מה דעתכם?

[Arana]

מה דעתכם?

הוא לא אהב ספרים, שבהם סחים סופרים משמימים ורעי-מזג על אירועים דלים ואפרוריים בחייהם הדלים והאפרוריים עד מאוד של אנשים דלים ואפרוריים. מסוג זה יש לו די והותר במציאות, ולמה לו גם לקרוא על כך, לתוספת? חוץ מזה, שנואה היתה עליו ההרגשה, שסופר מנסה לשכנעו במשהו או להשפיע עליו. ובספרי היום-יום המשמימים האלה, כך נדמה לו, מנסים תמיד לעשות בדיוק כדבר הזה. אהבתו של בסטיאן היתה נתונה לספרים, שהיו מרתקים או מבדחים, או שעודדו אותו לחלום. ספרים שבהם מתנסות דמויות בדויות בהרפתקאות נפלאות, ספרים המאפשרים לקורא לדמות בליבו כל מיני דברים, כאוות נפשו... ("הסיפור שאינו נגמר" מאת מיכאל אנדה, תרגום: חוה פלץ. עמ' 19) אני מסכימה עם הנאמר מעלה בכל לב. מה איתכם?

 

[אלת הירח]

לדעתי צריך לעשות הפרדה בין

ספרים על אירועים/אנשים דלים ואפרוריים, שאלה ספרים שאני דווקא אוהבת לעיתים קרובות ובין ספרים שמנסים לשכנע או להשפיע בכוח, שאלה ספרים שאני ממש לא אוהבת. ספרים לא חייבים להיות גם וגם.

 

[roni64]

איש דל ואפרורי

הוא גיבור ספרו של אהרון מגד "עד הערב", אחד הספרים היותר משובחים שקראתי לאחרונה. מדובר על יום בחייו של ספרן בגמלאות, יליד הארץ הנשוי לניצולת שואה, יום שמתחיל באירוע מוזר מבחינתו (אשתו מבקשת ממנו שלא יישאר בבית, אלא ייצא להסתובב, ואין לו מושג מה עומד מאחורי בקשתה). שיטוטיו ברחבי העיר שלובים בשיטוטים של מחשבותיו במהלך היום. האיש המסוגר והאפור חי למעשה חיים מאוד אינטנסיבים בתוך ראשו, בדיוק סוג הגיבור שקל לי להזדהות אתו (גבורת "לפחות יצא מזה ספר" של אתי רן דומה לו במובן זה, וזו אחת הסיבות לאהבתי את הספר). היום המתואר הוא יוצא דופן בכך שהעולם הפנימי של האיש מבצבץ החוצה, ואולי לראשונה בחייו משפיע על התנהלותו בפועל. נדמה לי שתאהבו במיוחד את הקטעים המאזכרים את אהבתו לספרים. מצאתי שם (וחייכתי לעצמי) כמה תחושות שעלו כאן בפורום בנוסח זה או אחר בכל מה שקשור לאהבה הזו. אם אמצא זמן מאוחר יותר אביא כמה ציטוטים נבחרים. מעבר להמלצה על הספר (ריוונדל, תוכלי להוסיף למאמרים ?), אני מביאה אותו כדוגמא לכך שספר אינו צריך לעסוק בנושאים הרואים ובגבורים יוצאי דופן על מנת לרתק. מה שחשוב הוא הרעיון ודרך הכתיבה. ספר יכול לעסוק בהומלס או בסופרמן, בחיי יומיום או בפנטזיה - לאלה ולאלה יש מקום, הם ממלאים צרכים שונים, ואיכותם אינה נקבעת על פי זהות הגיבורים.

 

[suki da yo]

../images/Emo45.gifאני בהחלט מסכימה

ספר יכול להיות אפרורי, גם אם הוא מתאר התרחשות מאוד מיוחדת, כי הסוםר לא מצליח להעביר את מה שהוא מנסה, או לא מצליח לרתק... ולעומת זאת, גם חליי היום יום יכולים להיות מרתקים...

 

[Rivendell]

תביאי ציטוטים, ואני אוסיף הכל יחד

 

[roni64]

"עד הערב" / אהרון מגד - 2 ציטוטים

"....הרגעתי את עצמי שבוודאי אינה דואגת כל-כך, כי מניחה היא שנכנסתי לאחת מחנויות הספרים יד-שניה, שאני רגיל לפקוד אותן מפעם לפעם, וכשאני נכנס אליהן אני שוכח לצאת מהן. אם נקרה לידי ספר נדיר ששובה את ליבי אני מסוגל להתישב על כסא פנוי ולשקוע בקריאתו במשך שעות....". "לאחר שנים כה רבות שבהן היו ידי ממששות בספרים ועיני משוטטות בחמדנות על דפיהם, אני מכור להם כמו מעשן ותיק לסיגריה. אינני יכול להגמל מהם. יש ספרים נדירים שאני חומד אותם כל-כך כשאני רואה אותם עומדים דחוקים על מדף החנות בין ספרים ישנים-נושנים, מרוטי כריכה, שאלמלא הייתי מתבייש בפני עצמי, הייתי מבריח אותם אל חיקי וחומק מן החנות בחשאי". הזדהיתי.

