מה דעתכם על כך

[the mnm factor]

מה דעתכם על כך

שזה 6 שנים הMVP של העונה הסדרה לא לוקח את אליפות הליגה? רק פעמים בעשור האחרון קרה שהMVP גם לקח את האליפות. רק פעם אחת ב6 השנים האחרונות הMVP הגיע לגמר הNBA (אשתקד). לפי מיטב זכרוני מאז תקופת קארים עבדול ג'אבר, במרכז שנות השבעים, לא היו 5 שנים רצופות בהן הMVP לא לקח את האליפות. האם יש בנתון זה דבר מה או שמדובר בעיניכם בצירוף מקרים? בעיני אין מדובר בצירוף מקרים שהשחקן המשפיע ביותר בעונה הסדירה לא לוקח אליפות, לטעמי מדובר בעוד תסמין, קטן אמנם, של הדרדרות הרמה בליגת הספורט האהובה עליי ובליגת הכדורסל הטובה בעולם. עוד תסמין לכך שיש לציינו הוא המקבץ המשונה של "הפתעות" שקיבלנו השנה בדמותן של קבוצות הצריכות שינוי אחד, לעיתים לא צריכות שינוי כלל, כדי להפוך למועמדות לאליפות. הליגה הופכת לבינונית (הסדרה הצמודה בין הרוקטס ללייקרס ראויה לציון בהקשר הזה) ולעיתים היה נראה שבפלייאוף הזה, יותר מבכל פלייאוף אחר, לאף קבוצה לא ממש מגיע אליפות. על ההיבטים השונים של רמת הליגה יש לי לומר רבות, הרבה יותר מפסקה אחת, ואכתוב זאת כאשר יתאפשר לי. בינתיים הבה נתמקד בפסקת הפתיחה, בנקיק המידע הדק שלטעמי מצביע על חוסר המנהיגות שכוכבי הליגה מאופיינים בו בשנים האחרונות: על לברון ג'יימס יש לי הרבה מה להגיד. כל מי שנמצא בפורום הזה יותר משנה מכיר את דעתי על לברון- את ההערכה האולי מופרזת שיש לי על יכולותיו ואת הביקורת הנוקשה שיש לי על התנהגותו על המגרש ומחוצה לו. השנה לברון גרף את אחד הMVP המוצדקים שחולקו בשנים האחרונות. מעולם קבוצה לא הפתיעה אותי במהלך עונה סדירה כמו הקאבס של השנה. אני גורס כי את מירב הקרדיט, 100% ממנו במובן מסוים, יש לתת ללברון. הוא מנהיג הקבוצה וזה הרבה יותר מלהיות השחקן הטוב ביותר שלה. לפלייאוף הקאבס כבר נכנסו כפייבוריטים, וטיילו עד לגמר הNBA בפיהוק (הן בשל שיפור היכולות הקבוצתיות והן בשל היריבות העלובות יחסית שנצבו בדרכן). בגמר הNBA הקאבס הגיעו פייבוריטים, עם יתרון ביתיות, למפגש עם המג'יק (שלהזכירכם מגיעים אחרי שהרכז הפותח שלהם, זה שערך את הקפיצה הגדולה ביותר השנה, נפצע והוחלף במחליף לא ראוי במיוחד) שגם בהרכז מלא היא לא קבוצה לאליפות מיידית. בגמר ראינו את קליבלנד של השנים האחרונות, ולא את זו של העונה הסדירה- קליבלנד בה נותנים את הכדור ללברון ונותנים לו לנסות לעשות את מה שעשה לפניי שנתיים. צריכים להיות קבוצה של פרייארים כדי לתת לשחקן יחיד לנצח אותך בסדרה. המגי'ק הם לא הפרייארים שהפיסטונס היו לפני שנתיים, והם מנעו בושה שכזו. אבל זה לא מוריד מאכזבתי מלברון, ששוב בחר לא להאמין מספיק בחבריו לקבוצה, שוב לקחת על עצמו את הקבוצה, ושוב הפסיד את האליפות. אני טעיתי לגביי היכולת של לברון להתבגר, ואפילו הגנתית השתפר (אם כי ממש לא כפי שמציגים זאת)- אך אני טענתי, גם כשהקאבס היו בשיא כושרם ומו וויליאמס היה אול-סטאר ללא ספק, כי עוד יחזרו המשפטים האלמותיים: "לברון מוליך חבורה של אפסים". לברון כל כך טוב שהוא יכול לגרום לאול סטאר מהקבוצה להראות כמו אפס, או כמו סתם קלעי במקרה הטוב. אבל זה לא רק לברון. לברון הוא רק מנהיג אחד בליגה שלנו. ראינו את קובי בראיינט נכשל בשנה שעברה לקחת אליפות כמנהיג של קבוצה ומירב הכישלון נופל על גבו- ברגעים המכריעים חזר להיות קובי-הרע. מקבל ההחלטות הכושל שלא סומך על חבריו וגורם להם להראות רע. לאמאר אודום, אחד השחקנים המוכשרים בליגה, בהחלט נראה רע בסדרה מול הסלטיקס. וכך גם פאו גאסול. אבל קובי המנהיג, ותפקידו של קובי לדעת מתי