the mnm factor
New member
2. לטעמי אינך יודע על מה אתה מדבר
מקהייל הגיע בתור רוקי מוכשר יחסית אבל הוא יצא מדראפט מאוד בינוני, כמו הרבה דראפטים שמגיעים אחרי דראפט גדול. הוא לא היה יכול לפתח את "הכישרון האדיר" שלו אם לא היה לו מנהיג שיאמין בו כמו לארי בירד. כנ"ל פיפן? על מה אתה מדבר? פיפן הגיע מהבחירה ה5 ולא היה פורספקט אדיר, וגם אם כן- בעונה הראשונה שלו נתן עונה פושרת ביותר אם לא חלשה של 8 4 ב20 דקות. אבל האמינו בו! נתנו לו לפתוח בעונה השניה שלו וכך הוא פרח. אף אחד לא ידע שזה סקוטי פיפן הגדול לפני שנתנו לו את הצ'אנס להיות סקוטי פיפן הגדול. וגם אז הייתה דרושה סבלנות. כך גם במקרה של מקהייל, כך גם במקרה של ברייאנט ליד אוניל, כך גם במקרה של מאנו ג'ינובילי. כל השחקנים האלה הגיעו ככשרונות כאלה ואחרים, אבל לכולם היה מנהיג שהכניס אותם לנעלים בהן הם הרגישו בנח להפגין את כשרונם. גם דלונטה ווסט שחקן מאוד מוכשר, מנין לך שאם לברון יעבוד איתו עוד שנה או שנתיים הוא לא יהפוך לאולסטאר? מו ווילאימס כבר עכשיו כמעט אולסטאר וזו בסך הכל העונה הראשונה שלו בקאבס! אם לברון היה משקיט את התקשורת וגורס כי הוא רוצה לעבוד בקאבס, כי הוא רוצה לעשות מהקאבס דיינסטי, כי הוא עובד פה מאז שהוא בן 18- אז מיד ליתר השחקנים שלצידו יהיה ביטחון כפול ומכופל- ולברון בעצמו יוכל להרגע מכל הספקולציות ולהתחיל לעבוד על לפתח את הכשרונות שלצידו במקום להצעיד אותם במקום על רקע קריאות ה"נגרים" שצצות מכל מקום. אם אף אחד לא היה מאמין בפיפן, וכולם היו טוענים מראש, או נניח לאחר השנה הראשונה שלו, שהוא "הרוקי הנגר ליד ג'ורדן"- גם לו היה קשה להתפתח לשחקן שהוא נהיה. ונקודה לסיום: איני מאשים את לברון- אני מטיל עליו את האחריות. וכן, לטעמי האחריות היא שלו. במשחק הכדורסל, בו משחקים בסך הכל 5 שחקנים על המגרש, למנהיג, שבדרך כלל משחק כמעט כל המשחק, יש חשיבות גדולה משל המאמן וגדולה יותר מכל איש צוות אחר במערכת. הוא קובע את תווי המשחק והוא מצעיד את הקבוצה לטוב ולרע. לברון הפתיע אותי בהתבגרותו העונה- הוא אחראי לאליפות הליגה. אבל כמו כן הוא אכזב אותי עם הרגרסיה שהוא עבר בסדרת הגמר, עם ההתפרקות. וכן, הוא אחראי לכשלון בסדרת גמר המזרח. הלוואי שבשנה הבאה נראה מגמת נסיקה נוספת שתוביל את לברון אל המטרה- להיות שחקן אלוף בקבוצה אותה הוא בנה. לטעמי יש בזה הרבה יותר מאשר להגיע לקבוצה בנויה ולקחת איתה אליפות. לטעמי אין בכך מן המנהיגות, יש בכך מן הייאוש ומן ההודעה בכשלון. ולא- לעשות את זה בגיל 25 ולעשות את זה בגיל 30+ (כמו גארנט, בארקלי, מלון, פייטון, אלן) זה כלל לא אותו הדבר.
