מה בפינה איך מתחיל אצלכם הבוקר?

[ניריתסקוטלנד1]

מה בפינה

איך מתחיל אצלכם הבוקר?

בזמן שיגרה או בתקופת חופשה, איך אתם אוהבים את הבוקר שלכם? איך הוא בעצם נראה? האם כך הייתם רוצים שהוא יראה?

באיזה שעה קמים? מתי יוצאים מהבית?
איך מתארגנים? האם על הבוקר או ערב לפני?
כמה הילדים עצמאיים (גילאים) או צריכים עזרה/זירוז

מצ"ב לינק מענין בנושא:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5255373,00.html

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני אוהבת לישון

לפעמים אני מתעוררת מוקדם, אבל לא קמתי בגלל השעון המעורר, אז אין לי בעיה עם זה בכלל. כשיש ביה"ס אני מתעוררת בשעה 6:40, מכינה לבוני ארוחת צהריים לקחת, מכינה לי סנדויץ לארוחת בוקר וקפה. צריכה קפה על הבוקר. 5 דקות תרגילי ספורט, בעיקר מתיחות ותרגילים לבטן תוך התעדכנות בחדשות, ואז אני מתחברת להתעדכנות במדיה החברתית תוך כדאי ארוחת בוקר.
יומיים בשבוע אני יוצאת לעבודה ב-8:00 בימים אחרים קצת יותר מאוחר.

את בוני אני מעירה ב7:50 ומזכירה לה לקום קצת אחרי 8:00. היא לא אוכלת ארוחת בוקר, עושה לה כאבי בטן, אז לפעמים היא מתארגנת ויושבת לראות קצת טלביזיה ולפעמים הכל הולך לאט והיא גומרת להתארגן ומיד יוצאת לביה"ס בשעה 8:45. בשנת הלימודים הקרובה היא עולה לתיכון, ושם יום הלימודים מתחיל בשעה 8:30. היא תצטרך לצאת מהבית 10 דקות לפני כן.
כשהיא היתה קטנה היא היתה צריכה הרבה זירוז, אבל תמיד לקחתי מקדם הסטריה. יש לה נטיה להזכר בדברים שהיא צריכה/רוצה לקחת או לעשות ברגע האחרון. גם נושא של איזה נעלים או מעיל לקחת היום מצריך לפעמים יותר מרגע אצלה, אז אני תמיד משתדלת לתת לה עוד כמה דקות מרווח.

 

[KallaGLP]

לא אחיד.

מאז שהילדים גדלו והתחילו לצאת מהבית בצורה עצמאית, שעת ההתעוררות תלויה בעיקר בכך שאני מאוד רגישה לרעשים. אם הבוקר עובר יחסית בשקט (במיוחד אם מדובר בסוף שבוע וגם האחרים ממשיכים לישון), אני עשויה לא להתעורר כלל עד 9:00 בבוקר, נגיד, אבל זה די נדיר ועוד הרבה יותר נדיר שאני מצליחה לישון מעבר לזה. לפעמים עלולה להתעורר מוקדם מאיזה רעש (אפילו ב-6:00), ואז אם יש לי מזל - אני מצליחה להירדם שוב, ואם לא - קמה ומתחילה לעסוק בענייניי. יש ימים (בזמן האחרון פעמיים בשבוע בממוצע) שיש לי ישיבות צוות מטעם העבודה ב-8:00 בבוקר. מבחינתי זה מוקדם מדי, אבל אין לי ברירה אלא להתחשב כי אני עובדת עם אנשים בישראל ובאירופה. מבחינת העמיתים בישראל, פירוש הדבר להתחיל את הישיבה ב-18:00 ולסיים בין שעה וחצי לשעתיים לאחר מכן, וזה כבר מתחיל להיות ממש מאוחר. מעבר לזה, אני עובדת אמנם המון שעות (גם בעבודה הרגילה, וגם יש לי פרויקט נוסף שאני עוסקת בו עוד מלפני שעזבתי את ישראל), אך לפחות אני עובדת מהבית ורוב העבודה היא עצמאית וגמישה מבחינת חלוקת השעות, ולכן אני לא חייבת להתחיל לעבוד מוקדם בבוקר, אף על פי שפירוש הדבר שאני מסיימת את יום העבודה שלי די מאוחר. ארוחת בוקר, אגב, לרוב אני אוכל די מאוחר, לא לפני 10:00, לפעמים גם אחרי, ולפעמים כבר מושכת עם זה עד הצהריים. פשוט אין לי אף פעם תיאבון מוקדם יותר.

