אוניברסאליסט
New member
יש כלל הכרעה מסדר שני
אם אי אפשר לקבוע האם מעשה מסוים מוסרי או לא מוסרי אז כלל ההכרעה הוא שלא חל כאן איסור או לא חלה כאן חובה. בכל מצב של ספק צריך להכריע לטובת חופש, חירות ואוטונומיה כלומר בכל מצב של ספק לא צריך להגביל או לחייב. מי שרוצה להגביל או לחייב עליו נטל השכנוע. ברירת המחדל היא שמותר.
אם כלל כזה הוא נכון אז בכל מקרה תהיה תשובה. או תשובה לגופו של עניין או תשובה לטובת מי פועל הספק ואז מותר.
אם המצב בברית מילה [ובכך לא קבעתי שזה המצב] הוא שאין הכרעה לכאן או לכאן אז כל אחד יכול להחליט האם למול את בנו ואין מקום לביקורת לא על המל ולא על הנמנע מלמול
לגבי המדידה אז ג'רמי בנתם הציע קריטריונים למדידה:
עוצמה, משך, ודאות [האם בוודאות יהיה סבל או שרק אולי], קירבה [האם הסבל קרוב להתגשם או לא], פוריות [האם הסבל יגרום להיווצרות עוד סבל? אולי הסבל יגרום להיוצרות הנאה בעתיד?], טהרה [האם הסבל הוא טהור או הסבל מעורב עם הנאות], היקף [מספר האנשים הסובלים]
למשל ציינת סבל של התינוק הנימול. מבחינת המשך, אז המשך הוא קצר מאוד בזמן [בהנחה שאין כאבים לאחר מכן] לעומת זאת סבל מחריגות חברתית הוא יותר ארוך במשכו.
לעומת זאת הסבל בברית מילה הוא ודאי וסבל מחריגות אינו ודאי., יש הטוענים שהוא בכלל לא קיים וזאת אגדה אורבנית שילדים/אנשים לא נימולים סובלים מחריגות.
יש הטוענים שגם אם הם יסבלו מחריגות זה לא רע כי צריך לחנך ילדים להתמודד עם חריגות
מקבל ההחלטה משקלל את המרכיבים האלה. אפשרות אחת היא שהוא מגיע למסקנה ואז הוא חושב שהוא יכול לנמק אותה וגם לנמק למה הוא נותן משקל יותר גדול ולמה משקל יותר קטן
אם הוא מגיע למסקנה של שוויון גס בין השיקולים הנוגדים ולא יכול לנמק לטובת צד אחד אז מבחינתו זה לא משנה מה הוא יחליט. כל מה שהוא יחליט הוא מוצדק מוסרית.
שוויון גס זהו מצב שבו השיקולים בעד ונגד הם פחות או יותר שווים. במצב זה המוסר אומר שלא משנה מה תחליט, כל מה שתחליט יהיה מותר מוסרית.
מצב נוסף שבו לא ניתן להחליט הוא מצבים סימטריים. מצב סימטרי הוא נניח שאתה יכול להציל רק אחד מתוך שני תאומים זהים.
בשוויון גס המצבים אינם סימטריים אבל עדיין בסך הכל הם פחות או יותר שווים
גם במצבים סימטריים וגם בשוויון גס התשובה היא הכל מותר.
לכן, למוסר יש בכל מקרה תשובה לכל שאלה. או שהשיקולים לא שווים ואז צריך להכריע לטובת האופציה שהנימוקים לטובתה חזקים יותר
או שיש שוויון גס או מצבים סימטריים ואז המוסר אומר שהכל מותר.
הטיעון הזה לרבות שוויון גס ומצבים סימטריים נכתב בספרו של דניאל סטטמן "דילמות מוסריות"
לגבי שיקולי הירושה אני לא מעדיף את הכלל מי שיותר יהנה מהכסף אלא מי שהכי פחות יסבול מכך שהוא לא יקבל את הכסף.
השיקולים כאן הם מורכבים כי צריך לקחת בחשבון: בני אדם שיש להם ציפייה לקבל את הירושה ממני ומה תהיה אכזבתם ופגיעתם אם לא יקבלו, אנשים נזקקים, עד כמה אני אסבול אם אני לא אוריש לאנשים מסוימים [נקיפות מצפון], שיקולים של מדיניות רווחה וכלכלה כגון הצורך לשמור על ההון ולא לכלות אותו באופן מוגזם על צדקה כדי שגם בעתיד תהיה אפשרות לתת סיוע לנזקקים ולא יווצר מצב שכולנו נהיה נזקקים כי בזבזנו את כל ההון על צדקה, שיקולים של חכות לעומת דגים האם צריך לתת לנזקקים מוצרי צריכה או מוצרי הון שבעזרתו הם בעצמם ייצרו מוצרי צריכה?
אבל אני מסכים שצריך לקחת בחשבון גם נזקקים ולא רק קרובי משפחה. הדבר נובע מטענה שאדם צריך להוציא חלק מכספו לטובת סיוע לנזקקים. יש המון דיונים כאלה בספרות הפילוסופית של המוסר של צדק גלובלי וצדק חברתי וחובתם של בני אדם לסייע לנזקקים. הן לסייע מתוך הכנסתם והן לסייע כאשר הם מורישים את רכושם.
