מה דעתכם

שששלום

New member
מה דעתכם

האם אנשים ככלל מקבלים בדר"כ את שמגיע להם (קארמה) או שבאפשרותם להשתחרר מהמצב בו הם נמצאים ? ואם להשתחרר אז מה מוביל לזה ? ואיך ? כי לפעמים נראה שיש אנשים שהנחת המדומה בו הם נמצאים גורם להם להיתקע במבוי סתום. לאור מספר פניות שקיבלתי מן הסתם לא אזכה להתייחסות. מצד שני לי כבר יש דברים שהם שלי. ולכם ???????????????????? וברצינות ישנה מסורת במזרח שרצוי לתרגל תוך כדי לימוד אומנויות לחימה. זה מיישר את חוויות תרגול המ´. לי אישית אסור בגלל מגבלה רפואית.האם המסקנה שאהפוך כאן לתואם דרול ? כי דבר לא מאיים עליי באמת והאמת שלי נשמרת אצלי. מצד שני בסביבתי מזדעזעים מהסובלנות שלי לזולת וכאלה. אז קדימה אוהדי אינקה הסתערו על המטרה האחרים מוזמנים להתייחס ברצינות. אולי.
 

KEiN

New member
בתור אוהב אינקה מושבע ../images/Emo6.gif

אני מאמין שיש קארמה פיזית וקארמה ספיכולוגית, ושהן שונות לגמריי אחת מהשנייה אבל גם דומות מאד והן גם לא כלכך קיימות (ההסברים בהמשך)... בקשר לקארמה פיזית, המשיכה התמידית בית חיובי לשלילי, יוצרת שאיפה תמידית להרמוניה (=לנק´ ה-0), הבעיה היא- האם קיים חיובי ושלילי? או שהאלו המצאות שלנו? בעיניין אבן תמימיה שעומדת לה בצד (עצה: תמיד תנסו לראות את הדברים מזווית ראיה של אבן תמימה
) אלו סתם חלקיקים- בעצם אין בעינייה זמן וחומר- כי אין לה תפיסה. האם קיים חיובי ושלילי- או שקיימים אין סוף גורמיי משיכה- ובגלל הפסכולוגיה המעוותת שלנו- בחרנו להסתכל דווקא על החיובי והשלילי- או שאלה בעצם כינויים לדברים שנמשכים אחד לשני... - איפה עומדת נק´ האפס? בהארה? האם היא קיימת בטבע? הרמוניה- לפי זווית הראיה של האבן, נראה לי שכן. בקשר לקארמה שלנו, אדם מבצע פעולה- וכתוצאה מכך יוצא הד מיידי לתוך המרחב והסביבה (לא פיזית בהכרח)- כל מחשבה וכל פעולה קטנה, הן חלק מגל שמשפיע על עצמו בצורה אין סופית- וזורם באופן תמידי מקפץ לא משלילי לחיובי. לכן על פעולה שלנו- בדרך כלל , בעקיפין או ישירות, יהיה פידבק, עכשיו- נגיד ושיקרת למישהו, איפה הפידבק? נגיד ומישהו אמר לך בגלל ששיקרת תמות לך ציפור על הדלת, מחר בבוקר מתה לך ציפור על הדלת- אם הבחור הזה לא היה אומר לך כלום- אז היית מסלק אותה מדרכך, אבל מכיוון שכן אמר את שאמר- יתקפו אותך באימה מחשבות על גורל וקארמה. עכשיו תנסה להתייחס לבחור הצעיר (שהוזכר לעיל) כרצון שלך והסלקציה שהמח שלך עושה לחיים שלך, את יכול לעשות דברים- ותמיד יהיה סוג של פידבק, אם תחליט לחפש כל הזמן אחר הפידבקים האלא- תמיד תמצא אותם, אם תנסה לזרום בהרמוניה ולהסתכל עליהם בחיוך- כל פידבק הוא טוב- ומכל דבר תצליח ללמוד- ויתכן כי גם לא תשים לב לפידבקים האלא- בעצם ברגע זה הפכת לאבן תמימה וקטנה בעלת השקפה אפסית- שנידונה להשלים עם כל מה שמכה אותה... מסקנה - תשמע בוב מארלי, כמו שאמר: every little action- (satisfy my soul there is a reaction, (satisfy my soul הפידבק ומה שאתה בוחר לראות בו- הוא השקפה שקופה על מה שאתה בוחר לראות בעצמך (יופי סוף סוף הצלחתי לנסח משפט שאומר מה שאני חושב...
) זהו..
 

