מדוכא ובודד
New member
מה דעתכם ?
מאז ומתמיד, אישה היא הבוחרת את המין השני, ולא להיפך. גם אם בשיטות המסורתיות, ניסו מסגרות שידוכים מוסדרים מראש, עדיין בטבע האנושי, אישה היא זו שבוחרת ולא הגבר בוחר.
כיום, בתרבות המערבית, ההבדל בין גברים לנשים קיבל ביטוי חזק יותר לכך שהגברים צריכים להתחרות אחד כנגד השני על האישה, וזאת מהסיבה הפשוטה שחופש הבחירה של האישה קיבל הכרה בינלאומית בכל המישורים.
בעבר, אישה היתה מתחתנת בגיל צעיר, היתה מקבלת מחמאות מגברים, אבל לא היתה צריכה לסנן אותם כי היא כבר תפוסה.
כיום, ביחד עם העובדה שיש לאישה חופש לבחור את הגברים (לסנן אותם), וביחד עם העובדה שיש לנשים תקופה יחסית ארוכה שבה היא רווקה (מגיל ההתבגרות ועד שהיא מתחתנת) לעומת משך התקופה שהיתה להן בעבר, אז נוצר מצב שבו אישה הפכה לבררנית.
כיום, מאפשרים חברויות בגיל מוקדם, יש מודעות מינית, וכבר בגיל 10 נוצרות חברויות ומעודדים את זה. כך שאישה מפתחת אגו נשי בגיל מוקדם, וזה מאריך את תקופת הפריחה של אישה שהיא עולה גבוה בעץ החברתי לאגו מנופח במיוחד ולמעמד עצום.
בגיל 10, הבנות מתחילות להבין שבנים רוצים להיות חברים של בנות, וכבר אז הן מתחילות לסנן בנים מבלי שהן מודעות לתהליך הזה.
בגיל 16, מנגנון הסינון של הבנות נהפך למשוכלל יותר, על פי מוסכמות חברתיות, מעריצות זמרים, להקות, מה שמקובל כנערץ ומושך (גודל, פרובוקטיבי) חשוב להן להראות שמי שנותן להן את התשומת לב (חבר) הוא מי שמקובל שיש לו את הסטאטוס החברתי הגבוה יותר, והכל בשביל להוכיח שהן קיימות, חלקן יוצאות עם כושים, חלקן עם מכונית גדולה, חלקן יוצאות עם ערבים, ואפילו הדתיות משוויצות בפני בני המשפחה הקרובה והרחוקה שיש מישהו שרוצה אותן ואומרות שהוא רוצה אותן בשביל סקס ושולח להן הצעות והן כאילו רומנטיות.
בגיל 16, מנגנון הסינון של הבנות הוא בדיוק מה שהמדיה מציירת את כל הבנות בעולם, ואז נוצרות סדרות כמו היפים והאמיצים, צעירים חסרי מנוח, יש זמרים, להקות, שירים וכל המדיה היא בשביל גיל הנעורים.
בגיל 20, הבנות מורידות הילוך בסינון שלהן, אבל הן רגילות לסנן, לסנן.
כל אחת כבר מתחילה להתרגל לזה שמתחילים איתן, אז כל אחת חושבת מפרשת כל גבר שמדבר איתן כאילו הוא מנסה לחפש זיון איתן. ובגיל 25, הבחורות חושבות על גברים כסוטי מין.
נוצר מצב שבו לבנות יש כוח לסנן, שהרי הן הבוחרות, ולגברים יש חיים בודדים שאף אחת לא רוצה אותן והם מטרידים וסוטים.
האשמה בעוול שנוצר לגברים הוא בעובדה שהיחסים בין גברים לנשים הוא כזה שהנשים מהוות את היצע, ואילו הגברים מהווים ביקוש, ועצם העובדה הזאת כבר מעמידה את הנשים במעמד של כוח בחירה.
עוד עוול שנוצר בתרבות המערבית שמדגישה את חופש הבחירה של הנשים הוא בעובדה שככל שחיי הרווקות של הנשים ארוכים יותר (גיל ההתבגרות ארוך יותר כי הוא מתחיל מוקדם יותר ובהכרה של העולם במוקדמות הזאת) כך גם מופר האיזון בין היצע לביקוש בזה שאפילו אם יהיה איזון בין היצע לביקוש (או אפילו אם יהיו יותר נשים מגברים, ובמילים אחרות יותר היצע מביקוש), בכל זאת תמיד היחס הזה יהיה כאילו יש מעט נשים והרבה גברים, קרי הגברים צריכים לשלם ומחיר גבוה.
