מה גורם ללבכם לדהור?

[Nihau]

מה גורם ללבכם לדהור?

מידי פעם יש את הרגעים האלמותיים הייחודיים האילה במשחק טוב שגורמים אפילו ללב השחקנים לדהור. מנחים טובים במיוחד יודעים לזהות את האלמנטים של הרגעים האילה ולהשתמש בהם כדי להעצים את חווית המשחק. בין אם בכוונה או במזל החוויות האילה תמיד שוות זהב. ספרו כאן על רגעים כאילה כשחקנים ואיך יצרתם אותם כמנחים נסו לפרט כך שגם אני אבין מאיפה נבעה ההתרגשות. אני אתחיל עם ניהאו היו לי כמה וכמה רגעים כאילה. אספר על אחד שקל למדי לתאר כך שתבינו. ניהאו חזרה הבייתה לאחר שבחודשים האחרונים תחושת בטן הולכת וגוברת אמרה לה "משהו מאוד לא בסדר! חיזרי!"* היא חזרה הבייתה בטלפרוט ישיר אל מרכז הכפר שלה ומיד ראתה שמשהו לא בסדר. כולם בכפר התגודדו ביחד במעגל סביב משהו על הקרקע ולא הביטו בה כאשר מי מהם שמה אליה לב היא סימנה לה לא להתקרב. במבט חודר היא הבחינה שכל חברי השבט נושאים עליהם סימני מחלה מוזרה (לב מתחיל לפעום במרץ) ניהאו התקרבה בכל זאת והבחינה בגופה המורדת לקבר זו הגופה של ראש השבט והמנטור האישית שלה! גופה שסועה זבת דם! לא מחלה! רצח!

 

[DDN]

גם לי יש שתי דוגמאות.

1. רולנד, אריתיה, רוסקו, קייד ואמבר נכנסו לתוך מערה כדי למצוא איזה שורש חשוב עבור המכשפה. לאחר שתלשו את השורש ממקומו, נשמעה צרחה. מרגע זה, רדף אחריהם במערה צל (שקיבל את כינוי החיבה "אלי" בגלל היותו מפלצת שנקראית אליפ), הוא צץ מבין הקירות, מהתקרה, בזמן שאנחנו רצים השד (או הצל) יודע לאיפה. מבחינת המנחה - מה שנעשה כאן היה שהמפה נלקחה מאיתנו בסיום הפגישה לפני (בדיוק כשתלשנו את השורש), והוא לא נתן לנו זמן לחשוב על הפעולות, אלא היה מאוד מלחיץ. הלב שלנו דפק בהתאם. 2. דומיניק, אדריאן, קוואי ומל טיילו להם ביער, כשלפתע הם הותקפו על ידי ענקים ירוקים. בנוסגות', אין גזעים אחרים (לפחות לא שהדמויות שלנו הכירו), פתאום להיות מותקפים על ידי משהו לא אנושי, וחזק היה מפחיד. כמעט נהרגנו בקרב הזה. לימים נתנו שם לענקים האלה - אוסגיגים, שזה ראשי תיבות מאנגלית: UGLY STINKIN GREEN GIANTS. 3. (נכון, אף פעם לא למדתי לספור), אדריאן, קוואי, מל ודומיניק טיילו מואסרבונד למאלן, בדרך הם הקימו כמדי לילה מחנה. בלילה, הגיע חייל מצבא מאלן וביקש מחסה ללילה, הגיבורים שלנו היו חבר'ה נחמדים, התירו לו שינה. בלילה, תקפו אותנו שודדים, אותו פרחח היה המנהיג שלהם. הקרב שלנו נעשה עם ראות אפס של הדמויות, ודרגורן העביר יפה את התחושה של "אנחנו לא יודעים כמה נגדנו ומי בדיוק נגדנו".

 

[Galandor]

דוגמאות של מנחה (דגימה, יהיו עוד)