אורג

New member
השאלה מוטעית

אנשים תמיד מקבלים את מה שמגיע להם. אם מגיע להם להשתחרר מהקרמה אז זה קורה. אם לא אז לא.
 

KEiN

New member
פשוט יבשת אותי... ../images/Emo4.gif

בקובץ מילים קטן אמרת את מה שלקח לי שנה וחצי לרשום
 
גורל

חשיבה כזו, קצת מבטלת את כול המושג עבודה עצמית. דברים לא קורים אנחנו עושים אותם....
 

dharmax

New member
לא ../images/Emo13.gif או - אקפוזיציה של קארמה

עצם הרעיון של קארמה, ברמה הציורית שלו, היא, שאתה אוכל את מה שאתה מבשל... למה את חושבת שזה מבטל את רעיון העבודה העצמית?? ועכשיו, מעבר לזה: הפירוש המילולי הישיר של המילה קארמה הוא פעולה. כנראה שההודים הקדמונים היו מספיק חכמים ולא היו צריכים איזה מדען שיספק להם שלכל פעולה יש תגובה, ולפיכך הרעיון של תגובה (או תוצאה) מובנה כבר בתוך המושג הזה עצמו. הבודהא חושף 23 (אם אני זוכר נכון) סוגים של "חיבורים" בין אותם מיקרו-אירועים שמרכיבים את המציאות היחסית, ואחד משני החשובים ביותר הוא הקארמה. אבל זוהי כבר שכבת דקות שאין שום סיבה פרקטית להכנס אליה כאן. בואו נבחן את נושא הקארמה, ברשותכם, בצורה מעשית: נקודה ראשונה - מה היא קארמה אדם טיפשון זורק אבן במאונך לכיוון השמיים. חוקי הטבע (הדהרמה) יגרמו לכך שהאבן לבסוף תיפול, והאומלל ירגיש זאת על ראשו... כלומר, הוא יצר קארמה "שלילית" בצורה הכי גשמית וברורה שיכולה להיות: הוא עשה פעולה מסוימת שנבעה מהתעלמות או בורות לגבי חוקי הטבע, הדהרמה, ולכן גולגלתו נחבטה עד כדי דימום... (
) . אין כאן שאלה של גורל קבוע מראש או לא. למותר להזכיר דוגמא לקארמה חיובית: אדם שותל עץ מנגו, משקה ומטפל בו, ולבסוף יש לו פירות מתוקים שהוא יהנה מהם עד מותו של העץ וכו´ וכו´... נקודה שניה - הבשלתה של קארמה כאן ישנו גם הנושא של "הבשלת הקארמה". נושא חשוב: שימו לב לאלמנט הזמן שעובר בדוגמאות: לקח זמן עד שהאבן פגעה בראש והכאב בא;לקח גם זמן עד שהעץ נתן פירותיו. נקודה שלישית - mind matters the most חלוקה קלאסית של פעולות (היינו, של קארמה) היא לפעולות פיסיות, ווקליות (של הדיבור) ומנטליות. להדיוט נראה הדבר שפעולה פיסית היא המשמעותית ביותר. פעולה ווקלית (כמו למשל, דוגמא חזקה היא לקלל מישהו, או לעלוב בו) היא השניה בעוצמתה, ופעולה מנטלית היא ממש שולית. אך לא כך הדבר. פעולה מנטלית, היא הזרע של כל הפעולות האחרות. והיא גם מה שהולכים לישון איתו. לכן שב הבודהא והדגיש כי ההכרה משפיעה הכי הרבה. אין לזלזל בשום אופן בחשיבותן של שתי האחרות - אבל בסופו של דבר, הכוונות, ויתר הפעולות המנטליות הן הן החשובות ביותר. נקודה רביעית - ההולכים בדרך וקארמה תופעה מעניינת שהולכים בדרך מרגישים בצורה כה חזקה ומכאיבה לעיתים, היא כזו: אין להם יותר מדי הנחות
כלומר, ברגע שהם אפילו חשבו קצת בצורה בלתי-טהורה - יבוא ה"עונש". ומהר. זה יכול להיות מתסכל, כיוון שהם מסתכלים סביב, ורואים את האדם ה"רגיל", שוגה שוב ושוב, ואומנם חוטף, אבל לו, בניגוד אליהם, יש זמן להנות מ"מתיקות החטא", לפחות. אה! התסכול היהודי הידוע שמתבטא בשאלה שכיום אני רואה אותה כשאלת בור - מדוע "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ? מממ... אוקי...אז העניין פשוט יחסית: אדם "צדיק" זורק את האבן נמוך יותר. לכן היא נופלת מהר יותר. ולמה ל*עיתים* המכה חזקה יותר? מכיוון שאדם "צדיק" הוא ממוקד יותר, ויש יותר אנרגיה לפעולות שלו. ביחוד המנטליות. גובה ההשלכה של האבן שקולה, כמובן, לגודל ה"שגיאה" שהוא עושה ביחס להתחשבות בחוקי הטבע (בדהרמה). נקודה חמישית - היתרון אבל יש יתרון בלחטוף את המכה סמוך לטעות. ומהו? כאשר ה"עונש" קרוב ל"חטא", אז קל יותר לראות את הקשר, וללמוד את הלקח. תארו לכם, שהיתה עוברת שנה שלמה מרגע שזרקת אבן לשמים, עד שהיתה פוגעת לכם בראש. ובשנה הזו, הייתם עושים אלפי פעולות אחרות... איך הייתם יודעים מאיפה ולמה באה בכלל המכה?! נקודה שישית - נירוונה אם לדבר על הדבר בפשטות, אך לא בפשטות מוגזמת, אזי נאמר שהיוגי מנסה להגיע למצב סטווי, מצב מאוזן יחסית, נינוח מספיק, שבו ההפרעות לתרגול הרוחני הן מינימאליות ולכן הוא מטפח קארמה חיובית, כלומר הוא מנסה לפעול בחיוביות. אבל מטרתו הסופית היא להגיע לאיחוד עם "אותה ממשות שאינה נתונה לשינוי, להתהוות או להתפרקות". הויה שהיא "מעבר למאגר הקארמה". זו הנירוונה, המוקשה, ההארה המוחלטת. יש לזכור, שלגוף יש את הקארמה שלו - הוא חלק מהמציאות היחסית. גם גופו (כולל מוחו, כמובן) של אדם מואר לחלוטין כבודהא, יהיה בסופו של דבר, נתון לחולי ומוות; ההארה היא לא חויה של גוף או שכל. נקודה שביעית - מה גורם למה. מקורות. שתי סוטרות בהירות ושוות לכל נפש, לדעתי, הן: the short exposition of karma the great exposition of karma הקצרה היא תשובה יחסית פשטנית לגבי החוקיות של קארמה, ברמה גסה יחסית. השניה היא הרבה יותר מדויקת ומעודנת. ברכות אום
 

