מה דעתכם../images/Emo35.gif
שלום, זאת פעם ראשונה שאני פה, אבל חיפשתי אתכם במיוחד... רציתי לשמוע מה דעתכם... אז בקיצור, אני לרוב מצטיירת כמו "הסיוט" של כל אח ואחות, האחות הבכורה המושלמת, החכמה, המצטיינת, הצודקת וכו.. כן, אותו תסריט ישן..
אנחנו משפחה מקסימה - תודה לאל ואין לנו בכללי בעיות כלשהן... אני סטודנטית לרפואה, מצטיינת, ודי משקיענית, ויש לי שני אחים מתבגרים (16 ו14 לצורך העניין). שנאלצים לספוג דברים כמו "תסתכלו איך האחות שלכם הצליחה..", "הלוואי ותגיעו להישגים האלה.." וכיוצא בזה. דברים שנאמרים כמובן במטרה לעודד, מפי ההורים וקרובי משפחה. אבל, אני מרגישה שזה יותר מזיק מאשר עוזר.. במקום לדרבן את האחים שלי להשקיע יותר זה גורם להם לתחושות של "פחות טובים" וכו.. והם מתרחקים עוד יותר ממני, ומההשקעה. אני מנסה להתקרב אליהם, לדבר, סתם להשתעשע ולצחוק יחד איתם, והכל טוב ויפה, אבל איכשהוא זה תמיד חוזר לעניין הזה. זה מאוד מתסכל אותי, וזה די כואב. לפעמים אני מצטערת בכלל שאני "כזאת מצליחנית", ואני די אבודת עצות באיך לשנות את המצב..
ביקשתי כבר מההורים שלי שלא ישוו אותם אליי,ושלא יגידו להם יותר ש "תהיו כמוה".. אבל זה לא הכי עזר. זה הופך לעניין מחנאות, ההצלחה שלי מול המאמצים שלהם. ואני מבינה אותם.. הציפיות הן אסטרונומיות, וגמני סובלת מזה, אבל אצלם זה עוד יותר מוחשי, כי יש להם אותי בתור דוגמה.. אני לא רוצה להיות "הסיוט" הזה, אני אוהבת את האחים שלי נורא והייתי נותנת הכל - כולל את ההצלחות שלי - רק בכדי לזכות בהם... בבקשה, תעזרו לי.. איך אתם לו הייתם במקומם היתם רוצים שיתיייחסו אליכם? מה להגיד? מה לא להגיד? ובכלל איך אני שוברת את התדמית הזאת? ומה אני יכולה לעשות בכדי לשנות את זה!!! מחכה לתגובות...
שלום, זאת פעם ראשונה שאני פה, אבל חיפשתי אתכם במיוחד... רציתי לשמוע מה דעתכם... אז בקיצור, אני לרוב מצטיירת כמו "הסיוט" של כל אח ואחות, האחות הבכורה המושלמת, החכמה, המצטיינת, הצודקת וכו.. כן, אותו תסריט ישן..