 

[roni64]

אהרון מגד - המלצות, בבקשה

משל אהרון מגד קראתי את "עד הערב" שכאמור הרשים אותי מאוד, ואת "פרספונה זוכרת" שלא הותיר בי שום משקע (ולא ברור לי אם מדובר בחוסר הצלחה של סופר זכר לכתוב בלשון נקבה, או שהסיפור פשוט אינו מעניין). על איזה מספריו האחרים הייתם ממליצים ?

 

[Rivendell]

הוספתי עם תמונה, ויצא יופי ../images/Emo13.gif תודה

 

[התפוז של ולנסיה]

כמה חמוד

מאחורי הטקסט הזה והתנסחותו הילדותית (במובן החיובי ביותר שאוכל לגייס למילה זו בעינכם) מסתתרת התחושה המדויקת שלי לגבי ספרים. איזה ספר מעולה... אני חייבת להשיג עותק משלי... (תראי מה עשית!)

 

[suki da yo]

הכל סבבה

רק שהספר שממנו הציטוט היה ממש מאכז... הפעם היחידה שהסרט יותר מוצלח מהספר ( למעשה ככה זה גם ב"נאמנות גבוהה של ניק הורנבי, אב לא משנה..)

 

[התפוז של ולנסיה]

מאכזב?

אולי קראתי אותו בגיל המתאים, אבל זכור לי "הסיפור שאינו נגמר" כספר נפלא שסחף אותי למחוזות הדמיון כפי שרק מעט ספרים יכולים. אני יכולה להבין למה לא יתחבר אל הספר הזה מישהו שלא אוהב ספרים, או שלא אוהב את ההפלגה לפנטסיה (לא רק בספרות). אני מאוד אוהבת את שניהם. הסרט, לעומת זאת, היה שטחי לאין שעור ביחס לספר ולא עורר בי ולו שביב מהרגש שהספר הסעיר בי.

 

[suki da yo]

עד שהוא ממציא לקיסרית שם חדש

הכל ממש ממש טוב. אח"כ זה מלנכולי ולא מעניין, ואני זוכרת את הספר הזה כבזבוז אדיר של כסף...

 

[התפוז של ולנסיה]

דווקא ההמשך שבה אותי

אם אני זוכרת נכון, את מדברת על חלק שכבר לא מופיע בסרט והוא יותר סוראליסטי ואפל. אני זוכרת שמאוד התחברתי לקטע מסויים שם שעם הזמן התשטש בזכרוני ונשארה לי רק ההרגשה המוזרה שהוא עורר בי.

 

[suki da yo]

אני לא מאוד אהבתי

אני זוכרת שבאופן כללי, הספר זה זרם לי טוב, ולמרות שניסיתי אותו כמה פעמים, לא התחברתי... ואת כל הקטע שהוא מאבד את הזיכרון שלו, והופך ליות משהו שהוא לא... טוב, זה היה במאס לאללה, ולא אהבתי.....

 

[התפוז של ולנסיה]

כנראה שזה גם עניין של מצב התודעה

state of mind - למקרה שלא תרגמתי נכון את הביטוי

 

[Random23]

מצב תודעה..אכן.

אמרו כאן מישהו לפני יפה(התפוז של ולנסיה) - שההמשך השאיר הרגשה, יותר מאשר זכרון. זה בדיוק איך שאני חוויתי את זה. ספר מוזר למדי, עכשיו שאני חושב על זה - וזוג הסרטים עשה לו השטחה משמעותית. (הקטע עם המעוף של פאלקור מעל פחי האשפה 'להחזיר' לבריונים..הוליווד) אני זוכר קטע אחר מההתחלה שמתאר את בסטיאן כאנטי גיבור מוחלט (כישלון חרוץ לכל אורך הקו..) אשר כשרונו היחיד הוא בדמיון. מעניין אם זו תפיסה אוטוביוגרפית?

 

[Danial***]

הסרט יותר טוב מהספר?

לדעתי, ממש לא. הסרט שטחי ולא מעביר את כל המסרים והפילוסופיה הקלה שבספר. לדעתי, הספר נפלא. אחד הספרים האהובים עלי

 

[AndreaCorr ©]

ספר נפלא.

קיבלתי אותו ליום הולדת כשהייתי בת 12. ואני בהחלט יכולה להגיד שאני מסכימה עם הקטע הנלקח... תיאור מצויין של העניין.