בואי אסביר לך למה אני מתכוונת...
הכוונה שלי ב"לא להרים" היא לא שאינני מרימה כלל, אלא שאני לא רוצה להפוך להיות כלי התחבורה של יובל ממקום למקום. נכון, זה באמת קשה לי יותר בהריון להרים אותה, אבל זו לא הסיבה. למשל, היא יודעת ללכת מן הבית אל האוטו או מן האוטו אל הגן בכוחות עצמה. אני לא רואה שום סיבה להרים אותה כאשר היא הולכת מצויין וגם בד"כ אני רואה שהיא נהנית מההליכה העצמאית - עוצרת בדרך להביט בחיפושיות ופרחים, מרימה עלים, בודקת את הדשא ומה שבינות העלים... לנייד אותה ממקום למקום במקום לתת לה לעשות זאת בעצמה יהיה בעיני לשלול ממנה את ההתנסות הזאת. עכשיו, הרי ברור שאני מחבקת אותה בלי סוף ומרימה אותה על הידיים כל הזמן - אין שום סיבה בעולם לא לעשות את זה, אבל יש מצבים ויש מצבים. אם היא נפלה וקיבלה מכה, בטח שאני ארים אותה! אם היא באה אליי לחיבוק, ברור שהיא תקבל אותו. אם היא עייפה או אם קשה לה, גם זה מצב שונה. אבל באופן כללי היא יכולה ללכת לבד, אז למה שאני אנייד אותה? שוב, זה לא כל כך בשבילי כי סה"כ היא די ציפלונת (11.9 קילו בגיל שנתיים...) אלא בגלל שלטעמי זה ממש מונע ממנה התנסות חשובה. ולגבי מעירי ההערות - שילכו לקיביני$%^!!! אל תתייחסי אפילו. בואי נגיע שזה באמת היה הורס לך את הגב... אז מה? לא עניינם! כל אחד פועל בדרך המתאימה לו. שלא יתערבו.