להכניס את חבריו למשחק, מתי לרדת מהעץ ולשחק תפקיד שני בהתקפה גם כשהוא יודע שהוא יכול לעשות עכשיו סל. קובי לא ידע לעשות זאת בשנה שעברה, לברון לא ידע לעשות זאת השנה. לעומתם- השחקן הטוב ביותר בNBA בלהפוך את החברים שלו לטובים יותר גם כשזה עולה לו בסטיסטיקה- צ'אנסי בליאפס הצליח לקחת חבורה מפורקת של שחקנים מוגבלים ולהפוך אותם למועמדת לאליפות. בעיני זה דבר שמראה גם את חשיבותה של מנהיגות (של צ'אנסי בפרט) וגם את הדרדרותה של הליגה. מי שראה את דנבר יכל לראות שעדיין מדובר בקבוצת בוסר (צ'אנסי רמז לכך בעצמו) ללא תרגילים מתאימים וללא הגנה מוצקה. צ'אנסי פשוט לקח את פוטנציאל הכוכבות שלה והביא אותו לשיא. כרמלו אנתוני עדיין אותו שחקן לא ממושמע שב85% מהפעמים כשהוא מקבל כדור בהתקפה הוא ילך איתו לסל. הוא עדיין לא מבין את חשיבותה של המסירה הנוספת. הוא עדיין פרחח. רק שעכשיו הוא שומר יותר ועכשיו יש מנהיג אמיתי. צ'אנסי הרים את כריס אנדרסון מהקבר (למרות שגם לאנדרסון עצמו מגיע קרדיט), חיזק את ננה ומרטין, התאים את ג'יי אר סמית' ובעיקר הכניס סדר. סדר. מילה שכוכבי הNBA העכשוויים לא מבינים מהי- וללא סדר אין אליפות. גארנט יגיד לכם את זה. דאנקן יגיד לכם את זה. נאש למד על בשרו את זה. אבל נחזור להיבט המנהיגותי של הMVP. הMVP הנוכחי של הליגה משחק בקבוצה שלקחה את אליפות העונה הסדירה והייתה מועמדת בכירה לאליפות. אבל ברגע שהקאבס מפסידים, כבר עולות הספקולציות על עזיבתו של לברון. הקאבס במתכונתם הנוכחית לקחו אליפות ומדובר בקבוצה לא רע שיכולה עוד להשתפר. אבל מה? לברון רוצה אליפות עכשיו ויהיה מוכן לעזוב קבוצה בה שיחק 8 שנים, קבוצה שהוא היה השותף הבכיר ביותר לבנייתה במתכונת הנוכחית, רק כדי לקבל צ'אנס טוב יותר. רק כדי להשיג יותר טבעות במקום עם יותר פרסום. אבל כל אלה בסך הכל ספקולציות. זה נכון. אבל אם לברון היה מנהיג אמיתי הוא היה יוצא בהצהרת מנהיגות אמיתית ואומר כי הקבוצה שלו עשתה קפיצה אדירה השנה, זו הקבוצה שנבנתה סביבו והוא עזר לבנות אותה במו ידיו ושזו הקבוצה בה הוא רוצה לשחק ולקחת אליפות. רב חובל לא נוטש את הספינה כשיש לו אופציות בספינה טובה יותר. אבל פיראט כן עושה את זה. כולי תקווה שלברון הוא לא פיראט ושעבודתו הקשה במשך 8 שנים (שאין להקל בה ראש כפי שהרבה אנשים עושים) לא תרד לטמיון עם איזו הצעה מפתה מראפר סוג ז'. למעשה יש הקבלה די אפוקליפטית מבחנתי בין הראפ לNBA- אם פעם, כלומר עד לפני 10 שנים, הראפ היה צורת ביטוי כואבת ומקורית לציין את דיכוי השחורים ומאבקי כנופיות של אנשים אמיתיים שיורים זה בזה עד מוות, היום זו צורה של מפיקים הוליוודים אינטרסנטים לעשות כסף על חשבון בני נוער בעזרת דמויות צבעוניות וגסות. הראפ האמיתי ירד למחתרת. בשונה מראפ הכדורסל האמיתי לעולם לא ירד למחתרת, אבל ההקבלה היא שבעוד עקרונות הכדורסל של פעם, כלומר עד לפני 10 שנים, היו שכוכב נאמן לקבוצה שלו, בונה את הקבוצה שלו מאפס עד לאליפות והקבוצה נבנית סביבו בצורות שונות- היום ישנה סכנה לכך. לברון יכול להיות תקדים לכוכב שמפסיק באמצע הבנייה, מוותר, מודה בכשלון, כדי לעבור לקבוצה שכלל הנראה תהיה מפוצצת כוכבים ותיקח אליפות ללא קושי. לטעמי הNBA עובר משבר מנהיגות- אלן אייברסון, קווין גארנט, סטיב נאש, דירק נוביצקי, קובי בריאנט ולברון ג'יימס הם זוכי MVP שכל אחד בדרכו נוגע במשבר הזה- ואני קורא ללברון להיות מנהיג אמיתי ולהישאר בקאבס. ולמנהיגים החדשים (פול, רוי, הווארד) ללכת בדרכו ולבנות בסבלנות קבוצות איימתניות מסביבם. למען כדורסל טוב יותר. למען הסדר.

