מה דעתכם?

[RahutLakum]

מה דעתכם?

עבדתי בעבודה מסוימת, דפקו אותי ולא שילמו לי את השכר שמגיע לי (סכום של 1000 ש"ח).
יש את הצד שבי שרוצה לרדוף צדק ולתבוע את כספי, אבל בתוך הצד הזה אני מעוצבן, רוצה לנקום, מלא שנאה ואני לא אוהב את הצד הזה.

ומאז שאני עושה מדיטציה, יש את הצד שאומר "עזוב, זה רק כסף, למה לי להיכנס למאבקים מיותרים". רק העלויות, הטרחה, המאבקים בבית המשפט והפסד ימי עבודה לא שווים את זה.
הצד שחשוב לו לא לנטור טינה לזה שדפק אותי, לא רוצה לשנוא, רוצה רק לאהוב... זה שדפק אותי הוא פשוט אדם מסכן ואני מרחם עליו.

מה דעתכם?

 

[שנטידווה]

לדעתי

ההחלטה שלך מה לעשות צריכה לבוא מהמניע הנכון. כלומר: לתבוע את כספך חזרה זה בסדר גמור, אם אתה לא עושה את זה כשכעס, שנאה ונקמנות מניעים אותך. מצד שני לא לתבוע את כספך חזרה כשהמניע הוא הקושי הכרוך בכך, זהו אינו המניע הנכון.

במילים אחרות: בחר לעשות את מה שתעשה מתוך הבנה בהירה וצלולה, ומתוך שלווה, ולא מתוך עצבים/כעס/נקמנות, וגם לא מתוך קושי הכרוך במאמץ שימנע ממך לעשות את מה שאתה חושב לנכון. לגבי הרחמים שאתה חש כלפי אותו אדם שגנב אותך, שאל את עצמך האם אתה מרחם עליו כי יש בכך משהו שרק משכך בך את הכעס כלפיו, או שהוא באמת ראוי לרחמים מצד עצמו. גם הרחמים עצמם לא צריכים למנוע מאדם מלעשות את הדבר הנכון.

ואם השיקול הפשוט והענייני ביותר הוא ששכרך עשוי לצאת בהפסדך, כלומר שסכום הכסף שתפסיד כדי להחזיר לעצמך את 1000 השקל שלך הוא גדול ממנו, אז באמת ייתכן שכל הטרחה אכן לא שווה את המאמץ.

ושוב: בהירות, שלווה והבנה נכונה של המצב הם מצב תודעתי נאות לפעול מתוכו, ולא משנה מה תחליט.

 

[ינוקא1]

 

[lightflake]

 

[RahutLakum]

שמע...

מסכים עם כל מילה שאמרת.

כרגע אני לא מסוגל להיאבק בלי שהרגשות משתלטות עלי.
לא מצליח להגיע לבהירות ושלווה. אולי בעוד כמה ימים כשהכעס ישכך, אחשוב בצלילות.

אני מרחם על הצד השני גם משום שזה משכך את הכעס שלי כלפיו וגם משום שהוא באמת ראוי לרחמים,
כשדיברתי איתו בצהריים, הוא היה מלא כעס ואני הייתי רגוע באותו הרגע, באמת ריחמתי עליו כי אני הצלחתי להיות רגוע (למרות שנדפקתי) והוא לא (הרגשתי שיש לו עדין הרבה מה ללמוד כדי להיות רגוע).
אבל כשכתבתי את ההודעה מעל, כאן באמת ניסיתי לשכך את הכעס שלי כלפיו.
מהצהריים ועד עכשיו יש בי גלים של: כועס, רגוע, כועס, רגוע, כועס, רגוע... (ברגע כתיבת הודעה זו אני רגוע).... ממש מאניה דיפרסיה

לגבי "שכרך עשוי לצאת בהפסדך", אין לי עצבים לבירוקרטיה המשפטית וזה מבעס אותי לאללה....
אבל יש את עניין העיקרון שהוא גם מבעס לאללה... כשאהיה רגוע יותר, יכול להיות שאני אסתפק במכתב מנומס להשיב את כספי, אם יצליח זכיתי, אם לא, לא יודע אם יהיה לי כח למאבק משפטי.

אין לי בעיה טכנית להיאבק, לא מפחד מזה, אבל זה יהיה עם זעם וכעס, השאלה אם זה שווה לי? (לשאלה הזו אני אענה)
וו'אללה, אני מבולבל... אני אחכה כמה ימים, לא רוצה לפעול מהבטן.

 

[שנטידווה]

בסדר גמור.

תחליט מה שתחליט, שיהיה לך

 

[מגדלאור1]

התבטאת מדהים

 

[שנטידווה]

תודה!