הרצתי בזמנו מערכה של AD&D בעולם שיצרתי. התקופה שבה שיחקנו הייתה תקופה אפלה וחשוכה, עד להיכן שזיכרונן של הדמויות הגיע לא היה אפילו זכרון יחיד של זריחת החמה. הם השתייכו לקהילה שמהווה את שירידיה העלובים של מה שהייתה בימים עברו אומה אדירה שנשלטה ע"י אבירים נאורים, כיום עיר תת קרקעית שמתנהלת במחתרתיות כשיושביה מנסים לשרוד בשן ועין. הסכנות בעולם זה היו כאבירות (במיוחד בדרגות הנמוכות, אבל המסימות הדראקוניות שהטלתי עליהם בדרגות גבוהות איזנו את העיניין כל עובר ושב יכול להיות אוייב מסוכן ואף סביר להניח שהוא כזה..... * רונאלד סקאוט יצא למסע הראשון שלו מעבר לנוחיות החמימה ולחומותיה המגוננים של עיר האורות. מלא חששות והתרגשות מכך שהוא וחברו הטוב ביותר, ריצ'ארד דנלין קאראבוק מנורם, זכו להזדמנות נדירה להיות סוכנים של המועצה בשטחים שמעל. לראות את השמים, פעם הוא שמע שלשמיים מראה מפחיד מאיים ומלא סכנות ובכלל הוא לא יכל לשאת את המחשבה שהוא יסתובב בארץ זרה ללא תקרה מעל לראשו. .........תקציר (לא רוצה לייאש בכך שאגולל את כל ההרפתקאה בפניכם באיזה שהוא שלב (די מוקדם ערפל שחור החל להופיע משום מקום ולמלא את חלל המסדרון שבו התהלכו שני החברים (הרפתקאה תת-קרקעית). באיווחה חדה ופתאומית כל הערפל התנקז לכיוונו של ריצ'ארד, עטף את דמותו ושנייה לאחר מכן כשהתפוגג הערפל הסתבר שריצ'ארד התפוגג עימו..... "יש לך הרגשה אינטואיטיבית שמדובר בקסם שחור" זרק השה"מ לכיוונו של השחקן ששיחק את רונאלד, הבעת חרדה אחזה בפניו של השחקן. ***נקפוץ עוד קצת קדימה**** הכהן התמים וחסר הניסיון שנשאר לבדו עקב העלמותו המסתורית של חברו ריצ'ארד (שנשאב למקום אחר ע"י קסם שחור נכנס להרפתקאות אישיות וביניהן עבר בטריטוריה תת-קרקעית של ננולים (Gnolls), יצא לו כבר להלחם בכמה יצורים ולצאת ממצבים קשים מאז שנפרד מחברו. מדי פעם היה נתקל בננול או בחבורה קטנה של ננלולים שהיו בפטרול. פעם אחת נתקל בננול משונה (הוא כבר התרגל לראות ננולים). בעצם היה מדובר בפלינד שהוא דומה לננול רק מעט יותר קרוב לתן מאשר לכלב. לאחר שכבר התרגל להתקל בננולים הורדתי מהתונוס של התיאורים בהתקלויות שהיו דומות לכאלו שנתקל בהן. ולפתע, הנה אני מתאר בפניו את היצור לפרטים הכי קטנים (שניתן היה להבחין בהם במערה החשוכה שהוארה בלפידים). השוני בין המראה של הפלינד למראה הננול כלכך הבהיל אותו שהוא נכנס ללחץ במציאות למרות שפלינדים נמוכים מננולים...... * סיפור אחר* באותו עולם, אנג'ל שילד ואותו ריצ'ארד ממקודם (זה שנשאב בקסם) יצאו להרפתקאה תת-קרקעית לא רחוק מעיר האורות. בדרך הם נקלעו למאורה של נחש-צלופח ענקי ששוחה בשלולית טיט עצומה וניזון מחסרי המזל שנקלעים לסביבה. שתי הדמויות נלחמו מלחמת התשה נגד היצור, כשבכל פעם שנוח לו הוא נעלם מתחת למעטה הטיט ומופיע שוב בשעת הכושר לתקוף התקפות מתוזמנות היטב. לקראת סוף הקרב מאיזו שהיא סיבה ריצ'רד נעלם בתוך הטיט יחד עם היצור (הם נילחמו בתנאים לא תנאים כשהטיט מגיע להם לגובה הבטן). דקות ארוכות ודוממות חיפש אנג'ל את חברו באיזור השלולית (שהייתה בכל מקום מסביבו) וקיווה שמשהו יקרה בעודו מוכן להתגונן נגד התקפה נוספת של היצור הנורא, עד שמרוב ייאוש וחשש הוא קרא "א נ ג' ל" בקריאה ארוכה בתקווה שחברו יענה. הוא היה בכזה מתח עד כדי כך שהוא בטעות קרא בשמו שלו ולא של חברו........(צוחקים עליו עד היום אביא עוד סיפורים

 

[Nihau]

exquisit! excellent! marvelous!

הראשון הזכיר לי את העולם התחתי של לעולם לעולם (ניל גיימן)- סצנת הגשר. השני הזכיר לי את הנוסע השמיני 3 כשהחייזר בקע מרוטוילר במקום אדם. השלישי הזכיר לי גם את ביצות הצער והצעקה של ב.ב.ב וגם את מתקן סילוק האשפה של מלחמת הכוכבים 4. סיפורים מעולים!

 

[Galandor]

../images/Emo9.gif תודה, מדובר בתקופה קסומה בחיי

 

[Nihau]

נ.ב. או T!#$ איך שכחתי את ה(*)?!

* תחושת הבטן הייתה של הדמות ללא כל רמז מהשה"מ ולא אני כשחקנית ולא שאר חברי הקבוצה הבינו למה הדמות על קוצים כל כך חזק. אני כשחקנית רק ידעתי שהדמות חייבת לחזור הבייתה ועכשיו! והרי לכם משחק מגובה באינטואיציה.