מה דעתכם:
יש לנו ידידה, שבמקור היתה אימא של חבר שלי בטירונות. הוא ירד לארה"ב ואני (ואח"כ אנחנו) שמרנו איתה על קשר כל השנים, בכיוון של סבתא לבת שלנו, שמהצד שלי אין. יחסים מאוד יפים, הערכה ופירגון הדדיים, התייעצויות ושיתופים ברמות מאד עמוקות, ביקורים... עד שהיא התחברה לגבר שאיתו היה לה רומן ארוך (לבריאות, שלא תחשבו). ניצול שואה, קנטרני, דעתן ומתנשא, שממש לא נעים להיות בסביבתו. הזמננו אותם לארוחת ליל שישי, והוא, בתום הארוחה, שואל, ככה כאילו בנחמדות, מה יש לנו מחברתם של שני זקנים כמוהם... עכשיו, זה בסה"כ בעיה שלה, שהוא מתנהג גם אליה ככה, בזה אני לא מתערב, אבל לנו לא נעים לבוא אליהם או להזמין אותם, והיא שואלת, מזמינה... מה עושים? להסביר לה שהיא עם בנאדם לא נעים? להתחמק? אני סוף סוף מסוגל שלא להתייחס למה שעובר עליה, זה עניינה לגמרי. אבל היא לא תבוא אלינו בלעדיו - היא לפעמים לא באה/מזמינה... הוא לא יכול...
יש לנו ידידה, שבמקור היתה אימא של חבר שלי בטירונות. הוא ירד לארה"ב ואני (ואח"כ אנחנו) שמרנו איתה על קשר כל השנים, בכיוון של סבתא לבת שלנו, שמהצד שלי אין. יחסים מאוד יפים, הערכה ופירגון הדדיים, התייעצויות ושיתופים ברמות מאד עמוקות, ביקורים... עד שהיא התחברה לגבר שאיתו היה לה רומן ארוך (לבריאות, שלא תחשבו). ניצול שואה, קנטרני, דעתן ומתנשא, שממש לא נעים להיות בסביבתו. הזמננו אותם לארוחת ליל שישי, והוא, בתום הארוחה, שואל, ככה כאילו בנחמדות, מה יש לנו מחברתם של שני זקנים כמוהם... עכשיו, זה בסה"כ בעיה שלה, שהוא מתנהג גם אליה ככה, בזה אני לא מתערב, אבל לנו לא נעים לבוא אליהם או להזמין אותם, והיא שואלת, מזמינה... מה עושים? להסביר לה שהיא עם בנאדם לא נעים? להתחמק? אני סוף סוף מסוגל שלא להתייחס למה שעובר עליה, זה עניינה לגמרי. אבל היא לא תבוא אלינו בלעדיו - היא לפעמים לא באה/מזמינה... הוא לא יכול...