 

[ניריתסקוטלנד1]

לא לאכול מוקדם בבוקר או קצת אחרי שקמים

הבת שלי תמיד אמרה שהיא לא רוצה ארוחת בוקר, אבל אני יתעקשתי שתוכל משהוא - טוסט עם מרגרינה או קצת ברנפלס עם חלב. היא גם סבלה מכאבי בטן כמה שנים. ברגע שויתרתי והחלטתי שאם לא מתאים לה לאכול בבוקר שלא תוכל (לקראת 11:00 היתה הפסקה בביה"ס והיא אכלה פרי, קרקרים או משהוא קטן אחר) נפסקו כאבי הבטן ולא חזרו יותר

 

[KallaGLP]

אם כי לי יש סיפור קצת שונה על כאבי בטן.

לבת שלי התחילו כאבי בטן קשים והקאות (לא כל יום, אלא התקף חריף פעם בכמה ימים עד שבועות). הלכנו כמובן לכל הרופאים, כולל גאסטרו ילדים, עשו לה בדיקות לכל דבר בעולם בערך, וצילומים שונים, ולא מצאו כלום פרט לחיידק הליקובקטר פילורי. נתנו לה אנטיביוטיקה והבטיחו חגיגית שזה אמור לפתור את הבעיה. אבל זה לא פתר, והיא המשיכה לסבול מההתקפים אף על פי שבדיקות חוזרות של הליקובקטר הראו שהוא חוסל סופית. אז יצאו עם אבחנה שגם אז נשמעה לי מפוקפקת מאוד של "הקאות מחזוריות על רקע פסיכולוגי" ומבחינתם בא לציון (או, ליתר דיוק, לקליפורניה) גואל. זה כמובן לא הרגיע אותי, אבל אז, זמן קצר אחרי שעברנו לוושינגטון, לקחנו אותה לבית חולים בעקבות התקף חריף במיוחד, ושם בסופו של דבר גילו שמדובר בדלקת בתוספתן, שהפכה מכרונית לחריפה. זה מצב מאוד נדיר כי לרוב דלקת בתוספתן היא מלכתחילה אקוטית ולכן גם מזהים אותה באולטרה סאונד, אבל במקרים נדירים היא לא לא מגיעה לדרגה של דלקת חריפה ועלולה לייצר תסמינים מבלי שאפשר יהיה להבחין במקור הבעיה. בכל מקרה, העלמה עברה ניתוח, הרופאה הסבירה לנו שלפי מראה התוספתן הוא היה מודלק באופן כרוני במשך זמן רב, וכאבי הבטן עברו חלפו להם. בקיצור, "כאבים והקאות על רקע פסיכולוגי", עאלק. מבחינתי זה שיעור חשוב בכך שצריך תמיד למצות את כל האפשרויות לפני שמקבלים את האבחנה המאוד פופולארית שבעיה רפואית כלשהי מקורה במצב פסיכולוגי/נפשי/רגשי בלבד. זה לא שזה לא ייתכן ואני מאמינה שבמקרים מסוימים גם אם זה לא הגורם זה עלול לתרום לחומרת הבעיה, אבל קודם צריך לוודא היטב שבאמת אין שום הסבר פיזיולוגי לבעיה, וגם אם לא מוצאים כזה והבעיה לא חולפת, להמשיך להיות עם אצבע על הדופק ולבקש חוות דעת שניה/חמישית/עשירית.

 

[ניריתסקוטלנד1]

את כל כך צודקת. עוד סיפור של כאבי בטן

אחיינית שלי סבלה שנים מכאבי בטן. בדקו המון וכלום, וכמובן אמרו שזה פסיכו.
אחרי שנים היא התחילה לחקור לבד באינטרנט, היא היתה בשנות ה-20 לחייה, והגיעה למסקנה שזאת דלקת בכליות. הרופאים אישרו את האבחנה שלה וניתחו. הכליות שלה היו במצב נוראי וזה טופל בניתוח ובא לציון גואל!!!! סיפור שלא יאומן!!!!

 

[KallaGLP]

מזל שאפשר היה לטפל!