mahashunya

New member
מאוד נהניתי לקרוא דבריך

אכן, הכל ידוע אך הרשות נתונה וכאן נכנס המקום של העבודה העצמית. כי מעשים טובים יביאו לתוצאות טובות ולהפך...אך מעשה כלשהו, טוב ככל שיהיה אינו יכול ליצור את הנירוונה כי הנירוונה איננה ולא יכולה להיות תוצאה של פעולה, אך מקדם אותנו לעברה. האם תוכל להרחיב על הקשר שבין הבשלתה של הקרמה לסמסקארות ולכתוב איך אתה רואה זאת הן בהקשר התיאורטי והן בהקשר המעשי-יומיומי-חווייתי-תירגולי? שבת שלום
 

mahashunya

New member
סמסקארות

הסמסקארות למיטב הבנתי הם זרעים קרמיים רדומים הנמצאים בתודעה (תת- מודע) זרעים אשר אם יחשפו לנסיבות מתאימות ינבטו ויתנו פרי, דהיינו יצרו קרמה. איך לשיטתך ולדרכך הרוחנית ניתן להסיר הסמסקארות (בנוסף לחשבון הנפש והפיכחון אותו ציינת קודם לכן)? הן הרי תת- מודעות, רדומות. אשמח לכמה רעיונות. תודה
 

dharmax

New member
שחרור מהתניות

1. חלוקה קלאסית של גורמי הסבל ("קלישאס"), כפי שמפורטת ביוגה סוטרה לפטנג´לי, היא לחמישה. מתוכן ישנן ארבע קלישס (השתוקקות, סלידה, תחושת אני וצמאון לחיים) שהן הצמדויות, ואחת נוספת - אי-הידיעה - שהיא "השדה בו נמצאות האחרות, בין אם חזקות, מוחלשות, פעילות מאוד או חסומות" (אני מקווה שאני מצטט במדויק). 2. אני חושב שכל התניה, פחות או יותר, ניתן לסווג לאחת מהקלישות, ולכן התשובה שמיד אתן, מתייחסת לשאלתך די במדויק, או לפחות בצורה מעשית. 3. אם כן, מאחר ו"אי-הידיעה" (א-וידה) היא השורש, הלא היא זו שצריכה להעקר. ואיך? בהמשך אותו פרק ביוגה סוטרה, אומר פטנג´לי לגבי האי-ידיעה: "סילוקה - על ידי התבוננות.". ברכות אום הערה: כאן השתמשתי בציטוטים מהיוגה סוטרה, והמטרה שלי בכך היא כפולה - בנוסף לתשובה חדה לשאלה, רציתי להראות שעבור השואף הרוחני הכן, הראג´ה יוגה והבודהיזם הם היינו הך, ביחוד מבחינה הפרקטית, של המדיטציה של ההתבוננות. הלא אחת הסוטרות החשובות ביותר מבחינה תרגולית בבודהיזם היא המהאסטיפטנה, בו מדבר הבודהא כמעט אך ורק על התבוננות, ועל האופן בו משיגים את אי-ההצמדות, ואת החירות מהסנקהרות באמצעותה.
 