 

[rapgamer4ever]

זה יותר מטבעי

אני אסביר את דעתי ואז אגיב לדעתך: דעתי היא שאין קשר בין MVP לאליפות. באמת. MVP הוא שחקן שמוציא מעצמו המון בעונה הרגילה, כלומר כזה שצריך להויצא מעצמו המון. בדרך כלל כשאתה צריך להוציא מעצמך המון, זה אומר שהשחקנים שמשחקים איתך לא מספיק טובים כדי להקהל עליך. ה-MVPים של השנים האחרונות הם שחקני חוץ עם מספרים מפלצתיים שמצליחים להרים את הקבוצה שלהם גבוה. אם היו להם שחקנים טובים יותר לצידם- המספרים שלהם היו פחות מפלצתיים. זה דפוס שחוזר על עצמו. וויד נותן עונה סטטיסטית מהסרטים. כשהצוות המסייע של פול נפצע, פתאום גם הוא דפק רצפים של 30 נקודות ודו ספרתי באסיסטים. חוץ מזה שיש עניין מאוד פשוט של... לא יודע איך להגדיר את זה. MVP יש אחד. מועמדות לאליפות יש 3-4 לפחות. אפילו אם ה-MVP שייך לאחת הקבוצות האלו (מה שלא תמיד קורה אבל נניח), עדיין יש לו סיכוי של 1 ל-3 או 1 ל-4 לקחת אליפות. בהתחשב בטיעון הקודם שלי, הסיכוי אפילו נמוך יותר. ועכשיו לגבי מה שאתה אומר: אני באמת לא מבין את הקשר שבין MVP עונה רגילה ואליפויות, לבין רמת הליגה. בשנות ה-80 היו לך שתי קבוצות על שה-MVP תמיד הגיע מאחת מהן ותמיד אחת מהן לקחה אליפות. אז מה לעשות שלקובי אין את קארים וללברון אין את מקהייל? לדעתי הסדרה בין הלייקרס והרוקטס היא לא דוגמה לכלום, ראינו שכשהלייקרס הייתה לחוצה על נצחון (במשחקים 5 ו-7) היא קרעה ליוסטון את הצורה. הבעיה הייתה אדישות וזלזול, והיא נעלמה כשהלייקרס פגשו קבוצה טובה יותר שבה לא זלזלו. אני גם לא מבין מה זה "לאף קבוצה לא מגיעה אליפות". מילא אם האלופה היא לא הטובה ביותר (כמו שקרה לדעתי ב-2006), אבל מה זה "לא מגיעה אליפות"? הקאבס לא נכנסו כפייבוריטים לפלייאוף. לדעתי ולדעת רוב הפרשנים, הלייקרס דוקא היו פייבוריטים. אם לא הפציעה של גארנט, יכול להיות שהמעמד של קליבלנד היה יותר אפילו עוד יותר. לדעתי לברון הפך את מו בעונה הרגילה לאולסטאר, הוא לא קיבל אולסטאר והפך אותו בפלייאוף לאפס. מו הוא לא אפס אבל לא מספיק שיהיו לך לא-אפסים כדי לקחת אליפות. מאז ומעולם קבוצה הייתה צריכה לפחות 2 שחקנים גדולים כדי לקחת אליפות. מו וויליאמס לא היה ולא יהיה שחקן גדול. אם נשווה אותו לגאסול, סייד קיק ראוי אבל לא יוצא דופן, נראה שמדובר בשני שחקנים בליגה אחרת בכלל. ואיזה עוד שחקן בקליבלנד מתקרב לכשרון של אודום? של ביינום? לקרוא לשחקנים של דנבר "מוגבלים" נראה לי קצת מוזר. הבעיה שם הייתה בראש, הכשרון היה קיים מאז ומעולם. בדנבר יש 5 שחקנים שיכולים לקלוע בשקט 25 בערב נתון (בילאפס, מלו, ג'ייאר, קלייזה, ננה), שניים מהם יכולים גם 40 (מלו וג'ייאר). דנבר הייתה ועודנה קבוצה מוכשרת בטירוף, עם יותר כלים התקפיים מקבוצות שלקחו אליפויות. הבעיה הייתה בראש- לא היה משחק קבוצתי, לא הגנה והאמת שגם לא ממש בריאות. בילאפס בתור מנהיג פתר את 2 הבעיות הראשונות, אבל הוא לא יצר יש מאין. הוא פשוט גרם לקבוצה לממש את הפוטנציאל שהיה ברור שהיה לה. גם המזל פרגן בעניין הפציעות. אני לא יודע מה זה "סדר". בלייקרס של שאקובי היה סדר? במיאמי 06' היה סדר? ברור שאי אפשר לקחת אליפות בלי הגנה, אם לזה הכוונה. ברור שאי אפשר לשחק כמו שכונה, אם לזה הכוונה. מצד שני גם אי אפשר לקחת אליפות בלי התקפה. ההגנה של יוסטון מעולה ויש שם אחושילינג סדר... זה עדיין לא מבטיח שום דבר. לא לנטוש את הספינה זה מאוד יפה וראוי, אבל לברון רוצה להיות הכי גדול בראי ההיסטוריה. אוהדים ותיקים ובטח אוהד מינסוטה כמוני יזכור כמה גארנט הקריב מעצמו עבור הוולבס. אבל בראי ההיסטוריה הוא נכנס לליגה של הגדולים רק שנה שעברה- כשעבר. יכול להיות שאם היה עובר חוזה לפני כן, הוא היה נחשב לפאוור פורוורד הגדול בהיסטוריה. אלה הדברים שנשארים בספרי ההיסטוריה, את השאר הזמן מוחק. זה שיש אנשים גדולים לא הופך את האנשים האחרים לקטנים, ל"פיראטים". ועכשיו אתה אפילו מקבל הוכחה שהמנהיגים הכי גדולים כן עברו בתקווה לקבל צוות מסייע ראוי (גארנט, אייברסון). לנאש ונוביצקי אין לאן לעבור כי כבר היום יש להם צוות מסייע טוב והם עצמם לא מספיק טובים. אתה לא יכול לדרוש משחקן להפוך את הקבוצה לשם השני שלו. כשהשחקן נמצא בקבוצה לא מושלמת הוא צריך לתת את המקסימום, אבל כשיש לו הזדמנות לעבור למקום עם צ'אנס טוב יותר, אני לא רואה סיבה שלא יקח אותה. אגב אני מסכים שלברון הוא לא מנהיג מושלם. אבל גם קובי ושאק לא. ספק אם ג'ורדן. אני מסכים איתך לגבי הראפ אבל לא מבין את ההקבלה הזאת. עבדול ג'באר לא עזב קבוצה? מוזס מלון לא עזב? בארקלי לא עזב? שאק? ג'ורדן לא פרש באמצע? להודות בכשלון זו דרך אחת להסתכל על זה, דרך אחרת היא להיות ריאלי. שאק לא היה מגיע באורלנדו למעמד ההיסטורי שהגיע אליו בלייקרס. כנ"ל קארים בלייקרס, בארקלי בפיניקס וגארנט בבוסטון. אם הבנתי נכון את הפסקה האחרונה שלך, ואני לא בטוח שהבנתי אותה נכון. הבעת דעה שלגארנט יש חלק ב"בעיית המנהיגות". לראות מה שווה מינסוטה איתו ובלעדיו ומה שווה בוסטון איתו ובלעדיו מספרת את כל הסיפור. הסלטיקס עברו השנה את שיקאגו בזכות המנהיגות של גארנט, מהפאקין ספסל.

