הנושאים שבכמה משפטים קצרים
עליתה, דורשים התיחסות עמוקה ומנומקת...מפני שבזמן אחרון לא רואה את עצמי פנויה לפתח את דעתי בכל עיניין, רק בכמה מילים, בכל זאת, הייתי רוצה להתיחס... את מגדל התאומים טרור איסלמי הרס, אבל אם לא היו בבניינים אנשים (וגם לא במטוסים) הייתי רואה באקט סימבולית מבורכת: אנחנו, אנשים, ואדריכלים בפרט, אוהבים לשחק את אלוהים, מיצרים פסלים פליסטים ענקיים, כדי להגיד: אני מסוג לזה, יש לי הגדול מכולם! בארכיטקטורה הזאת נעלם הבן אדם, אם צרכו, אם מידותו, עם רצונותו האנושיים...גורדי שחקים האלה עוסים מסמר קטן מכל אדם, שבזמן מדויק לדקע חייב להגיע למפלצת הזאת, וגם כך לעזוב את המקום - כי טיפולו של בניין לפני כל רצון אינדיוידואלי! צער לי על האנשים, אבל ממש לא חסרים לי הבניינים...רעיתי כמה נסיונות לתכנן בניין ואנדרטה כאחד, על פי המודלים, אני לא התלהבתי מהם... אם יצליחו לשמור על שטח פתוח, כי פרק זיכרון, יורדת על בירקים מהאנשים, מרוב כבוד, שיכולים להתיחס לשטח הזה, לא כשטח יקר-נדל"ני! המבנה כאנדרטה, ברוב המקרים ביזוי הנושא - מעט מאוד אתר זיכרון יכול לתת תחושה אמיתים, בלי להציג את עצמו כהדבר החשוב, לכן, אנדרטה סימלי של אור לכיוון השמיים, לדעתי אידאלי לחזק את הזכרון, בלי תופעות לווי צורמים... היסטוריה של הארכיטקטורה, בעצם התמודדות עם חומרים חדשים, כחומרי בניה, להגיע איתו על גבול היכולט המקסימאלית...אם עוד לא התברר ממחשבותי, זה לא ממש הדבר המרתק בארכיטקטורה, בשבילי...שימוש בחומרים אורגנים, מחייב לחזור לאדם, כמרכז הכוונות של הבניה,...לכן העפן עיקרוני אני בעד מאוד! אבל, כמו כשימוש כל חומר, אפשר לתכנן משהו פנטסטי, ממחשבה מקורית, גם אפשר להשתמש בחומרים אורגנים, ולעשות בית סתמי, לא חשוב... לכן, בחירת החומרים לבדם לא מיצגים ארכיטקטורה טובה או פחות, כי שימוש בכל חומר, דרך האישיות של המתכנן נותן את המוגמר ליצירת מופת, או לסתם עוד בניין...
