מה דעתכם/ן (1) ?

[sunflowers]

מה דעתכם/ן (1) ?

גם אם נניח לרגע שרבים ורבות מרגישים נוח עם עצמם, עדיין רבים רוצים לעשות דיאטה. מהנסיון שלי, ככל שלאדם יש עודף משקל רב יותר, כך פחות נוח לו שהסביבה יודעת על מאמצי הדיאטה שלו. כך למשל ניתן לשמוע במשרדים רבים דיונים אין קץ על דיאטות - בין נשים עם עודף משקל של ק"ג ספורים, בעוד בעלי עודף המשקל הממשי יותר, לא ישתתפו בדיון. יש לזה כל מיני סיבות אני חושבת. בין היתר - התחושה שאם מדברים על זה "זה" יותר קיים ויותר "מושך אש" או יותר נותן לגיטימציה לסביבה להתייחס לעודף המשקל או לדיאטות. גורם נוסף יכול להיות מעין פרנויה - חשש שאנשים ´ישפטו´ אותך לחומרה אם לא תעמוד בדיאטה וזה "יתחבר" אצלם לשיפוט המוסרי שממילא האוכלוסיה לוקה בו (כמו שכבר דנו פה לא פעם) בענין חולשת אופי לכאורה של אנשים שמנים. סתם הגיג, (-)

 

[AlteX]

צודקת! ופה אנחנו חוזרים לנקודה...

הבעייתית בהחלט... יש דברים שאדם שמן בד"כ לא יעשה בגלל הפחד מפני אותן ההערות המנקיטות, ההמלצות ה"ידידותיות" והיחס המשפיל הכללי של הסביבה, למשל: 1) אדם שמן לא ילך לרופא, בלי קשר לבעיה הרפואית שיש לו, כי הוא יפחד שדבר ראשון שהרופא יגיד יהיה: "קודם עליך לרדת במשקל!", או: "מה יהיה עם המשקל?", גם בלי קשר לבעיה הרפואית האמיתית ולדרך הנכונה לפתור אותה... 2) אדם שמן לא ילך לבריכה/חדר כושר/ג´וגינג בפארק, בגלל אותם המבטים והצחוקים מהצד, כאילו שאין לגיטימציה לאדם שמן לעסוק בספורט כמו לכל אדם אחר לפני שהוא מרזה (והרי זה אבסורד...!) 3) אדם שמן לא ידבר בפומבי על נסיונות שינוי הרגלי האכילה שלו (אני בכוונה לא אומר דיאטה, כי דיאטה היא לא הדרך הנכונה להרזייה, אם כבר...), כיוון שהוא יפחד, כפי שאמרת "למשוך אש" והערות שונות שרק יורידו לו את בסופו של דבר את המוטיבציה, במקום, כפי שזה היה אמור להיות, לקבל תמיכה אמיתית בנושא מהסובבים אותו. ולמה אני חותר? הרי שלאדם שמן יש הרבה פחות בעיות שנובעות מהשומן שבגופו, מאשר אלה שנובעות מהיחס של הסביבה ברגע שזה מגיע לכל עניין שקשור לגופו. כשמסתכלים על אדם שמן רואים גוש שומן ולא אדם עם גוף... ובגלל זה רוב השמנים יעדיפו טיפול כמה שיותר דיסקרטי בכל בעיה שקשורה לגוף שלהם, דבר שלא ממש רצוי בד"כ... וכאן אני חוזר לשאלה שלך... גם בנושא שינוי הרגלי האכילה אדם שמן תמיד ישאף למשהו כמה שיותר דיסקרטי, והרי הכל עלול היה להיות יותר קל אם הוא היה יכול לקבל תמיכה אמיתית מהסביבה במקום להסתגר בתוך עצמו. אז יש דברים שאפשר כן לעשות בצורה דיסקרטית, למרות שהיה עדיף שלא, ויש דברים שאי אפשר- למשל אותו ג´וגינג בפארק... ואז יבואו ה"חכמים הגדולים" ויגידו: "אם אדם רוצה לעשות ג´וגינג בפארק, הוא ישים פס על ההערות מהצד והצחוקים, וזאת לא סיבה - הסיבה האמיתית היא שהוא לא באמת רוצה לעשות ג´וגינג בפארק ורק מחפש תירוצים"... כמה היה נחמד אם כולם באמת יכלו לשים פס, לשים פס על המבטים, על הצחוקים, על ההנקטות ועל ההערות. אבל מה לעשות, לא כולם יכולים, לא לכולם יש בטחון עצמי מספיק גבוה והערכה עצמית מספיקה בשביל לעשות את זה, מה כן שהרסו להם אותה עוד בגיל מאוד צעיר עם אותן ההערות, אותן הצחוקים ואותם המבטים... אלכס, שמרים