 

[endorms]

חיכיתי להודעה שלך ../images/Emo13.gif

ולא התאכזבתי. קודם כל - תענוג של הודעה ותענוג של כתיבה. תודה. לגופו של עניין, הדבר שחשבתי עליו הכי הרבה כשראיתי את המשחקים של קליבלנד מול אורלנדו היו ההודעות שלך מלפני שנה (ויותר) על כך שעד שלברון לא יצליח להפוך את השחקנים סביבו לטובים יותר הוא לא יצליח לזכות באליפות. דיברת על כך מזמן אבל נדמה שכמעט חזית את הנולד. בעונה הסדירה השחקנים מסביבו אכן השתפרו אבל כנראה שלשפר את השחקנים שמסביבך בפלייאוף ובעונה הסדירה אלו שני דברים שונים לגמרי (ראה ערך סטיב נאש, וקובי ברייאנט של לפני העונה). הייתי בשוק כשראיתי את המשחקים של קליבלנד מול אורלנדו. לא ככה הם שיחקו בעונה ולא ככה הם שיחקו בשתי הסדרות הראשונות. כנראה שהרגלים רעים מאוד מאוד קשה לשנות. מצד שני, דיברת על משבר מנהיגות ולא ציינת בהודעתך את השחקן שעלה לא מדרגה אחת אלא שלוש מדרגות בתחום הזה בפלייאוף - קובי ברייאנט. לטעמי, הפלייאוף הגדול שלו אי פעם. הוא נתקל במשוכה מאוד מאוד דומה לזו של לברון - קבוצה אתלטית, רעבה, מוכשרת, שבאה כאנדרדוג ומשחקת אגרסיבי ובלי פחד. ואיך הוא התמודד עם זה? הפך את השחקנים שמסביבו לטובים יותר בשני המשחקים הכי חשובים של העונה. סמך על הקבוצה, סמך על השיטה ושיחק את תפקיד המנהיג בזמן אמת בהתקפה ובהגנה. בלט בעיניי מהלך אחד לא כל כך משמעותי שאולי נעלם מעיניהם של כמה אנשים במשחק האחרון מול דנבר. רבע שלישי, ההפרש עדיין בתחום ה 8-10. שעון ה-24 יורד ומגיע בערך ל-7 שניות. גאסול עם הכדור בפוסט, מחפש בכוח את ברייאנט בחוץ, מסתכל עליו, קורא לו ומנסה למסור לו. במקום להתפנות לכדור ולשחרר זריקה קשה עם סוף השעון (כמו שלרוב הוא עושה בלייקרס) הוא מתרחק מגאסול ומסמן לו בכעס עם הידיים תוך כדי צעקה - עזוב אותי, קח אותו לסל כבר, הוא לא יכול לעצור אותך. גאסול עושה צעד וחצי וקובר סל עם השנייה האחרונה על השעון וקובי מרים אגרוף בתנועת ניצחון כאילו שהוא זה שקלע שלשה קטלנית עכשיו. תענוג. משום מה אני לא מצליח לדמיין את לברון עושה את זה. כנראה שצריך לעבור כמה כשלונות צורמים בתחום הזה עד שלומדים איך עושים את זה כמו שצריך. מכל מקום, קצת נסחפתי

. מה שרציתי לומר הוא שאני לחלוטין מסכים עם הדיעה והעמדה שאתה מציג בקשר למנהיגות. מצד שני קשה מאוד לשפוט שחקנים שעושים ככל יכולתם ונמצאים בארגון כושל (ראה ערך קווין גארנט). תחשוב למשל שאתה עובד בסטארט אפ ומשקיע את כל כולך בשביל לדחוף אותו קדימה ולהפוך אותו למקום ראשון בשוק בתחום שבו אתם מתעסקים. אתה עושה כל מה שאתה יכול אבל המפתחות לא אצלך. למרות ההמלצות שלך, הבקשות שלך והמאמצים שלך, ההנהלה או הדירקטריון מצליחים באופן תמידי לקבל החלטות בינוניות במקרה הטוב וגרועות במקרה הרע. אתה תטבע עם הספינה שלך? אולי בעינייך זו המשמעות של מנהיגות אמיתית, אבל אני משוכנע שיש הרבה אנשים (ומנהיגים גדולים) שלא חושבים ולא חשבו כמוך. ושוב, יישר כוח על ההשקעה!

