מה דעתכם על חיטוט בניירת של ילדים בוגרים?

על זה אין וויכוח, אני לא הייתי נוגעת בניירות שלא בבית שלי

אני הגבתי לכל מיני התבטאויות כאן שקצת יצאו מפרופורציות.
לפי מה שהבנתי היא נחשפה לנייר מסויים במקרה תוך כדי פינוי הניירות או העברתם ממקום למקום, וכמובן שזה דבר שאני לא הייתי עושה ואולי היא עשתה זאת בתום לב ולא מתוך סקרנות. באמת קשה לדעת מה בדיוק היה שם, אבל לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לבית אבות :)
 
היא העבירה ניירת מהמקום בו חשבו בעלי הבית שמקומה למקום

שהיא החליטה שמקומה.
נשאלת השאלה למה.
ובכל מקרה לדעתי אי אפשר לקרוא בטעות, קוראים משהו בכוונה.
 

משתפרת

New member


 
הקטע הוא שכרגע האישה הזאת במצוקה ואנחנו לא עוזרים לה

השאלה שנשאלה היא מה אנחנו עושים במקרה ונחשפנו למידע שלא היינו אמורים להיחשף אליו. האם לשתוק? האם להתערב? האם לספר לבן שבמקרה נחשפתי לבעיה?
בזה שאנחנו מעבירים עליה ביקורת ושולחים אותה לבית אבות, אנחנו לא עוזרים לה. גם אם מישהו עושה טעות זה לא אומר שצריך להעניש אותו. לזה התכוונתי.
 
בלי לשפוט ובלי להעניש

אבל (לדעתי) אין שום מקום שהיא יכולה לחלוק את המידע הזה עם הבן .
מכאן-- היא כנראה תצטרך לאכול את הדייסה שהיא בישלה, ולהתמודד עם המידע הזה לבד.
(ושוב- מבלי לדעת מה המידע המדובר...מאד באופן כללי, כי יש הבדל אם המידע היה תעודה גרועה של הנכד בכיתה ב ,או הסכם גישור וחלוקת רכוש)
 
עם זה אני מסכימה, כי באמת אי אפשר לדעת מה היא ראתה

ועד כמה חמור באמת העניין. כל זמן שלא יודעים על מה מדובר אז קשה לייעץ.
 

משתפרת

New member
אבל כולנו אמרנו מה לדעתנו עליה לעשות

יש מי שהמליץ לה להמשיך את חייה בלי להוציא הגה, ויש מי שהמליץ לה להגיד לבן שנחשפה למידע, ולהכנס לטיפול במידע. מענין שאיש לא הציע לה להגיד לבן "סלח לי, טעיתי". אבל מכל העצות הללו היא צריכה להחליט מה מתאים לה וכיצד לנהוג. אנחנו לא יכולים להחליט במקומה. העזרה שלנו- ניתנה בעצות שונות, לפי נקודת הראות.
וכדרכו של דיון בפורום, הכתיבה המשיכה לכיוון של בחינת ההתנהגות כנאותה או כבלתי נאותה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
לכל היותר למצוא הזדמנות לומר לבן שהיא שם בשבילו במידת הצורך

לא יודעת אם יש דרך לעשות זאת באופן טבעי בלי לחשוף את הגילוי; כשסתם זורקים אמירות כאלה באופן מלאכותי והן לא טבעיות למערכת היחסים הן בהחלט עלולות לעורר חשד. אני מניחה שאולי הוא גם מודע לכך שיש סיכוי שאימו ראתה כי אני מניחה שהוא שם לב שהניירת עברה חדר... (וכאמור, רק על זה הייתי מתעצבנת).
&nbsp
בקיצור, אנחנו לא יודעים במה מדובר ולא יודעים מה טיב היחסים ביניהם ולכן הכול מאוד ספקולטיבי ובאוויר. אולי הפתרון הטוב ביותר הוא לא לומר כלום, גם לא להציע תמיכה, אלא באמת ובתמים פשוט להיות שם בשבילו, באמת. לעשות את הדבר הבוגר והקשה אך הנכון, לסתום את הפה ולהיות בשקט, ואם מתישהו הוא ירצה, הוא יפנה.
 
למעלה