 

[דניאל גליקר]

 

[בן טל-שחר]

יאמי!

 

[ינוקא1]

גם לי קרה מקרה

דומה בעבר כמטפל מתחיל.

אני מסכים עם הצד המוותר אך לא בגישה של וויתור - תאמין שאלהים \היקום יעביר אליך את מה ששייך לך ,ויש בפניו אינסוף דרכים שזה יתבצע.

 

[RahutLakum]

לא כל כך הבנתי אותך...

כתבת "אני מסכים עם הצד המוותר אך לא בגישה של וויתור"
אתה יכול יותר לפרט?

 

[ינוקא1]

פירטתי.

לדעת שיש לאלהים \ היקום \ההויה מספיק דרכים להחזיר לך את כספך חוץ מאשר דרך בתי משפט.

להאמין שיש צדק בעולם , ולהאמין שאלהים נותן לכל אחד מה שמגיע לו ובזמן הנכון.

ככל שתאמין בזה יותר , זה יהיה חזק יותר.

אני למשל יודע שלא משנה לאן אלך , ולא משנה האם אעבוד כאן או שם , אלהים דואג לי וממלא כל מחסורי. ואני יודע גם שאם מישהו יעשה לי רע , גמולו ישוב בראשו.

כמובן שמהצד שלי אני גם כן צריך לעבוד לפי החוקים של אלהים - לא לצפות שדברים יפלו עלי מהשמיים אלא לעבוד , ולא לנהוג בחוסר אחריות שמזמינה "גנב" , וכמובן להיות בעצמי ישר עם אחרים.

אבל אם כבר אני נוהג לפי החוקים של אלהים , אז אין לי מה לפחד מכלום.

 

[ינוקא1]

ולייתר פירוט :

קרא כאן והבן היטב :

א לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה.
ב כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן.
ג בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה.
ד וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
ה גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה.
ו וְהוֹצִיא כָאוֹר צִדְקֶךָ וּמִשְׁפָּטֶךָ כַּצָּהֳרָיִם.
ז דּוֹם לַיהוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ עֹשֶׂה מְזִמּוֹת.
ח הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל תִּתְחַר אַךְ לְהָרֵעַ.
ט כִּי מְרֵעִים יִכָּרֵתוּן וְקֹוֵי יְהוָה הֵמָּה יִירְשׁוּ אָרֶץ.
י וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ.
יא וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם.
יב זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.
יג אֲדֹנָי יִשְׂחַק לוֹ כִּי רָאָה כִּי יָבֹא יוֹמוֹ.
יד חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ.
טו חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה.
טז טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק מֵהֲמוֹן רְשָׁעִים רַבִּים.
יז כִּי זְרוֹעוֹת רְשָׁעִים תִּשָּׁבַרְנָה וְסוֹמֵךְ צַדִּיקִים יְהוָה.
יח יוֹדֵעַ יְהוָה יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה.
יט לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ.
כ כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי יְהוָה כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ.
כא לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן.
כב כִּי מְבֹרָכָיו יִירְשׁוּ אָרֶץ וּמְקֻלָּלָיו יִכָּרֵתוּ.
כג מֵיְהוָה מִצְעֲדֵי גֶבֶר כּוֹנָנוּ וְדַרְכּוֹ יֶחְפָּץ.
כד כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל כִּי יְהוָה סוֹמֵךְ יָדוֹ.
כה נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.
כו כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה.
כז סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וּשְׁכֹן לְעוֹלָם.
כח כִּי יְהוָה אֹהֵב מִשְׁפָּט וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חֲסִידָיו לְעוֹלָם נִשְׁמָרוּ וְזֶרַע רְשָׁעִים נִכְרָת.
כט צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ וְיִשְׁכְּנוּ לָעַד עָלֶיהָ.
ל פִּי צַדִּיק יֶהְגֶּה חָכְמָה וּלְשׁוֹנוֹ תְּדַבֵּר מִשְׁפָּט.
לא תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו.
לב צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ.
לג יְהוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ.
לד קַוֵּה אֶל יְהוָה וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
לה רָאִיתִי רָשָׁע עָרִיץ וּמִתְעָרֶה כְּאֶזְרָח רַעֲנָן.
לו וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא.
לז שְׁמָר תָּם וּרְ

 

[ינוקא1]

המשך :

לו וַיַּעֲבֹר וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ וָאֲבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא.
לז שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם.
לח וּפֹשְׁעִים נִשְׁמְדוּ יַחְדָּו אַחֲרִית רְשָׁעִים נִכְרָתָה.
לט וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהוָה מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה.
מ וַיַּעְזְרֵם יְהוָה וַיְפַלְּטֵם יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ.