 

[שח_מט]

אני לא כל כך מסכים עם שניכם

בסופו של דבר יש כמה כוכבים שהם באמת כמה רמות מעל כולם וכשהצוות סביבם מגיע למשחק הם משתפים, מוסרים וכולם נהנים כשהצוות סביבם פחות טוב או מגיע למשחק X ומשחק פחות טוב, יש יותר לחץ עליהם ולא תמיד הם מסוגלים לתת מספרים על-טבעיים ולנצח. ראו את זה השנה כמה וכמה פעמים עם קובי, לברון, הווארד ואפילו עם וויד וצ'ונסי. לי בסדרה האחרונה של הקאבס הפריע ואני לא מבין איך לא ראו את זה מזמן שללברון בעצם יש צוות מסייע סביר אבל אין לו ממש עם מי לשחק פיק אנד רול פשוט. הייתי מצפה שיעשה את זה עם Z שיש לו יד טובה ויכול לצאת החוצה ולקלוע. משום מה הם שיחקו את זה 2-3 פעמים בכל הדרה... וגם עם ורז'או שאני לא מחזיק ממנו עשה את זה פעמים ספורות ובחוסר הצלחה יחסי. מספיק לראות את קובי עושה פיק אנד רול עם גאסול או הווארד עם אחד הרכזים כדי להבין את ההבדל ומה שהיה לי חסר מסביב ללברון. יש לו גארדים לא רעים שלפעמים קולעים יותר או פחות אבל אין גבוה מוכשר שישחק איתו משחק בסיסי. לא בכדי סטוקטון ומלון היו צוות אדיר אם כי בגלל ג'ורדן לא שמו טאג אליפות על התרגיל הנפלא הזה. מפריע לי קצת בכתיבה שלכם שבסופו של דבר קבוצה כמו הקאבס נפלה בסידרה אחת מול המג'יק שתפסו שבועיים אדירים ואז אתם מסתכלים אחורה וקוטלים את לברון וכולם. סה"כ הם עשו את העבודה ונחנקו בסוף. אני מאוד מקווה שלצוות הזה ספציפי יהיו עוד 2-3 הזדמנויות לקחת את הכל. ואני אוהד בכלל של הסגולים.... שח

 

[carmelo]

מייק בראון אשם מס' 1

בהדחה של הקאבס. אצל הלייקרס לעומת זאת, קובי חולק הרבה מהאשמה עם ג'קסון, כי יש לו צוות מסייע עדיף ותוכנית משחק מובנית (וכן, התקפת המשולש זה כדורסל מסודר, במיוחד כשהיה לך את שאק באמצע...). קובי זכה אשתקד בצדק בMVP, למרות שגם פול וגארנט היו מועמדים מאוד ראויים, לא בזכות סטטס מדהימים. המספרים שלו דווקא ירדו, אבל הוא שיחק קבוצתי יותר. עוד לפני שגאסול הגיע, הטריו קובי-אודום-ביינום שמר את הלייקרס במקום 1-2 במערב. הוא המשיך לשחק ככה בפלייאוף, והלייקרס הדיחו את הספרס בלי בעיות כמעט. אבל מול ההגנה הקשוחה של בוסטון (ממש כמו יוסטון השנה), זה נפסק וקובי התחיל להשתולל. לא חושב שלברון צריך להרגיש מחוייב עבור הקאבס. הם זכו בו ב2003, הוא האריך שם חוזה ונתן להם חלון הזדמנויות מספיק ארוך. אבל הבאת מייק בראון השבלוני כמאמן, החתמת לארי יוז המיותרת...אלו טעויות שירדפו אותם בעתיד, אם לברון אכן יעזוב. בגלל שהוא יליד אוהיו זה באמת ייכאב במיוחד, גם לו אני מאמין, אבל אפשר להבין את החלום שלו לשחק בניו יורק. במיוחד כשיש שם את ד'אנטוני שיקל עליו בהתקפה.

 

[the mnm factor]

תודה על המחמאות

לגביי עונה סדירה מול פלייאוף. אפשר לראות את השינוי ביחס למו- אתה יכול לראות את הסופרלטיביים השלילים שעפים נגדו כעת בפורום: "וואנבי אול סטאר" "נלחץ ברגעי האמת" "שחקן מוגבל" ועוד ועוד. לפני חצי שנה הייתה זו בושה שהוא לא באולסטאר. קראו לו "הבורג החסר לקאבס", "סוף סוף רכז" וכו' וכו'... לטעמי זה אפילו לא תלוי בו- לטעמי הוא כבר הוכיח שהוא שחקן מגוון שיודע לתת סטיסטיקה ואפילו יודע לגוון את המשחק שלו. ברגעי האמת הפכו אותו לקלעי- והאמת שהוא קלע- ופה ציפו ממנו שהוא יעשה מהלכי אול סטאר.