 

[Lhuna1]

רופאים אומרים "פסיכוסומטי" במקום להודות שהם לא יודעים

לעיתים קרובות מידי לדעתי.
&nbsp
כמו שאמרת ואני מסכימה: מן הסתם יש מקרים שמצב פסיכולוגי אכן עלול להשפיע ולהחמיר בעיות פיזיות.
אבל, וזה אבל גדול מאוד - הרבה יותר מידי פעמים זו התשובה הקלה שהרופאים בורחים אליה, וגם מדע הרפואה בכללי, כשהם לא מצליחים לאתר או להבין את המקור לבעיה.
אף פעם לא צריך לקבל את התשובה הזאת כתשובה סופית. אפשר למות מזה

&nbsp
&nbsp

 

[ניריתסקוטלנד1]

כשלרופא יש 10 דקות עם כל מטופל, אין לו זמן להיות יסודי

הם כנראה הולכים לפי התלם. ואם אתה לא בתלם... אתה בבעיה

 

[KallaGLP]

האמת שאצלנו הרופאים באמת היו יסודיים

ושלחו כמעט לכל בדיקה אפשרית, כולל בדיקות דימות, יותר מפעם אחת. כשרופאת הילדים לא הצליחה לעזור, היא שלחה לגאסטרו ילדים, שנפגשה איתנו כמה פעמים ונתנה עוד כמה בדיקות, וגם ישבה איתנו די הרבה זמן ועברה ביסודיות על כל הפרטים באורח החיים ובמצב הנפשי כדי לנסות לאתר מקור לבעיה. היא גם כתבה מכתב ממש מפורט ונוגע ללב (של כולם פרט למורה להתעמלות) עבור המורה להתעמלות שממש לא הייתה מוכנה להבין שלילדה יש בעיה אמיתית שמחייבת לפעמים הגבלה בפעילות. הבדיקה היחידה שלא היו מוכנים לשלוח אליה היא אנדוסקופיה, כי לטענתם "עוד לא קרה שמצאו משהו באנדוסקופיה לילדים עם כאבי בטן והקאות". זה באמת הטריף אותנו, ובמיוחד את אמא שלי, שאמרה שהיא לא מבינה איזו מערכת רפואית דפוקה יש בארה"ב. אבל כשעברנו לוושינגטון, אחרי שעשו לה כבר את הניתוח, כן הסכימו כמו טטלך לשלוח אותה גם לאנדוסקופיה כדי לבדוק את כל מערכת העיכול, כולל חלקים שלא נבחנו בניתוח, רק ליתר ביטחון. כנראה כבר היה ברור להם שהתלונות לא היו סתם איזה פינוק או ביטוי לקשיים נפשיים מדומים שלא היו ולא נבראו.

 

[KallaGLP]

 

[אספרסו2]

שאלה

מדוע מרגרינה ולא חמאה?

 

[ניריתסקוטלנד1]

כי אנחנו לרוב אוכלים מרגרינה ולא חמאה

גם בוני וגם בעלי מעדיפים מרגרינה. את החמאה צריך להשאיר מחוץ למקרר, אחרת היא קשה ולא נמרחת, ואם רק אני אוכלת אותה אז...

אני מודעת להנחה שחמאה יותר בריאה, אבל בכמות שאנחנו אוכלים זה לא נראה לי כזה משמעותי

יש לך סיבות אחרות? אשמח לשמוע

 

[אספרסו2]

כשהיינו ילדים

בישראל התנגנה פירסומת "מרגרינה ב....... טעמה של איכות"

זכור לי שלא היתה מודעות לנזקים שהיא טומנת בחובה,למרות שרבבות תימנים קשישים יעידו גם שאם הגיעו לגיל מופלג אולי השד אינו נורא כל כך.

 

[forglemmigej]

את צריכה להשתמש בחמאה למריחה ולא לבישול למשל Lurpak

מוסיפים שמנים להכנת החמאה בזמן ההכנה והם לא מתקשים בטמפרטורות נמוכות לכן אפשר למרוח, נדמה לי שזו המצאה שלהם אבל אני לא סגורה על זה.
מי שמתענין בשם החברה, אז זה מורכב משני שמות Lur שזה כלי נשיפה מהתקופה הויקינגית וpak שזה פשוט חבילה , הסימן של lur מופיע על האריזה שלהם, כמובן שאני לא קונה את החמאה שלהם כי היא הרבה יותר יקרה מחמאות רגילות ויש עוד חברות שמכינות חמאה למריחה, אגב היות שהרבה אנשים לא קונים אותם יותר הם יוצאים כל הזמן במבצעים מאד מוזלים.