מה דעתנו מאיזו בחינה?
אין לנו אפשרות לבדוק את אמינות המחקר, אך תוצאותיו אינן לא הגיוניות. למה שיהיו אחרות? הרבה פעמים לאמא שנמצאת לבדה כל הזמן בבית עם הילד, 7 ימים בשבוע, בלי הפסקה, כבר נגמרים הרעיונות, הכוח ובסבלנות והיא פשוט נותנת לילד להעסיק את עצמו חלק גדול מהזמן. לעומת זאת מטפלת (כמובן, מטפלת טובה), שרואה בזה עבודה שתמורתה היא מקבלת כסף, שנמצאת עם הילד כמות זמן מוגבלת יחסית ולכן יש לה יותר כוח, ולרוב יש לה גם ניסיון, ולכן תרומתה להתפתחות הילד (מבחינת גיוון הפעילות המשותפת) לא פחותה מזו של האם, ובמקרים מסוימים גם עולה עליה. בגן ההבדל עוד יותר גדול וראיתי את זה מצוין כאשר בני הבכור התחיל ללכת לגן. זה פשוט עולם אחר מבחינה חברתית וקוגניטיבית וההתפתחות מהירה פי כמה. אצלי בבית אני רואה מצוין עד כמה הסבלנות של האופר כל הזמן להפעיל את הילדים גדולה משלי. היא כל הזמן מדברת איתם, קוראת להם, מציעה להם עיסוקים חדשים ומגוונים ועוזרת להם להשתלט על מיומנויות חדשות. כי זה התפקיד שלה, בשביל זה היא שם. היא לא צריכה לנקות את הבית, לדאוג לתשלומים, לרוץ לקניות, ללמוד או לעשות דברים לא קשורים. היא רק צריכה לטפל בילדים. ולכך מופנים כל כוחותיה. ובהחלט רואים את התוצאות (החיוביות) של זה.