 

[לורנס יוסף בירד]

בשנות ה-70 היו 8 שנים רצופות כאלו

זוכי תואר ה-MVP בעונה הסדירה (חלוקתו החלה ב-56') בין 72 ל-77: 71/2': קארים עבדול ג'אבאר (מילווקי) 72/3': דייב קאונס (בוסטון) 73/4': קארים עבדול ג'אבאר 74/5': בוב מקאדו (באפאלו) 75/6': קארים עבדול ג'אבאר (לייקרס) 76/7': קארים עבדול ג'אבאר 77/8': ביל וולטון (פורטלנד) 78/9': מוזס מלון (יוסטון) האלופות באותן עונות: 71/2': לייקרס (מעניין שהזוכה ב-MVP באותה עונה היה ג'אבאר שעבר כמה שנים מאוחר יותר ללייקרס) 72/3': ניו יורק 73/4': בוסטון 74/5': גולדן סטייט 75/6': סלטיקס 76/7': פורטלנד 77/8': וושינגטון 78/9': סיאטל עד עכשיו יש פעם שנייה רצף של 6 עונות כאלו. כשהרצף הגדול ביותר הקודם הוא 4 בשנות ה-60 בעונות 65/6'-68/9' שבהם הזוכים בתואר ה-MVP היו וילט צ'מברליין מפילדלפיה עם 3 רצופות ווס אנסלד מבולטימור (זכה ב-MVP של הגמר ב-78' במדי וושינגטון) עם זכייה בעונה הרביעית מעונות אלו. הרצף הגבוה ביותר של זוכי תואר ה-MVP של העונה הסדירה שזכו גם באליפות הוא 3 והושג בעונות 60/1'-62/3' כשביל ראסל זוכה בתואר בשנים אלו ומוליך את קבוצתו הירוקה-לבנה לאליפויות באותן עונות (ולא רק בהן). רצף של שנתיים היה פעם אחת בשנות ה-70': בעונות 70'/69' ו-70/1' זכו בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בהתאמה ויליס ריד מהניקס וג'אבאר ממילווקי ושניהם הולכו את קבוצותיהם לאליפות באותן עונות בהתאמה. בשנות ה-80 היו שני רצפים של שנתיים שבהם זוכי תואר ה-MVP של העונה הסדירה זכו גם באליפות: בעונת 82/3' זכה מוזס מלון בתואר האישי והקבוצתי במדי פילדלפיה, וב-83/4' עשה את אותו הדבר לארי בירד במדי בוסטון; ב-85/6' שוב בירד עשה זאת במדי הסלטיקס וב-86/7' עשה זאת יריבו וחברו הגדול מג'יק ג'ונסון במדי הלייקרס. בשנות ה-90' היה רצף אחד כשמייקל ג'ורדן זוכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בעונות 90/1' ו-91/2' כשהוא גם מנהיג את השיקאגו בולס לשתי האליפויות הראשונות שלו ושל הקבוצה. יש לציין שויליס ריד ב-70', ג'אבאר ב-71' במדי מילווקי (וכן ב-80' במדי הלייקרס אך זה לא היה חלק מרצף), בירד ב-84' וב-86', מג'יק ב-87' ומייקל ב-91' ו-92' (וכן ב-96' וב-98' אך אלו לא היו חלק מרצף) זכו גם בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. הפעם האחרונה שזוכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה שזכה גם באליפות היה בעונת 99/2000' שבו שאקיל אוניל זכה בתואר האישי של העונה הסדירה והוליך את הלייקרס לאליפות כשהוא זוכה גם בתואר האישי של סדרת הגמר.

 

[לורנס יוסף בירד]

יש לציין ש"החלום" עשה זאת בעונת 93/4'

בס"ד כשהוא זוכה בתואר האישי של העונה הסדירה ומוליך את יוסטון לאליפות וגורף גם את התואר האישי של סדרת הגמר. והפרחים לג'ורדן שהיה בפרישתו הראשונה, אחרת החלום היה יכול לחלום מלזכות באיזושהי אליפות!

 

[QuickSilverAviv]

הוא גם לקח את שחקן ההגנה באותה השנה

ולמרות כל זה, לדעתי הפלייאוף שלו ושל יוסטון ב-95' מתעלה על כל הישגי העונה שלפניה.

 

[לורנס יוסף בירד]

וכל זה לא היה קורה אם ג'ורדן לא היה פורש!

 

[TheElvenBrains]

../images/Emo45.gif

 

[הכפפה]

לא יודע, לא הייתי מתרגש מזה

פעמים לא מעטות בוחרים ב-MVP לאור עונה כמו שהיתה זו: שחקן עילאי שסוחב קבוצה כמעט בלי שום עזרה למאזן מרשים. זו אחת הנוסחאות לבחירה, מה לעשות. לגבי משבר המנהיגות - זה נכון שחלק מהכוכבים שרשמת איימו לא פעם במהלך הקריירה ב"תעזרו-לי-או-שאני-עוזב", אבל זה לא חדש בליגה הזו. מווילט (עבר לקבוצה של ווסט וביילור), דרך מוזס מלון וכלה בדרקסלר - כוכבי ענק חיפשו מאז ומתמיד הזדמנויות לאליפות ולקבוצות חזקות יותר, כשזו לא נראתה באופק הנוכחי שלהם. אני מסכים שהיום זה נראה יותר נפוץ... אבל לא חווינו את הליגה לפני 20-30 שנה כמו שאנו חווים אותה היום.

 

[Oxycodone]

