בגדול הוא סתם עושה רוח
השיטה בסדר גמור, פשוט מה שיש לנו זה לא השיטה...
 
תיאורטית מספיק שני מתחרים כדי שתהיה תחרות... קצת קשה ליצור הסכמים בזמן משחק שח מט... "אני מוכן לוותר על הסוס בתמורה לרץ שלך"...
אבל במציאות לרוב שני מתחרים יתאמו עמדות ויעלו מחירים...
עם שלושה מתחרים המצב נעשה מעניין יותר.
עם 100 מתחרים, המצב עוד יותר...
ואילו עם n מתחרים כאשר n שואף לאינסוף...
אבל זה כבר לא ריאלי.
לפחות לא בצד ההיצע.
 
כאשר יש מידע חופשי ויש את החופש לעבור בין המתחרים, כאשר...
וכך מגיעים למצב שהוא קרוב למדי לשוק חופשי והמחירים בהתאם.
 
ובאופן ממוקד יותר:
 
 
1. אפשר להתערב במחירי השוק
 
כמובן שאפשר להתערב, אבל לא בהכרח כדאי. עדיף לתת לצרכנים את החופש להחליט בעצמם מה טוב עבורם ולא שפקיד כלשהו יחליט עבור כולם.
 
 
2. אין דבר כזה שוק חופשי. יש אינטרסים
 
שוק חופשי לא סותר אינטרסים. כל עוד אף שחקן לא יכול לכפות את המחיר הרצוי לו על המערכת... (אם גבוה או נמוך מש"מ תחרותי...)
 
 
3. יש קפיטליזם אחר
 
לא, מה שיש לנו זה סוג של אוליגרכיה -- בעלי ההון קובעים...
 
4. זה לא כוחות שוק, זאת פוליטיקה
 
יש תקנות שמגבילות את השוק כך שהוא פחות חופשי ויש תקנות שמגבילות את השחקנים, כך שהשוק חופשי יותר...
 
 
 
5. לא צריך כסף לתמרץ עובדים
 
כמובן שכסף הוא לא הכל... הוא רק אמצעי למטרה -- בעזרת כסף הצרכן מחליף זמן במוצרים ושירותים.
וכמובן שאנשים עובדים ומתאמצים למען מטרות נוספות כמו כבוד, מעמד, תהילה (די מילים נרדפות...)
 
 
6. למנהלים לא אכפת מהחברה
 
אין ספק שיש קשר קלוש בין השכר לבין הצלחת החברה בקרב הבכירים... אבל לא בהכרח שהחברה לא חשובה להם. פשוט מלבד העובדים והבכירים, יש עוד שחקנים במשחק, כמו בעלי המניות. תגביל את שכר הבכירים ובעלי המניות ירוויחו. ובעלי המניות יכולים להיות הבכירים...
 
