מה דעתכם?

[חני 20]

מה דעתכם?

אני מודעת לחשיבות הרבה שיש ל"ביחד" של הורה ילד ומשתדלת ליישם. אני אמא לבת 4 ולבן 3. אני די פנויה ונמצאת איתם סה"כ רוב שעות היום. העניין הוא שכשאני איתם, זה מרגיש לי שזה לא "זה".. אנחנו הולכים הרבה לגינה, שם הם רוכבים על אופניים ואני משגיחה מהספסל, אנחנו צופים יחד בסרטי ילדים, מכינים קצת אוכל ביחד, אני מקריאה להם קצת ספרים. אין לי סבלנות לשחק איתם במשחקים שהם מבקשים כמו מחבואים, תופסת, כדור או משחקי הרכבה. רוב הדיאלוג הוא בינהם. הם באמת מעדיפים אותי באזור אבל אני מרגישה די "רקע".. אולי הבעיה בי שאני סתם מרגישה אשמה.. ואולי כן כדאי להחליף קצת את סגנון "הביחד"? אשמח לשמוע את דעתכם וגם קצת איך זה אצלכם

 

[פלגיה]

אני מנסה להבין

את נמצאת ברקע כי זו בחירה שלהם לשחק בינם לבין עצמם, או כי את לא אוהבת לשחק במשחקים שלהם?

 

[חני 20]

אני נמצאת ברקע כי..

יש הבדל באופן שבה אנחנו מפרשים את המושג "להיות יחד" כשאני כאדם מבוגר,רוצה להיות עם מישהו, אני מדברת איתו, מקשיבה לו.. כשילד בן 3 רוצה להיות עם מישהו, הוא משחק איתו, רב איתו.. יוצא שהם מספקים את הצורך הזה אחד עם השני ואני די מיותרת. לעשות את זה בדרך שלהם (לבנות בלגו,להתחבא מאה פעם מתחת לשולחן..) לא מצליח לי, זה מתיש ומשעמם אותי. לעשות את זה בדרך שלי, לא מתאים להם כמובן. אז איך בכל זאת לעשות את זה? עכשיו יותר מובן?

 

[פלגיה]

מאוד מובן

הסברת את עצמך נהדר. זה נשמע שמבחינת כל הצדדים זה בסדר גמור. את אמנם מרגישה ברקע, אבל מבחינת הילדים אם זו היתה בייביסיטר זה לחלוטין לא היה אותו דבר. הם "עם אימא" מעצם זה שברגע שנגיד הם רוצים מים או מקבלים פצע - את שם כדי לעזור להם.

 

[ליאת +]

ככה זה עם ילדים

עצם הנוכחות שלך נותנת להם את האפשרות לעסוק בענינים שלהם. את תיארת התנהלות מאוד מאוד מתאימה לגיל הזה. אבל נכון- לפעמים זה המקום הזה הוא לא קל, כי מצד אחד בגילאים שלהם הם כבר לא צריכים אותך כל הזמן, כפי שהיה כשהם היו תינוקות,ומן הצד השני את גם לא יכולה לעסוק לגמרי בעניניך כי מדי פעם הם צריכים אותך.

 

[תאנה 2]

גם אני עם ילדים בגיל דומה לילדים שלך

ומרגישה דומה. יש משחקים שאני כן אוהבת לשחק איתם כמו לגו אבל ברוב המשחקים אני משתעממת מהר מידיי. מידי פעם אני מציעה להם רעיונות למשחק אבל לא ממש משתתפת בעצמי. אני אוהבת לצפות בהם ולהקשיב לדברים שהם אומרים כשהם משחקים ביניהם במשחקי דמיון.

 

[דינהלה1]

מה שאני עושה:

קודם כל בתי בת 3.8 מאוד מעריכה את העובדה שאני איתה בגינה עם התאומים ולו בגלל העובדה שתקופה ארוכה עקב שמירת הריון וטיפול בתינוקות שנולדו לא הייתי פנויה, ולכן היום היא מאוד שמחה כשאני לוקחת אותה לגן בבוקר, אוספת אותו בסוף היום והולכים לגינה. אני מידי פעם מתעניינת במה שהיא עושה/משחקת והיא מגיבה אלי בהתאם, צריכה אותי כדי לעלות על הנדנדה ולכן אני לא חשה שאני לא רק רקע. חוץ מזה יש לי מנהג כל יום שבת אני מתפנה ומשחקת איתה משחק קופסה או שניים, שתינו נהנות, קוראת סיפור וכו..

 

[פלגיה]

אבל זה כי את נהנית ממשחק הקופסה

לדעתך אימא שלא נהנית ממשחקי הילדים צריכה להתאמץ ובכל זאת לשחק בהם?