mahashunya

New member
שחרור מהרשמים המשעבדים

תודה על ההפניה ליוגה-סוטרה 2.15 כי המילה סמסקארות מופיעה בה בבירור. דבר זה חמק מזכרוני. לגבי "סילוקה - על ידי התבוננות" אני חושב שאתה מדבר על סוטרה 2.26 אזי לגבי המילה הסנסקריטית: "ויוקה-קהיאטי" פירושה המדוייק והוודאי הוא "תובנה מבחינה" (ברמה של תובנה, של תפיסה ישירה). בין מה למה? בין הסובייקט (העצמי הטהור או טבענו האמיתי) ועולם האובייקטים" ה"עוטף" אותו. אני בעניין הראג´ה יוגה והבודהיזם, בעיקר זה של הואז´ראיאנה, סבור כמוך, שיש דמיון רב בינהם ברמה הפראקטית אך לא זהות ברמה הפילוסופית. (היוגה-סוטרה מושתתת על פילוסופיה דואליסטית והבודהיזם על נון-דואליזם). לפעמים בחלומות עולים תכנים של אירועים או מצבים בלתי פתורים כשבעצם עלייתם הם קוראים לפיתרון או להתרה. המצב הרגשי בעת החלימה נעשה אז טעון. אולם אני נמצא במצב בו אני מודע כצופה לכך שאני חולם ואז המצבים הללו מאבדים את ה"גריפ", האחיזה שלהם בי, ומוצאים את דרכם אל התרתם. אני חש אז שאני פוגש בסמסקארות, ומרוקן אותן מכוחן המשעבד בעצם ההישארות במצב התבוננות בעת החלימה. כל טוב
 

dharmax

New member
אכן, אכן.

יפה אמרת, ידידי. כמה נקודות נוספות: 1. אני נוטה לחלוק איתך על ההבחנה האקדמאית לגבי דואליזם ונון-דואליזם בשתי הגישות, אבל לא אכנס לזה, מכיוון שאני משאיר לאקדמאים להתעסק בדברים שלדעתי אינם בכיוון בכלל. הסיבה היא, שעל ידי האינטלקט לא רואים את הדברים כהויתם, וכאשר אתה מתעלה מעל לאינטלקט, בתרגול הדרגתי וממושך, אתה רואה את הזהות בין ה"זרמים", ברמה היותר משמעותית. 2. לגבי "סילוקה - על ידי התבוננות" - אכן, כפי שציינת יפה, מדובר בדיוק על ההתבוננות של הויפאסנה, כפי שהיא מתוארת בסוטרות הבודהיסטיות שדנות בה, היינו על תובנה של תפיסה ישירה ("בהוונה מאיהפנייה"). ההפרדה בין הצופה לנצפה (ולתצפית) אמורה להסתלק בשלב מסוים, אגב. 3. מה שתארת לגבי השינה, זהו תרגול בהחלט טוב! זה בד"כ מתאפשר מתוך זה שמתרגלים מדיטציה במשך היום, ונכנסים מודעים לתוך השינה. זוהי "נידרה יוגה" בעצם - שינה יוגית. 4. אדם המסוגל להיות מודע ל"תופעת המציאות" בצורה דקה ועמוקה, יראה גם אותה כחלום, וכך יקל עליו להשתחרר משיעבוד לה... ברכות אום
 

mahashunya

New member
הזהות בין "הזרמים"...

נאה הוספת. נוטה להסכים איתך. אני עד היום מתקשה להבין כיצד ניתן לחקור יוגה ובודהיזם ושאר פילוסופיות המשלבות תיאוריה ופרקטיקה, שעניינן שחרור, באופן אמיתי מהכורסא? אף על פי שרק עם התעלות מעבר לאינטלקט ניתן לראות את הדברים כמות שהם, בכל זאת ידידי, אולי מיהרנו להמעיט בערכו של האינטלקט כי יש לו "צד ידידותי" ופרקטי על הדרך היוגית. ראה התועלת שניתן להפיק מהדמיון (לא זהות) בין החלק הסטווי של ה"בודהי" - האינטלקט, ל"פורושה" - העצמי הטהור. כל טוב
 

dharmax

New member
אין ספק. "האריה".

