נראה לי שהורים בפורום זה
אינם בשום אופן מדגם מייצג של כלל ההורים בארץ. עצם העובדה שהם מחוברים לאינטרנט, יודעים להתבטא ברהיטות בכתב ובוחרים להשתתף בפורומים העוסקים בהורות ובחינוך ממקמת אותם כיוצאים מן הכלל ולא ככלל. אמנם כולם מציגים פה תמונה יפה ואידילית של הורים זורמים, מבינים את צורכי הילד ונענים להם תמיד, בעלי סבלנות אין קץ, הורים מספיק חכמים ואינטליגנטיים בשביל לתפוס את הנושאים השונים שהילד עשוי להתעניין בהם ולעבוד עליהם ביחד עם הילד, כגון ערכות ניסויים בפיזיקה וכו', אבל בעצם מתארים פה איש חינוך כמעט מושלם, שאולי חסר לן ידע קודם בחלק מהתחומים, אך בהחלט יש לו גישה חינוכית ומספיק אינטליגנציה שכלית ורגשית כדי לדעת בדיוק איך ליצור את התנאים האופטימליים לילד, לקדם אותו ולעזור לו בלימודיו. בקיצור, יצרתם פה דפוס של הורה שלדעתי פשוט כמעט ואינו קיים במציאות: כזה שזמין רוב הזמן לילד - טוב, הרי כולנו יודעים שהצורך להתפרנס הוא משני. (שלא לדבר על כך שמבלי לעבוד מבוקר עד ערב הוא גם מסוגל לרכוש מכספו את הדברים שהילד זקוק להם, כגון ערכות ניסוי ועוד - פשוט רוטשילד). והוא גם הורה שיש לו נגישות לכל מידע שהילד עשוי להצטרך או להתעניין בו וידע איך להגיע למידע כזה. בל נשכח, שלמרבית המשפחות אין אפילו מחשב או גישה לאינטרנט, הורה שמשלב בתוכו המון תכונות נהדרות - הוא בו זמנית גם רגיש, גם קשוב, גם סבלני, גם חכם, מסוגל ללמוד יחד עם הילד כל תחום ונושא ולעזור לילד במקרה הצורך. תסלחו לי, אך למצוא שילוב כזה של תכונות באדם ממוצע אחד נראה לי לא מציאותי בעליל. לא סתם כבר החל מכיתה ב' יש חלוקה למורים מקצועיים, מחנכים, יועצים וכו'. פשוט נדיר למצוא אדם סופרמן כזה שיש לו מן אוסף כזה אגדי של תכונות ויכולות. נראה לי שיש לא מעט הורים שאם הם יצטרכו להבין את ההוראות של ניסוי בפיזיקה, למשל, הם ילכו לאיבוד לגמרי, במיוחד אם מדובר ברמה מעבר ליסודי. אני אקדמאית, ולי ברור לגמרי שלי זה בהחלט עלול לקרות, אז מה עם הורה שבקושי יודע לקרוא? סבלנות - אפילו סתם לעזור בשיעורים מדי פעם זה לא תמיד קל לי, גם מבחינת למצוא זמן וגם מבחינת להיות תמיד סבלנית וקשובה ולדעת להסביר כך שהילד גם יבין וגם יוכל לקחת את זה הלאה, וזה למרות חשיבות העניין בעיני, אז על אחת כמה וכמה להורה חסר השכלה ו/או מודעות ו/או רצון, עייף ועצבני אחרי יום עבודה מפרך, שעוד צריך לעבוד בבית ולטפל בעוד כמה ילדים. ומה עם הילד עצמו? האם כל הילדים כל כך חדורים במוטיבציה ללמוד לבד, אפילו רק מספר מוגבל של תחומים, שרק מספיק שההורה התומך והזורם יהיה שם ויאפשר להם לעשות זאת, בלי ללחוץ, להתערב, להכריח, לכוון? אולי חלק גדול מהילדים של הורים שמראש משתתפים בפורום זה כן, אך ילדים של הורים בשר ודם? מסופקני. אני חושבת שילד ממוצע, אם יוכל לבחור מיוזמתו בין ללמוד לסתם לראות טלוויזיה, לשחק בחוץ, לשחק במחשב וכו' - תהיה לו בחירה קלה מאוד. ואני מאוד בעד כל העיסוקים האלה, וגם בני עוסק בהם הרבה, אך צריך איזשהו איזון שלא ברור בכלל שכל ילדים מסוגלים למצוא אותו בכוחות עצמם. וזה בלי להיכנס לשאלה עד כמה חשובה השכלה כללית, שיטתית ומגוונת יותר, לא רק מבחינת ההתפתחות האישית של הילד אלא גם מבחינת עתידו המקצועי ויכולתו להשתלב לאחר מכן במסגרת של עבודה/לימודים גבוהים וכו'. הרי ברור, שבסוף כל האידאלים, החופש וכו' קיים לו הצורך להתקיים, להתפרנס, לגדל משפחה ובכלל להשתלב בכל מובן בחיי החברה המודרנית. הייתי יכולה להמשיך ולפתח עוד תהיות ברוח זאת, אך נראה לי שהעניין בהחלט ברור. לדעתי, מאחורי של הסופרלטיבים של הורה זורם, מבין, קשוב, סבלני, שקולט את צרכי הילד ויודע תמיד איך להיענות להם בכל תחום ובכל נושא ולתמוך ולעזור מתי שצריך, עד כמה שזה נשמע פשוט וקל לכאורה, עומד למעשה אדם שכמעט ואינו קיים במציאות, וגם אם קיים, צריך לשלב תכונות אלו עם היכולת הפיזית להיות תמיד זמין ופנוי בשעת הצורך. איכשהו, מנסים להציג את כל התכונות האלה כמשהו בסיסי וקל שיכול להיות לכל הורה ושכל הורה מסוגל לו. אך בעצם מה זה אם לא תיאור של איש חינוך מעולה משכמו ומעלה, שיש לו הרבה מעבר לסתם "ידע" או "יכולת הוראה", שזה עיסוקו העיקרי בחיים, כזה שיש לו גישה לילד ולצרכיו והבנתם, כזה שיודע בדיוק לאזן את הצורך בתמיכה עם מתן חופש בחירה? כזה שיש לו מספיק ידע ובעיקר יכולת פוטנציאלית להבין בכל תחום שהילד עשוי להתעניין בו ולהזדקק בו לשיתוף פעולה? כזה שיש לו נגישות כלכלית ופיזית לכל חומר שעשוי לעניין את התלמיד? כזה, שיכול להיות בפוטנציה מורה בכל תחום, ויחד עם זה מחנך, יועץ, פסיכולוג? המורה הטוב ביותר, במקרה הטוב, יכול לשלב בהצלחה שניים-שלושה מהמאפיינים האלה, ולכן יש הרבה מורים שונים עם התמחויות שונות (שזו גם הפרנסה שלהם כדי לאפשר להם לעשות זאת כעיסוקם העיקרי), אבל את כולם? חבר'ה, מנת מציאות קטנה לא תזיק פה כלל לדעתי.
בשמחות.