חוסר כבוד לאורלנדו

למה כולם מזלזלים באורלנדו ?! הם פשוט מעולים השנה , הפתיחה של נלסון...הפציעה...הטרייד על אלסטון והספסל המעולה שלהם ובייחוד פייטרוס שהשתלב מעולה במאני טיים. לברון הפסיד לקבוצה יותר טובה, פשוט תעכלו את זה ! גם אם הוא היה מוסר או לא מוסר , הם היו מפסידים בכל מקרה. אליפות לוקחים עם סנטר , כשאין לך דרך לעצור את הסנטר של היריבה ואת ה pf שלה אז איך בדיוק תנצח ? תמסור עד מחר במה זה יעזור ? חוץ מזה שבאורלנדו משחקים 3 סטארים - הידו , טורקולו ודוויט אז תפסיקו לזלזל בהם. הם ניצחו את האלופה וניצחו את לברון , ונקווה שגם את הלייקרס. אז אוקי במשחק האחרון אולי לברון פישל ולא מסר מספיק ? סה"כ הוא משחק עם שחקן אחד כישרוני שזה דלונטה ווסט....ומוו ש הוא קלעי טוב ורכז בינוני עד ירוד במסירות- זהו זה הכל. * לברון לא חייב כלום לקליבלנד - שיחק שם מספיק - הוא מוקף בשחקנים יבשים ומוגבלים. ווראזו מוגבל , זי מוגבל וזקן , מוו לא יודע לרכז , היחיד שמשחק שם ברמה טובה זה ווסט ואולי קצת גיבסון.....כל הקבוצה הזו יבשה ומשעממת.....זה בזבוז של הזמן שלו שם ושל הקהל שצופה..תחשבו מה הוא היה עושה בקבוצה עם ניצוץ וברק בהתקפה ? עם רכז נורמלי ? זה שהוא יליד אוהיו לא אומר שהוא חייב משהו....הוא לא יכול לשחק עם כאלה שחקנים משעממים ומאמן משעמם ! שיבוא לדטרויט אם הוא רוצה מלחמה ואליפויות. אווו שקליבלנד יביאו את מייקל רד שישחק איתו ורכז נורמלי שיודע למסור וכמובן סנטר עם בשר ..

 

[dumby the wizard]

../images/Emo12.gif ואני הייתי בטוח שאליפות לוקחים עם SF

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1981&MessageId=124805006 אני גם אצטט: "לדעתי קבוצות מנצחות דרך ה sf" כן ואנ יודע גם הסמול פורוורד של אורלנדו יותר טוב משל הלייקרס, אבל זה לא קשור לדיון

אליפות לוקחים דרך מצ' אפים ולא דרך סנטר חזק או דרך SF הגנתי או לא יודע מה הדבר הבא שתחליט. הנה אני עכשיו יכול להגיד שאליפות לוקחים דרך שוטינג גארד שיודע לקלוע ג'אמפרים מכל מקום, הופה מי עכיוש תיקח אליפות? לייקרס... זה לא חוכמה לעשות ככה...

 

[Oxycodone]

מה אתה מתחצף חח ?

ל sf יש חלק משמעותי בקבוצה אלופה - מייקל גורדן ? לברון ? גריינר ? פירס ? פרינס וכו וכו כי הם גם יודעים לקבור זריקות וגם לחדור לסל ולהוציא עברות + תוספת גובה מאשר sg. איך בוסטן לקחו ? צריך גבוה חזק ושחקן התקפה טוב - גארנט ופירס וכדומה. נכון שגם sg זו אפשרות - שאק וקובי. מבחינת אורלנדו - יש להם את דוויט שזה גבוה איכותי וגם את טורקגולו לואיס ופייטרוס. ז"א יש להם כלים התקפיים. אם קובי יקח גאמפרים כל הסדרה ושאר השחקים לידו יוגבלו הם יפסידו. כי אני בכל זאת מאמין שלואיס והאוורד יעשו נזק בצבע. הסדרה הזו היא בעצם גאסול ואודום - אם הם יהיו טובים התקפית - כן או לא.

 

[ThEgReEnKiNg]

עכשיו הגזמת

מייקל ג'ורדן SF?!?!

 

[Oxycodone]

חח אפשר להגיד שמייקל הוא רק שוטינג גארד ?

אמנם הוא לא כזה גבוה..אבל עדיין

 

[ThEgReEnKiNg]

כן.

פיפן ומהספסל קוקוץ מילאו את מקום ה SF לא ג'ורדן.

 

[the mnm factor]