שהאינטלקט הוא כלי מצוין. האינטלקט, במובן הרחב שלו, משול לאריה: כאשר הוא לא מאולף, הוא מסוכן מאוד. כאשר הוא מאולף - הוא יכול להיות חבר רב עוצמה עד מאוד. אום
 

אינקה

New member
../images/Emo20.gif../images/Emo45.gif

ולהוסיף פן נוסף לעניין הצדיק ורע לו: ככל שהמודעות העצמית עולה כך עולה גם הרגישות, לכן טעות קטנה של "צדיק" מורגשת בעיניו יותר מטעות גדולה של "אדם רגיל". זהו הביטוי התודעתי של משל האדם והאבן, שהוא משל מוצלח מאוד. תודה אבי
 

dharmax

New member
נכון, ויותר מזה:

לא רק שהרגישות גדולה יותר, גם הפכחון, במובן של ראית-הנולד, גדול יותר: היוגי אינו צריך לחכות לאבן שממש תפגע לו בראש כדי לחשוב "אוי, כמה טיפש הייתי וכו´"... הוא בד"כ "מכה על חטא" עוד קודם לכן, כשהוא מבין. "להכות על חטא" זה לא בהכרח דבר שכולו שלילי. זה יכול להיות גם חשבון נפש כנה ומפוכח של האדם עם עצמו. זה לא דבר נעים, ובאמת צריך בסופו של החשבון נפש להניח לדברים ולהבין את האניצ´ה ואת האנטה (וכמובן, את הדוקה) שבליבם, אולם זה בפירוש חלק מהדרך, חלק מההיטהרות. רוחניות של אמת אינה "שינקנאות"; זה לא "תזרום עם זה" קליל ורדוד. חלילה מלראות את הדברים כך. הזרימה ההרמונית צריכה להיות מתוך הסרת הסמסקרות, לא מתוך הדחקתן. (וכן, זו תוספת שלא קשורה ישירות להודעה שלך, אינקה, מצטער
) ברכות אום
 

אינקה

New member
../images/Emo20.gif../images/Emo45.gif

הרוחניות אכן אינה שינקנאות או ניו אייג. המצב אליו אנו שואפים הוא ספונטאני וחסר מאמץ, אך בשום אופן אין בו, או בדרך אליו עשיית הנחות ל"עצמך". מי שינסה לתרגל אי-מאמץ עד כדי אי חשיבה, או מודעות פאסיבית בלבד, יגלה עד כמה הדבר אינו דומה ל"לזרום עם זה" במובן הרגיל של הביטוי. הזרימה אכן מתקיימת כאשר ההכרה טוהרה, אבל זו זרימה מודעת וגדולה הרבה יותר, והיא שונה לחלוטין ממה שאנשים מתארים לעצמם. אבל עד שמגיעים למצב זה יש ללכת באחת משתי הדרכים: מאמץ עצמי אינסופי (עצמי, ולא תוצאה של מסגרת חיצונית!) לטיהור ההכרה וידיעה עצמית, או הרפייה אינסופית ומודעת (הרפייה מהכל, גם מחשיבה ומהרעיונות על עצמי והעולם) שזהו "מאמץ" גדול עוד יותר :). או השילוב המושכל של שתיהן, שזו אומנות בפני עצמה.
 

arcidea

New member
תודה+ לינקים

לטאואיסטים יש תפיסה קצת שונה. ראו לינק.
 

hary_i

New member
קארמה

ברור שיש קארמה, בדיוק כמו שקיים בפיזיקה החוק השלישי של ניוטון (חוק הפעולה והתגובה) אם כי במקרה של הקארמה, הדברים לא תמיד מידיים, יתכן שהתגובה תגיע רק בגלגול הבא. האם אפשר להשתחרר מהקארמה? התשובה היא כן. קודם כל, אדם בהארה משתחרר מהקארמה לתמיד. מעבר לזה, ככל שאדם יכול יותר להגיע למעבר (מעבר למחשבות, מעבר לפעולות) ולהיות שם יותר ויותר, כך הוא משתחרר מהקארמה.
 

arcidea

New member
נראה לי

שגם לעסוק בייצור קרמה טובה לא יכול להזיק. (ותודה לבוב מארלי) for easier next times
 
למעלה