לא ../images/Emo13.gif או - אקפוזיציה של קארמה
עצם הרעיון של קארמה, ברמה הציורית שלו, היא, שאתה אוכל את מה שאתה מבשל... למה את חושבת שזה מבטל את רעיון העבודה העצמית?? ועכשיו, מעבר לזה: הפירוש המילולי הישיר של המילה קארמה הוא פעולה. כנראה שההודים הקדמונים היו מספיק חכמים ולא היו צריכים איזה מדען שיספק להם שלכל פעולה יש תגובה, ולפיכך הרעיון של תגובה (או תוצאה) מובנה כבר בתוך המושג הזה עצמו. הבודהא חושף 23 (אם אני זוכר נכון) סוגים של "חיבורים" בין אותם מיקרו-אירועים שמרכיבים את המציאות היחסית, ואחד משני החשובים ביותר הוא הקארמה. אבל זוהי כבר שכבת דקות שאין שום סיבה פרקטית להכנס אליה כאן. בואו נבחן את נושא הקארמה, ברשותכם, בצורה מעשית: נקודה ראשונה - מה היא קארמה אדם טיפשון זורק אבן במאונך לכיוון השמיים. חוקי הטבע (הדהרמה) יגרמו לכך שהאבן לבסוף תיפול, והאומלל ירגיש זאת על ראשו... כלומר, הוא יצר קארמה "שלילית" בצורה הכי גשמית וברורה שיכולה להיות: הוא עשה פעולה מסוימת שנבעה מהתעלמות או בורות לגבי חוקי הטבע, הדהרמה, ולכן גולגלתו נחבטה עד כדי דימום... (
) . אין כאן שאלה של גורל קבוע מראש או לא. למותר להזכיר דוגמא לקארמה חיובית: אדם שותל עץ מנגו, משקה ומטפל בו, ולבסוף יש לו פירות מתוקים שהוא יהנה מהם עד מותו של העץ וכו´ וכו´... נקודה שניה - הבשלתה של קארמה כאן ישנו גם הנושא של "הבשלת הקארמה". נושא חשוב: שימו לב לאלמנט הזמן שעובר בדוגמאות: לקח זמן עד שהאבן פגעה בראש והכאב בא;לקח גם זמן עד שהעץ נתן פירותיו. נקודה שלישית - mind matters the most חלוקה קלאסית של פעולות (היינו, של קארמה) היא לפעולות פיסיות, ווקליות (של הדיבור) ומנטליות. להדיוט נראה הדבר שפעולה פיסית היא המשמעותית ביותר. פעולה ווקלית (כמו למשל, דוגמא חזקה היא לקלל מישהו, או לעלוב בו) היא השניה בעוצמתה, ופעולה מנטלית היא ממש שולית. אך לא כך הדבר. פעולה מנטלית, היא הזרע של כל הפעולות האחרות. והיא גם מה שהולכים לישון איתו. לכן שב הבודהא והדגיש כי ההכרה משפיעה הכי הרבה. אין לזלזל בשום אופן בחשיבותן של שתי האחרות - אבל בסופו של דבר, הכוונות, ויתר הפעולות המנטליות הן הן החשובות ביותר. נקודה רביעית - ההולכים בדרך וקארמה תופעה מעניינת שהולכים בדרך מרגישים בצורה כה חזקה ומכאיבה לעיתים, היא כזו: אין להם יותר מדי הנחות
כלומר, ברגע שהם אפילו חשבו קצת בצורה בלתי-טהורה - יבוא ה"עונש". ומהר. זה יכול להיות מתסכל, כיוון שהם מסתכלים סביב, ורואים את האדם ה"רגיל", שוגה שוב ושוב, ואומנם חוטף, אבל לו, בניגוד אליהם, יש זמן להנות מ"מתיקות החטא", לפחות. אה! התסכול היהודי הידוע שמתבטא בשאלה שכיום אני רואה אותה כשאלת בור - מדוע "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ? מממ... אוקי...אז העניין פשוט יחסית: אדם "צדיק" זורק את האבן נמוך יותר. לכן היא נופלת מהר יותר. ולמה ל*עיתים* המכה חזקה יותר? מכיוון שאדם "צדיק" הוא ממוקד יותר, ויש יותר אנרגיה לפעולות שלו. ביחוד המנטליות. גובה ההשלכה של האבן שקולה, כמובן, לגודל ה"שגיאה" שהוא עושה ביחס להתחשבות בחוקי הטבע (בדהרמה). נקודה חמישית - היתרון אבל יש יתרון בלחטוף את המכה סמוך לטעות. ומהו? כאשר ה"עונש" קרוב ל"חטא", אז קל יותר לראות את הקשר, וללמוד את הלקח. תארו לכם, שהיתה עוברת שנה שלמה מרגע שזרקת אבן לשמים, עד שהיתה פוגעת לכם בראש. ובשנה הזו, הייתם עושים אלפי פעולות אחרות... איך הייתם יודעים מאיפה ולמה באה בכלל המכה?! נקודה שישית - נירוונה אם לדבר על הדבר בפשטות, אך לא בפשטות מוגזמת, אזי נאמר שהיוגי מנסה להגיע למצב סטווי, מצב מאוזן יחסית, נינוח מספיק, שבו ההפרעות לתרגול הרוחני הן מינימאליות ולכן הוא מטפח קארמה חיובית, כלומר הוא מנסה לפעול בחיוביות. אבל מטרתו הסופית היא להגיע לאיחוד עם "אותה ממשות שאינה נתונה לשינוי, להתהוות או להתפרקות". הויה שהיא
"מעבר למאגר הקארמה". זו הנירוונה, המוקשה, ההארה המוחלטת. יש לזכור, שלגוף יש את הקארמה שלו - הוא חלק מהמציאות היחסית. גם גופו (כולל מוחו, כמובן) של אדם מואר לחלוטין כבודהא, יהיה בסופו של דבר, נתון לחולי ומוות; ההארה היא לא חויה של גוף או שכל. נקודה שביעית - מה גורם למה. מקורות. שתי סוטרות בהירות ושוות לכל נפש, לדעתי, הן: the short exposition of karma the great exposition of karma הקצרה היא תשובה יחסית פשטנית לגבי החוקיות של קארמה, ברמה גסה יחסית. השניה היא הרבה יותר מדויקת ומעודנת. ברכות אום
. או השילוב המושכל של שתיהן, שזו אומנות בפני עצמה.