האגו הנשי מתפתח החל מהגיל שבו הן מתחילות לשים לב שהתשומת לב שהן זקוקות לו מבני המשפחה, מושגת על ידי בנים שרוצים לשחק איתן. הם רוצים להיות חברים שלהן, פתאום זה לא בן אחד, אלא עוד בן ועוד בן ועוד בן, אז כשהן בבית ספר, צריך לחתוך שיחה עם בן כי הוא לא מקובל, לא אוהבים אותו, ויש עוד בן שמנסה לדבר יותר, אז נחתוך גם איתו. למרות שבעבר רצו תשומת לב ולהיות מקובלות. אחר כך בגיל 16, גם מבוגרים מתחילים איתן, ופתאום כשהן רושמות הודעה באינטרנט הן מקבלות 300 פניות מבנים שמציעים להן לדבר איתה. היא לא יכולה לקרוא 300 פניות אז היא חייבת לסנן.
כשהיא יוצאת הבית, היא מקבלת פניות מבנים, מסננת אותם. וכך התפתח אגו נשי מפותח כבר מהילדות. זה כוחן של נשים שנובע מהעובדה שהתרבות המערבית קידשה את זה שבנות מהוות את ההיצע, ואילו הבנים מהווים את הביקוש, והתרבות המערבית קידשה את זה חזק יותר על ידי הארכת הגיל והמודעות שלהן למיניות בגיל מוקדם. כלומר, לא רק העובדה שאישה נישאת בגיל מאוחר יחסית, אלא גם העובדה שהתרבות המערבית חולנית כל כך שמיידעת אותן בגיל מוקדם לחשוב בצורה בוגרת (ורוצחת להן את הילדות התמימה על ידי מסרים שבאים כביכול להגן עליהן) אלה הן שתי עובדות שתורמות לאגו הנשי להיות נפוח, כך שכאשר הן בטווח הגילאים 25 עד 60, מנגנון הסינון שלהן הוא רצחני במיוחד, מוציא שם רע לבנים, משאיר הרבה גברים בודדים ומסכנים, מטיל חושך בעולם וחיים אומללים לגברים.
מה דעתכם על מה שכתבתי ?
מאז ומתמיד, אישה היא הבוחרת את המין השני, ולא להיפך. גם אם בשיטות המסורתיות, ניסו מסגרות שידוכים מוסדרים מראש, עדיין בטבע האנושי, אישה היא זו שבוחרת ולא הגבר בוחר.
כיום, בתרבות המערבית, ההבדל בין גברים לנשים קיבל ביטוי חזק יותר לכך שהגברים צריכים להתחרות אחד כנגד השני על האישה, וזאת מהסיבה הפשוטה שחופש הבחירה של האישה קיבל הכרה בינלאומית בכל המישורים.
בעבר, אישה היתה מתחתנת בגיל צעיר, היתה מקבלת מחמאות מגברים, אבל לא היתה צריכה לסנן אותם כי היא כבר תפוסה.
כיום, ביחד עם העובדה שיש לאישה חופש לבחור את הגברים (לסנן אותם), וביחד עם העובדה שיש לנשים תקופה יחסית ארוכה שבה היא רווקה (מגיל ההתבגרות ועד שהיא מתחתנת) לעומת משך התקופה שהיתה להן בעבר, אז נוצר מצב שבו אישה הפכה לבררנית.
כיום, מאפשרים חברויות בגיל מוקדם, יש מודעות מינית, וכבר בגיל 10 נוצרות חברויות ומעודדים את זה. כך שאישה מפתחת אגו נשי בגיל מוקדם, וזה מאריך את תקופת הפריחה של אישה שהיא עולה גבוה בעץ החברתי לאגו מנופח במיוחד ולמעמד עצום.
בגיל 10, הבנות מתחילות להבין שבנים רוצים להיות חברים של בנות, וכבר אז הן מתחילות לסנן בנים מבלי שהן מודעות לתהליך הזה.
בגיל 16, מנגנון הסינון של הבנות נהפך למשוכלל יותר, על פי מוסכמות חברתיות, מעריצות זמרים, להקות, מה שמקובל כנערץ ומושך (גודל, פרובוקטיבי) חשוב להן להראות שמי שנותן להן את התשומת לב (חבר) הוא מי שמקובל שיש לו את הסטאטוס החברתי הגבוה יותר, והכל בשביל להוכיח שהן קיימות, חלקן יוצאות עם כושים, חלקן עם מכונית גדולה, חלקן יוצאות עם ערבים, ואפילו הדתיות משוויצות בפני בני המשפחה הקרובה והרחוקה שיש מישהו שרוצה אותן ואומרות שהוא רוצה אותן בשביל סקס ושולח להן הצעות והן כאילו רומנטיות.