תגובה חלקית על כמה מהדברים שנאמרו

1. ראשי התיבות MVP מייצגים את התואר Most Valuable Player. כלומר השחקן החשוב ביותר לקבוצה שלו מבין כל השחקנים שבכל הקבוצות. לטעמי המצב האידאלי (ולדעתי לשם גם חותרות החלטות הליגה בהגיעם להחליט על הMVP) הוא כאשר השחקן החשוב ביותר גם מוביל את קבוצתו לאליפות. מעטים הפעמים ששחקן מקבל את התואר וקבוצתו כלל לא מועמדת (דרושה עונה כמו של מייקל ג'ורדן ב88 לשם כך). זו בדיוק הסיבה מדוע בחיים לא היו נותנים את התואר לוויד או את התואר לפול בשנה שעברה (למרות שפול ללא ספק היה ערכי יותר להורנטס מאשר קובי). כאשר מקבל את התואר שחקן שלא זכה באליפות למרות שקבוצתו מועמדת לטעמי מדובר בסוג של כישלון להצביע על שחקן שיצעיד את קבוצתו לאליפות, לטעמי זה גם מראה על קבוצת האליפות משהו: או שהיא מאוזנת יותר ואין לה שחקן אחד חשוב דרגה אחת מעל השאר, או שמנהיגה נכשל להפגין זאת בפני אל מול זוכה הMVP. בשורה התחתונה לטעמי יש קשר, אם כי כבר כתבתי כי הוא דק וסמלי לרב, בין חלוקת פרסי הMVP של העונה ואי ההתאמה לקבוצה האלופה לבין משבר המנהיגות שהליגה חווה. 2. זו תגובה לראמפה: כתבת שללברון אין את מקהייל. ובכן אתה חושב שקוין מקהייל הגיע לסלטיקס אול סטאר? אתה חושב שפיפן הגיע לבולס אול סטאר? לא. היה להם פוטנציאל, אבל היה דרוש אמונה בהם הן מצד המאמן, הן מצד הצוות המקצועי אבל לטעמי במיוחד מצד המנהיג בקבוצה- זה שבתאכלס מחליט מי יקבל כדורים ומי מוערך. לארי בירד קיבל את קווין מקהייל שנה לאחר שהגיע לNBA וביחד הם הפכו לצמד אינטילגנטי וקשוח. ג'ורדן קיבל את פיפן לאחר 3 שנים בNBA ונתן לו לצמוח לידו לשחקן שהוא נוצר, ג'יימס וורת'י הגיע ללייקרס שחקן מוכשר ביותר וצמח להיות אולסטאר ושחקן הגנה מעולה. אבל לדברים האלה דרושים זמן. כדי לבנות שושלת צריך זמן וסבלנות. כתבת שלברון לא הפך את לברון לאפס אלא לאולסטאר- אז שניהם נכונים. לברון יכל לבחור מה לעשות- בעונה הסדירה ראינו אותו מוותר על ריכוז המשחק ואת ווסט ומו מוכיחים שלמרות ששניהם קומבו גארדס הם יודעים להוביל קבוצה למאזן הטוב בליגה. אבל אז הגיע הפלייאוף ולברון שכח את שלמד- הוא הפך את מו לקלעי (בדיוק כמו בסיוטים שלי) ואת ווסט ללא רלוונטי. הוא לא סמך עליהם וכן, כך הפסיד את האליפות. אבל זה לא נורא! לברון בדרך הנכונה כעת להיות השחקן המעוטר בהיסטוריה. אבל הוא צריך סבלנות- הקבוצה שלו נבנית אט אט ובצורה מבוקרת. נעשו טעויות אבל לברון מספיק מוכשר כדי לכסות עליהן. הדיבורים על מעבר עושים רע לו ורע לכדורסל. ולא, הכוונה הייתה שאי אפשר לקחת אליפות בלי סדר- ובהחלט היה סדר בקבוצה של שאקובי (סדר פירושו דברים רבים- היררכיה, קבוצתיות, יסודות וכו'...) ולטעמי ברב חלקי העונה גם במיאמי. 3. אבהיר את כוונתי לגביי גארנט: כתבתי, ואני עומד מאחורי זה, שגם גארנט נוגע במידה מסוימת בבעיית המנהיגות והיא שגארנט לא היה מספיק טוב ומוכשר כדי להוביל קבוצה בתור מנהיג. לכן היה צריך לעזוב לקבוצה טובה יותר, מובנית מראש, עם כוכבים גדולים. הוא לא יכל לקחת אליפות בלי בליץ. לא כי הוא לא היה מנהיג מספיק גדול, ואפילו לא כי הוא עזב את מינוסוטה- אלא כי לא היה לו את מקבץ התכונות השלם להיות מנהיג אמיתי. לאף אחד מאלה שרשמתי למעלה אין את מקבץ התכונות הזה עדיין. קובי בדרך. ליתר הדברים אגיב מאוחר יותר- עתה רק אציין שאני שמח לחזור לכתוב כאן, גם אם זה לעת עתה, הדעות כאן, כרגיל, מאתגרות.

 

[rapgamer4ever]

תגובה

2. מקהייל לא הגיע לבוסטון בתור אולסטאר, הוא הגיע לשם בתור רוקי. רוקי עם כשרון אדיר שהפך בסופו של דבר לאחד מ-5 הפאוור פורוורדים הגדולים בהיסטוריה. כנ"ל פיפן. הוא הגיע לשיקאגו בתור רוקי, והפך שם לשחקן ענק. אתה לא יכול להפוך שחקן כמו מו וויליאמס להול אוף פיימר, עם כל הכבוד. ומקהייל ופיפן חתיכת הול אוף פיימרים. עובדה שגם מייקל ג'ורדן נכשל פעם אחר פעם, כשלא היה לו את פיפן לידו אלא רק מו וויליאמסים. אתה נותן פחות מדי קרדיט לסיידקיקים. מקהיל ופיפן הם פאקין מקהייל ופיפן, הם לא המו וויליאמס שבירד וג'ורדן לימדו אותם איך לשחק כדורסל. ומו, מה לעשות, הוא כולה מו. עוד שחקן בעוד קבוצה חלשה כמו מילווקי. לערוך איזושהי הקבלה בינו לבין שניים מהגדולים אי פעם זה חוסר כבוד וחשיבה שמנהיג הוא כל-יכול. אתה מאשים יותר מדי את לברון. נתחיל מזה שמו לא היה כל הזמן קלעי ודוקא היו דקות שיצר לעצמו מצבים. בצורה רעה. חוץ מזה שהרול פליירס של קליבלנד מראש לא בדיוק שמחו לקחת אחריות, והבעיה היא קודם כל בהם ואחר כך במייק בראון. 3. איזה שחקן בהיסטוריה לפי דעתך היה מצליח לקחת אליפות כשרוב הקריירה השחקן הכי טוב לצידו היה וולי זורביאק? מי כן מספיק "מנהיג" בשביל זה? לערוך השוואה בין שחקן שנוחת בנמושה שאין דברים כאלה ושחקן שנוחת בקבוצה ששוה פלייאוף גם בלעדיו, לדעתי זה חסר ערך או משמעות. המנהיג הוא שחקן כדורסל, הוא לא כל- יכול. הוא יכול לקחת קבוצה חלשה לגמר איזורי ובסיטואציות מסוימות גמר NBA" אבל הוא לא יכול להפוך את מו וויליאמס ו-וולי זורביאק לסקוטי פיפן.