מקהייל הגיע בתור רוקי מוכשר יחסית אבל הוא יצא מדראפט מאוד בינוני, כמו הרבה דראפטים שמגיעים אחרי דראפט גדול. הוא לא היה יכול לפתח את "הכישרון האדיר" שלו אם לא היה לו מנהיג שיאמין בו כמו לארי בירד. כנ"ל פיפן? על מה אתה מדבר? פיפן הגיע מהבחירה ה5 ולא היה פורספקט אדיר, וגם אם כן- בעונה הראשונה שלו נתן עונה פושרת ביותר אם לא חלשה של 8 4 ב20 דקות. אבל האמינו בו! נתנו לו לפתוח בעונה השניה שלו וכך הוא פרח. אף אחד לא ידע שזה סקוטי פיפן הגדול לפני שנתנו לו את הצ'אנס להיות סקוטי פיפן הגדול. וגם אז הייתה דרושה סבלנות. כך גם במקרה של מקהייל, כך גם במקרה של ברייאנט ליד אוניל, כך גם במקרה של מאנו ג'ינובילי. כל השחקנים האלה הגיעו ככשרונות כאלה ואחרים, אבל לכולם היה מנהיג שהכניס אותם לנעלים בהן הם הרגישו בנח להפגין את כשרונם. גם דלונטה ווסט שחקן מאוד מוכשר, מנין לך שאם לברון יעבוד איתו עוד שנה או שנתיים הוא לא יהפוך לאולסטאר? מו ווילאימס כבר עכשיו כמעט אולסטאר וזו בסך הכל העונה הראשונה שלו בקאבס! אם לברון היה משקיט את התקשורת וגורס כי הוא רוצה לעבוד בקאבס, כי הוא רוצה לעשות מהקאבס דיינסטי, כי הוא עובד פה מאז שהוא בן 18- אז מיד ליתר השחקנים שלצידו יהיה ביטחון כפול ומכופל- ולברון בעצמו יוכל להרגע מכל הספקולציות ולהתחיל לעבוד על לפתח את הכשרונות שלצידו במקום להצעיד אותם במקום על רקע קריאות ה"נגרים" שצצות מכל מקום. אם אף אחד לא היה מאמין בפיפן, וכולם היו טוענים מראש, או נניח לאחר השנה הראשונה שלו, שהוא "הרוקי הנגר ליד ג'ורדן"- גם לו היה קשה להתפתח לשחקן שהוא נהיה. ונקודה לסיום: איני מאשים את לברון- אני מטיל עליו את האחריות. וכן, לטעמי האחריות היא שלו. במשחק הכדורסל, בו משחקים בסך הכל 5 שחקנים על המגרש, למנהיג, שבדרך כלל משחק כמעט כל המשחק, יש חשיבות גדולה משל המאמן וגדולה יותר מכל איש צוות אחר במערכת. הוא קובע את תווי המשחק והוא מצעיד את הקבוצה לטוב ולרע. לברון הפתיע אותי בהתבגרותו העונה- הוא אחראי לאליפות הליגה. אבל כמו כן הוא אכזב אותי עם הרגרסיה שהוא עבר בסדרת הגמר, עם ההתפרקות. וכן, הוא אחראי לכשלון בסדרת גמר המזרח. הלוואי שבשנה הבאה נראה מגמת נסיקה נוספת שתוביל את לברון אל המטרה- להיות שחקן אלוף בקבוצה אותה הוא בנה. לטעמי יש בזה הרבה יותר מאשר להגיע לקבוצה בנויה ולקחת איתה אליפות. לטעמי אין בכך מן המנהיגות, יש בכך מן הייאוש ומן ההודעה בכשלון. ולא- לעשות את זה בגיל 25 ולעשות את זה בגיל 30+ (כמו גארנט, בארקלי, מלון, פייטון, אלן) זה כלל לא אותו הדבר.
