אנחנו לא מחליטים כלום מראש. זורמים. הכל פתוח.
כרגע הנסיבות הן כאלה שהעבודה של בעלי מאוד נוחה ומתאימה לו אישית ולנו כמשפחה (וברור שבארץ, ואולי בכלל, הסיכוי למצוא שוב מקום עבודה כה מוצלח מבחינת השילוב של רמת שכר, עניין, ורוגע נמוך ביותר עד לא קיים). אחד הדברים שגרמו לנו לקבל את ההצעה מלכתחילה הוא העומס והלחץ הנוראי שהיו לבעלי בעבודה בארץ לאורך השנים, ובמיוחד במקום האחרון שבו היה. היה לו חשוב בזמנו לקבל את התפקיד הזה כחלק מהקידום המקצועי והכלכלי שלו, אך בשלב ההוא הוא כבר הגיע למצב של שחיקה, ממש פיזית, וידענו שבדיוק הגיע הזמן לעבור הלאה למשהו קצת יותר רגוע, וההצעה הזאת נפלה עלינו בתזמון מושלם מבחינה זו. אגב, זה פשוט עניין של התפקיד הספציפי שהוא קיבל, כי אפילו בחברה שהוא עובד בה כיום וגם בחברות אחרות לא חסרים תפקידים לחוצים ועמוסים, ככה שזה עניין של מזל מבחינת צירוף הנסיבות האישי שלו ולא בהכרח משהו שמובטח לכל מהגר עבודה.
בנוסף, אנחנו נהנים מהבית שקנינו במקום שאנחנו מאוד אוהבים ועוד רחוקים מלמצות את הטיולים באזור ובכל ברחבי המדינה העצומה הזאת. ייתכן שלו היינו נאלצים להישאר בעמק הסיליקון שבקליפורניה, היינו נשברים תוך כמה שנים למרות כל מה שסיפרתי על העבודה, כי חשוב לנו לחיות במקום שאנחנו מתחברים אליו מבחינת סביבה, בניגוד לרבים אחרים שפחות אכפת להם איך המסביב נראה ומרגיש כל עוד יש שם פרנסה.
כמו כן, היינו מאוד רוצים שהבן הבכור, שיש לו עוד 3 שנים לשרת בקבע, ישתחרר ויגיע לכאן לפחות עד שיוכל לקבל אזרחות, כי אזרחות נוספת זה תמיד דבר טוב בחיים, ולו ליתר ביטחון. אנחנו כרגע כולנו על גרין קארד, אבל זה סטטוס שתקף רק למי שהוא תושב ארה"ב, ולכן מגביל את חופש התנועה לטווח הרחוק. בעל גרין קארד שלא נמצא בארה"ב לתקופה ממושכת בסופו של דבר מאבד את הסטטוס שלו ולא יכול יותר לחזור לחיות פה, וזה מצב שאנחנו רוצים למנוע. אם נקבל אזרחות, יהיה לנו חופש החלטה בכל שלב איפה לחיות ולכמה זמן, ובשביל זה בכל מקרה אנחנו צריכים להישאר פה עוד שנתיים שלוש. אם לא נדאג לאזרחות ונעזוב לתקופה ארוכה, כבר לא נוכל לחזור גם אם בשלב כלשהו נשנה את דעתנו מכל סיבה שלא תהיה, וזה מצב שאנחנו רוצים למנוע מטבע הדברים, כי אנחנו רוצים להיות אדונים לגורלנו ולא לתת לחוקים שרירותיים לקבוע ולהחליט בשבילנו.
ומעבר לזה אלוהים גדול. אנחנו בכוונה לא ננעלים על אופציה מסוימת ולא קובעים לעצמנו לוחות זמנים או מטרות, משאירים ראש לגמרי פתוח, ואני מניחה שאם נרגיש בשלב כלשהו שמיצינו או שהנסיבות, שכרגע הופכות את החיים פה לכדאיים, ישתנו - נחזור. אבל עוד מוקדם להתנבא לכאן או לכאן.
ושיהיה ברור - ממש לא הכל ורוד כאן. יש הרבה דברים שלדעתי בישראל מתנהלים בצורה טובה בהרבה מאשר בארה"ב (כמו שיש כמובן גם להפך - לכל מקום יתרונות וחסרונות משלו). לא הייתי אומרת שהחיים כאן אובייקטיבית טובים יותר ברמה העקרונית,. הם טובים, לדעתי, רק למי שיכול להרשות לעצמו לחיות טוב ולא להיות תלוי באף אחד (כמו בכל מקום, אני מניחה). לנו כדאי להישאר כאן בינתיים בגלל שילוב של נסיבות מאוד ספציפי שלנו שהופך את זה למשתלם, נעים ונוח. אני לא רואה את עצמי רוצה לחיות כאן במצב כלכלי בעייתי, כי זו מדינה הרבה פחות סוציאלית מישראל. לעומת זאת, נתקלתי באנשים שלא טוב להם כלכלית, חברתית ובכלל, ושחזרו או מתכננים לחזור. אני חושבת שהכי חשוב במצב הזה לשמור על גמישות ולא להתקבע מראש על תכנית מסוימת, כי זה, בין היתר, ימנע תחושה של כישלון ויקל על השינוי, אם וכאשר יהיה בו צורך.
מקווה שעזרתי במשהו.