 

[בן טל-שחר]

אכן, אין צורך לוותר

 

[lightflake]

עכשיו תן לי לתת לך תשובה הפוכה לגמרי

דפקו אותך, אתה כועס, חרא של אנשים, למה שתוותר להם? מי אמר שטוב לוותר? התשובה של שנטידווה היא יפה אבל היא מייצגת התנהגות אידיאלית, התנהגות של בודהה, אתה עדיין לא בודהה, אתה עדיין צריך ללמוד על עצמך והכעס נמצא שם כדי שתשתמש בו ולא כדי שתדחיק אותו.
אני אומר שתתקשר לבחור הזה ותשתמש בכעס שלך כדי להבהיר לו בצורה ברורה שאתה לא תוותר לו על הכסף ושאם זה יגיע לתביעה אז הוא יצטרך לשלם גם את כל ההוצאות ובזבוז הזמן שלך אז תבהיר לו שכדאי לו מאוד לתת לך את מה שהוא חייב לך - מה רע בזה?
העניין פה הוא שאתה לא פועל מתוך הכעס בלי מודעות, אתה יודע שאתה כועס ואתה מאפשר לעצמך לעשות שימוש בכעס, מה רע בזה? תכעס, תצעק, תעמוד על שלך, כל הזמן הזה אתה יכול להשאר מודע לעצמך ואתה תראה שהעניינים יקבלו תפנית שיהיה לך יותר נוח איתה, להיות רוחני לא אומר להיות פראייר, להיפך זה אומר לא לפחד מכלום, בטח ובטח שלא מהכעס של עצמך...
אז דעתי היא שכן תדרוש את מה שמגיע לך ותנסה לאהוב גם את הצד הזה שלך
בהצלחה

 

[מגדלאור1]

לא מסכימה

לפעול מתוך כעס - זה הדבר האחרון שמומלץ!

כעס נוצר מאגו,אגו הוא ערך עצמי מותנה -
הוא תלוי,משתנה,מתחלף בהתאם לאיך שהאחר מתנהג כלפיי,אליי,איתי.
ולכן לפעול מתוך כעס,זה להיות מנותק מעצמך,ממה שעדיף וטוב לך בהקשר של מה שהאחר עשה לי
ולשים את הדגש רק על מה שהאחר עשה לי - קורבנות.
שאנו פועלים מתוך כעס (אגו) יותר חשוב לנו האחר,איך זה ישפיע עליו,מה שזה יעשה לו
ובעקבות כך אפשר להגיע לבחירות והחלטות שאולי יפגעו באחר,אבל גם יפגעו בנו.

הוא צריך לעשות חושבים עם עצמו,האם הדרך להשיג את מה שמגיע לו,
שווה את מה שמגיע לו - זה לא אומר לצאת פראייר,
זה אומר לשים את עצמך ראשון,להלחם מתוך כבוד והערכה פנימיים לעצמך
ולא על כבוד והערכה מאחר אלייך - זה אומר להיות אדון לעצמך!

גם לרחם לא מומלץ,זאת התנשאות לכול דבר ועניין!

רחת לקום יקר,אתה אכן לא צריך לנטור טינה ובטח לא לשנוא,
אבל אין סיבה שתאהב,שתתן אישור להתנהגות מעין זאת.
תהיה בקבלה - אל תכעס ותשנא את קיומם של דברים מסוימים,מפני שהם חלק אינטגרלי והכרחי במציאות החיים,
אבל תחליט מה לא מקובל עלייך,במציאות החיים הפרטית שאתה יוצר לעצמך!
ותפעל מתוך קבלה של הדברים - מתוך שלוות נפש,כדי למגר מחייך האישיים מה שלא מקובל עלייך.
כול דרך מתוך המקום הזה,היא נכונה...

בהצלחה

 

[בן טל-שחר]

אכן, לא כדאי לפעול מתוך כעס!

וכתבת דברים מאד יפים ונכונים, לדעתי!

פעולה מתוך ערך עצמי מוטעה הינה מחלישה, אשלייתית, מנתקת ובלתי אפקטיבית...
במקום להיות קורבן, להיות אדון לעצמי...
ומתוך גישה פנימית בריאה, אוהבת ומחזקת, לדעת מה אני באמת רוצה.
מתוך קבלה של עצמי והדברים, לראות בבהירות מה לא מקובל עלי...

להציב גבולות... ולבחור במה שיש

 

[מגדלאור1]

מושלם

ותודה רבה