לחברה אנושית יותר, רגישה יותר, מבינה יותר, מקבלת יותר ונאורה יותר! מקווה שעוד זמן לא רב גם אנחנו נצעד בגאווה ברחובות הערים הגדולות!!!

 

[sunflowers]

יש דרכים לעבוד על זה

אני עברתי כברת דרך ארוכה בענינים האלו. אני עדין לא יודעת או יכולה לשים פס על הכל, אבל אי אפשר להשוות את מצבי היום ופעם. אני זוכרת שכאשר בפעם הראשונה הלכתי לעשות עיסוי באיזה מכון ספא משובח (במלון בחו"ל), הסברתי לעצמי, לצורך הרגעה, שהאנשים האלה (שעובדים במלון ועושים עיסוי), ראו כבר המון אנשים, גם בגודל שלי, ואולי פחות אסטתיים ממני, שהם מעסים מקצועיים וממש לא מענין אותם איך אני נראית או כמה עודף משקל. זה היה קל יותר לעשות את זה בחו"ל, במקום שיכולתי גם לדמיין לעצמי גברת גרמניה מדושנת, מבוואריה נניח, שנוסף לעודף המשקל שלה, היא לא דוגלת בהסרת שערות. אחרי העבודה המחשבתית הזו, הלכתי ונהניתי מכל רגע. מאז עשיתי את זה עוד עשרות פעמים (אני מתה על זה). מפעם לפעם זה נהיה קל יותר עד שאני כבר לא ממש חושבת על זה יותר. וכנראה שהדברים האלה באים לידי ביטוי (כי אחרת איך תסבירו ששניים מהמעסים במצפה הימים התחילו אתי בפעם האחרונה...). יש דברים שעדיין קשה לי לעשות וזה גורם לכך שאני אמנם עושה - אבל פחות. אחד מהם הוא צלילה. יש לי רשיון (שני כוכבים) ואני מאד נהנית מזה, אבל המראה של חגורת המשקולות המהודקת באמצע הגוף, במקום בו אמורה להיות "טליה", תמיד גורם לי מחשבה שניה ושלישית. אני צוללת, אבל לא כמו שהייתי רוצה. זה לחשוף את עצמי בסיטואציה פחות נוחה. ומה שעדיין לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות זה לדבר במשרד על דיאטה, או - נניח, להביא בקופסא אוכל שהכנתי מראש. אני אפילו כאילו מתריסה ובעוד נשים ממוצעות משקל עושות דיאטה מסביב ומוותרות על מנה אחרונה ולחם, אני זו שדווקא כן אקח מנה אחרונה (אם כי זה לא שאני לא רוצה לאכול אותה... אני לא אוכלת דווקא, לאכול אני אוהבת חד וחלק). אני לא אצטרף לדיון. יש לציין שהתקדמות שכן השגתי בתחום הזה היא יכולת לדבר עם החברה הכי קרובה שלי על נסיונות שינוי הרגלי אכילה. פעם אפילו איתה לא הייתי מסוגלת לדבר על זה. (-)

 

[יפעת*]

איזה כייף לך

שאת צוללת, אני כבר מזמן לא עשיתי את זה (כסף כסף כסף..

) באופן אישי הגעתי למצב, שרוב הזמן אני מרגישה מאוד נוח עם הגוף שלי (לא כל הזמן), בלי קשר למה שאומרים או לא.ואולי לכן אני לא מונעת מעצמי לעשות שום דבר שבא לי לעשות, כולל לאכול כל אוכל ויהיה המשמין ביותר, גם באמצע הרחוב.

 

[אל מונית]

איזו קליעה בול אלכס!

 

[בונבונית האחת]

חייבים לשים פס

כי אחרת נשב בבית ולא נהנה מהחיים החיים קצרים ולא צריך לתת לאחרים להרוס לנו אותם.