מה דעתכם?
אני מודעת לחשיבות הרבה שיש ל"ביחד" של הורה ילד ומשתדלת ליישם. אני אמא לבת 4 ולבן 3. אני די פנויה ונמצאת איתם סה"כ רוב שעות היום. העניין הוא שכשאני איתם, זה מרגיש לי שזה לא "זה".. אנחנו הולכים הרבה לגינה, שם הם רוכבים על אופניים ואני משגיחה מהספסל, אנחנו צופים יחד בסרטי ילדים, מכינים קצת אוכל ביחד, אני מקריאה להם קצת ספרים. אין לי סבלנות לשחק איתם במשחקים שהם מבקשים כמו מחבואים, תופסת, כדור או משחקי הרכבה. רוב הדיאלוג הוא בינהם. הם באמת מעדיפים אותי באזור אבל אני מרגישה די "רקע".. אולי הבעיה בי שאני סתם מרגישה אשמה.. ואולי כן כדאי להחליף קצת את סגנון "הביחד"? אשמח לשמוע את דעתכם וגם קצת איך זה אצלכם
אני מודעת לחשיבות הרבה שיש ל"ביחד" של הורה ילד ומשתדלת ליישם. אני אמא לבת 4 ולבן 3. אני די פנויה ונמצאת איתם סה"כ רוב שעות היום. העניין הוא שכשאני איתם, זה מרגיש לי שזה לא "זה".. אנחנו הולכים הרבה לגינה, שם הם רוכבים על אופניים ואני משגיחה מהספסל, אנחנו צופים יחד בסרטי ילדים, מכינים קצת אוכל ביחד, אני מקריאה להם קצת ספרים. אין לי סבלנות לשחק איתם במשחקים שהם מבקשים כמו מחבואים, תופסת, כדור או משחקי הרכבה. רוב הדיאלוג הוא בינהם. הם באמת מעדיפים אותי באזור אבל אני מרגישה די "רקע".. אולי הבעיה בי שאני סתם מרגישה אשמה.. ואולי כן כדאי להחליף קצת את סגנון "הביחד"? אשמח לשמוע את דעתכם וגם קצת איך זה אצלכם