אם אי אפשר לקבוע האם מעשה מסוים מוסרי או לא מוסרי אז כלל ההכרעה הוא שלא חל כאן איסור או לא חלה כאן חובה. בכל מצב של ספק צריך להכריע לטובת חופש, חירות ואוטונומיה כלומר בכל מצב של ספק לא צריך להגביל או לחייב. מי שרוצה להגביל או לחייב עליו נטל השכנוע. ברירת המחדל היא שמותר.
אם כלל כזה הוא נכון אז בכל מקרה תהיה תשובה. או תשובה לגופו של עניין או תשובה לטובת מי פועל הספק ואז מותר.
אם המצב בברית מילה [ובכך לא קבעתי שזה המצב] הוא שאין הכרעה לכאן או לכאן אז כל אחד יכול להחליט האם למול את בנו ואין מקום לביקורת לא על המל ולא על הנמנע מלמול
לגבי המדידה אז ג'רמי בנתם הציע קריטריונים למדידה:
עוצמה, משך, ודאות [האם בוודאות יהיה סבל או שרק אולי], קירבה [האם הסבל קרוב להתגשם או לא], פוריות [האם הסבל יגרום להיווצרות עוד סבל? אולי הסבל יגרום להיוצרות הנאה בעתיד?], טהרה [האם הסבל הוא טהור או הסבל מעורב עם הנאות], היקף [מספר האנשים הסובלים]
למשל ציינת סבל של התינוק הנימול. מבחינת המשך, אז המשך הוא קצר מאוד בזמן [בהנחה שאין כאבים לאחר מכן] לעומת זאת סבל מחריגות חברתית הוא יותר ארוך במשכו.
לעומת זאת הסבל בברית מילה הוא ודאי וסבל מחריגות אינו ודאי., יש הטוענים שהוא בכלל לא קיים וזאת אגדה אורבנית שילדים/אנשים לא נימולים סובלים מחריגות.
יש הטוענים שגם אם הם יסבלו מחריגות זה לא רע כי צריך לחנך ילדים להתמודד עם חריגות
מקבל ההחלטה משקלל את המרכיבים האלה. אפשרות אחת היא שהוא מגיע למסקנה ואז הוא חושב שהוא יכול לנמק אותה וגם לנמק למה הוא נותן משקל יותר גדול ולמה משקל יותר קטן
אם הוא מגיע למסקנה של שוויון גס בין השיקולים הנוגדים ולא יכול לנמק לטובת צד אחד אז מבחינתו זה לא משנה מה הוא יחליט. כל מה שהוא יחליט הוא מוצדק מוסרית.
שוויון גס זהו מצב שבו השיקולים בעד ונגד הם פחות או יותר שווים. במצב זה המוסר אומר שלא משנה מה תחליט, כל מה שתחליט יהיה מותר מוסרית.
מצב נוסף שבו לא ניתן להחליט הוא מצבים סימטריים. מצב סימטרי הוא נניח שאתה יכול להציל רק אחד מתוך שני תאומים זהים.
בשוויון גס המצבים אינם סימטריים אבל עדיין בסך הכל הם פחות או יותר שווים
גם במצבים סימטריים וגם בשוויון גס התשובה היא הכל מותר.
לכן, למוסר יש בכל מקרה תשובה לכל שאלה. או שהשיקולים לא שווים ואז צריך להכריע לטובת האופציה שהנימוקים לטובתה חזקים יותר
או שיש שוויון גס או מצבים סימטריים ואז המוסר אומר שהכל מותר.
הטיעון הזה לרבות שוויון גס ומצבים סימטריים נכתב בספרו של דניאל סטטמן "דילמות מוסריות"
לגבי שיקולי הירושה אני לא מעדיף את הכלל מי שיותר יהנה מהכסף אלא מי שהכי פחות יסבול מכך שהוא לא יקבל את הכסף.
השיקולים כאן הם מורכבים כי צריך לקחת בחשבון: בני אדם שיש להם ציפייה לקבל את הירושה ממני ומה תהיה אכזבתם ופגיעתם אם לא יקבלו, אנשים נזקקים, עד כמה אני אסבול אם אני לא אוריש לאנשים מסוימים [נקיפות מצפון], שיקולים של מדיניות רווחה וכלכלה כגון הצורך לשמור על ההון ולא לכלות אותו באופן מוגזם על צדקה כדי שגם בעתיד תהיה אפשרות לתת סיוע לנזקקים ולא יווצר מצב שכולנו נהיה נזקקים כי בזבזנו את כל ההון על צדקה, שיקולים של חכות לעומת דגים האם צריך לתת לנזקקים מוצרי צריכה או מוצרי הון שבעזרתו הם בעצמם ייצרו מוצרי צריכה?
אבל אני מסכים שצריך לקחת בחשבון גם נזקקים ולא רק קרובי משפחה. הדבר נובע מטענה שאדם צריך להוציא חלק מכספו לטובת סיוע לנזקקים. יש המון דיונים כאלה בספרות הפילוסופית של המוסר של צדק גלובלי וצדק חברתי וחובתם של בני אדם לסייע לנזקקים. הן לסייע מתוך הכנסתם והן לסייע כאשר הם מורישים את רכושם.