בגיל 16, מנגנון הסינון של הבנות הוא בדיוק מה שהמדיה מציירת את כל הבנות בעולם, ואז נוצרות סדרות כמו היפים והאמיצים, צעירים חסרי מנוח, יש זמרים, להקות, שירים וכל המדיה היא בשביל גיל הנעורים.
בגיל 20, הבנות מורידות הילוך בסינון שלהן, אבל הן רגילות לסנן, לסנן.
כל אחת כבר מתחילה להתרגל לזה שמתחילים איתן, אז כל אחת חושבת מפרשת כל גבר שמדבר איתן כאילו הוא מנסה לחפש זיון איתן. ובגיל 25, הבחורות חושבות על גברים כסוטי מין.
נוצר מצב שבו לבנות יש כוח לסנן, שהרי הן הבוחרות, ולגברים יש חיים בודדים שאף אחת לא רוצה אותן והם מטרידים וסוטים.
האשמה בעוול שנוצר לגברים הוא בעובדה שהיחסים בין גברים לנשים הוא כזה שהנשים מהוות את היצע, ואילו הגברים מהווים ביקוש, ועצם העובדה הזאת כבר מעמידה את הנשים במעמד של כוח בחירה.
עוד עוול שנוצר בתרבות המערבית שמדגישה את חופש הבחירה של הנשים הוא בעובדה שככל שחיי הרווקות של הנשים ארוכים יותר (גיל ההתבגרות ארוך יותר כי הוא מתחיל מוקדם יותר ובהכרה של העולם במוקדמות הזאת) כך גם מופר האיזון בין היצע לביקוש בזה שאפילו אם יהיה איזון בין היצע לביקוש (או אפילו אם יהיו יותר נשים מגברים, ובמילים אחרות יותר היצע מביקוש), בכל זאת תמיד היחס הזה יהיה כאילו יש מעט נשים והרבה גברים, קרי הגברים צריכים לשלם ומחיר גבוה.
האגו הנשי מתפתח החל מהגיל שבו הן מתחילות לשים לב שהתשומת לב שהן זקוקות לו מבני המשפחה, מושגת על ידי בנים שרוצים לשחק איתן. הם רוצים להיות חברים שלהן, פתאום זה לא בן אחד, אלא עוד בן ועוד בן ועוד בן, אז כשהן בבית ספר, צריך לחתוך שיחה עם בן כי הוא לא מקובל, לא אוהבים אותו, ויש עוד בן שמנסה לדבר יותר, אז נחתוך גם איתו. למרות שבעבר רצו תשומת לב ולהיות מקובלות. אחר כך בגיל 16, גם מבוגרים מתחילים איתן, ופתאום כשהן רושמות הודעה באינטרנט הן מקבלות 300 פניות מבנים שמציעים להן לדבר איתה. היא לא יכולה לקרוא 300 פניות אז היא חייבת לסנן.
כשהיא יוצאת הבית, היא מקבלת פניות מבנים, מסננת אותם. וכך התפתח אגו נשי מפותח כבר מהילדות. זה כוחן של נשים שנובע מהעובדה שהתרבות המערבית קידשה את זה שבנות מהוות את ההיצע, ואילו הבנים מהווים את הביקוש, והתרבות המערבית קידשה את זה חזק יותר על ידי הארכת הגיל והמודעות שלהן למיניות בגיל מוקדם. כלומר, לא רק העובדה שאישה נישאת בגיל מאוחר יחסית, אלא גם העובדה שהתרבות המערבית חולנית כל כך שמיידעת אותן בגיל מוקדם לחשוב בצורה בוגרת (ורוצחת להן את הילדות התמימה על ידי מסרים שבאים כביכול להגן עליהן) אלה הן שתי עובדות שתורמות לאגו הנשי להיות נפוח, כך שכאשר הן בטווח הגילאים 25 עד 60, מנגנון הסינון שלהן הוא רצחני במיוחד, מוציא שם רע לבנים, משאיר הרבה גברים בודדים ומסכנים, מטיל חושך בעולם וחיים אומללים לגברים.
מה דעתכם על מה שכתבתי ?