מה שתפס את עיני בכתבה וגם קישור ל-YOUTUBE
הקטע הבא תפס את תשומת לבי: Marc shared that in the last 5 months, he has gained such a level of acceptance for his tics, that he rarely tics in public anymore. He said he almost never thinks about the fear of how others may perceive him, which has given him control over his tics. This is where he made reference to stuttering. And what surprised me, frankly. ובתרגום חפשי שלי: ב- 5 החודשים האחרונים, מארק הצליח לגייס קבלה כה גבוהה ביחס לטיקים שלו (כנראה במסגרת ההופעות שהוא נותן), כך שעכשיו הוא לעתים רחוקות "מטקטק" בפומבי. הוא מספר, שבתקופה האחרונה הוא כמעט ולא מתעסק עם הפחד של איך שאחרים תופשים אותו, מה שמאפשר לו שליטה על הטיקים שלו. זה גם המקום שבו הוא התייחס לגמגום וזה גם מה שהפתיע את כותבת המאמר. המסקנה שלי: כמה שנתעסק פחות עם הטיקים, הפחד מהטיקים או מאיך הסביבה תתפוס את הטיקים - ככה יותר עדיף. בהדרכות שלי בתי ספר אני מסבירה, שכמה שמעירים לילד עם הטיקים - כך זה מבטיח שהטיקים יתגברו. ורק כשמאפשרים לילד לעשות את הטיקים באופן חפשי ולא מעירים לו - קיימת אפשרות להטבה ולהקלה בטיקים. זה דורש מהסביבה הרבה סובלנות, הכלה וקבלה. הפעילות שמארק עושה - היא ממש מבורכת וקרובה לעבודת קודש, כי מעבר לריפוי העצמי שלו - הוא מחנך את הסביבה לקבל את האנשים עם טוראט. פשוט בחור מקסים!!!
יעקב על שהבאת את הדברים - ב
ערוץ הוידאו של Marc Elliot ניתן לצפות בקטעים מההרצאות שהוא נותן ברחבי העולם. אני מכניסה את ערוץ לקישורים שלנו תוך
חמה לצפיה בסרטים
