מה בנוגע לצבא?

[daniel882]

מה בנוגע לצבא?

יש לי(כנראה) אפילפסיה. אני בן 18.5, וזה התחיל בגיל 17 אני מתרוצץ משניידר לקופ"ח ולבאקום וחזרה כבר שנתיים שלמות עם ניירת מכל צד. כ"כ נמאס לי. אלה לא יודעים איזו אבחנה לתת, ואלו (הצבא) לא לוקחים החלטה עד שההם לא יתנו אבחנה. פשוט נמאס לי. אם כן, מהו הדין במקרה כזה? -לא אכפת לי לא להתגייס, אבל למהמשאירים אותי באויר כ"כ הרבה זמן? מה אני יכול לעשות אם כל פעם הם דוחים את ההחלטה בשנה?!? איך אני אמור לקבל החלטות ככה? ועד איזה גיל הם יכולים לדחות את ההחלטה?? אני ממש אובד עצות. עזרו לי. נ.ב: אני בקשר עם אי"ל..

 

[חייםלוי]

ברוך הבא ../images/Emo24.gif

תבדוק בטאגליין. יש שם שרשור גדול על צבא ואפילפסיה

 

[moribat]

מדוע ההתלבטות באבחנה?

מה לגבי תוצאות ה-אי.אי.ג'י.? והאמ.אר.איי?

 

[daniel882]

כנראה ש"בגדר הנורמה"

אבל זה עיין נע על-פני ציר, את יודעת..

 

[daniel882]

עוד כמה פרטים חשובים

-אני לוקח דפאלפט באופן סדיר, מה שמאזן אותי באופן חלקי. אבל יש לה תופעות לוואי משלה, כמו עייפות יתר (צורך בשינה), חוסר תאבון, וכו'.

 

[hashy]

למה אתה מתכוון באיזון חלקי?

ברוך הבא... האם היו לך תופעות כלשהן בשנה האחרונה? אני לא יודעת כמה זמן הצבא יכול לטרטר אותך - זה דבר שבהחלט שווה לבדוק את ההיבט המשפטי שלו.. אבל אם לא תהיה יציב במשך שנה לפחות לא יסכימו לגייס אותך וכמו עולים חדשים ירצו לתת לך הזדמנות. אם ההחלטות שאתה מדבר עליהן הן כמו לימודים, טיולים, עבודה - אני בעד שתיקח את ההחלטות שלך בלי קשר לגיוס שאמור להיות - תגויס תוכל לעשות הפסקה או למצאו פתרונות, לא תגויס - לפחות לא בזבזת זמנך לריק. תחזיר מעמד ואל תוותר אם תפרט באיזה סוג החלטות מדובר אולי נוכל לעזור יותר.

 

[daniel882]

אני מתכוון ש...

שלפעמים בכל זאת יש התקפים, למרות התרופה.. ההחלטות שאני חושב עליהן באמת קשורות ללימודים (אקדמאיים). הם אמורים להתחיל באוקטובר, ואז גם צריך להיות לי זימון... בכל מקרה, לא אכפת לי שלא לעשות צבא, היות ובגלל המחלה, הקציבו לי מספר תפקידים ג'ובניקיים לא מאתגרים בכלל, עם מינימום אחריות, ומקסימום חוסר מיצוי עצמי, ככה שאני לא מתלהב מזה כ"כ... -גם האפשרות של נסיעה לחו"ל אינה נשללת....

 

[יוסי מאיל]

האשי צודקת לעניות דעתי.

 

[qt1]

דניאל ברוך הבא../images/Emo24.gif

קראתי את כל ההודעות שכתבת בפורום והבנתי שאתה אובחנת כמישהו שיש לו אפילפסיה מגיל 17 , שאתה מטופל בביה"ח שניידר , שצה"ל לא מבינים משהו ושאתה מטופל בדפלפט אך למרות זאת לא מאוזן. שאתה לא בטוח שאתה רוצה להתגייס מפני שמה שמציעים לך בצה"ל לא ממש מעניין אותך בלשון המעטה...ואלו הן השאלות שלי אליך: מה צה"ל לא מבינים? היכן אי"ל נכנסים לתמונה והאם הם עוזרים לך ואיך?, האם שיתפת אותם בכל הלבטים שלך? מתי נפגשת עם האפילפטולוג שלך לאחרונה והאם ציינת את העובדה שעדיין יש לך התקפים למרות שאתה מטופל בדפלפט? , גם מדי פעם = התקפים. אודה לך אם תגיב להודעתי. אפשר עדיין לשנות דברים, אם רק תחליט שאתה רוצה לשנות, הרבה דברים תלויים בך. בהצלחה ויום נעים

 

[daniel882]

הבנת כמעט הכל...

התשובות שלי הן: -בבאקו"ם מסרבים כנראה להכיר במחלה, וגם אם כן, הרופאים שם בוועדה רק דוחים ודוחים את ההחלטה (האם לגייס אותי או לא) עוד ועוד מבלי לקחת אחריות. -לא ממש יצרתי קשר עם אי"ל, אני פשוט רשום אצלם כחבר. -נפגשתי עם האפילפטולוג שלי במרץ השנה. ציינתי, והעלו לי את המינון, וגם זה לא ממש עוזר. אני די אובד עצות, ומרגיש קורבן לבירוקרטיה ונדון לטירטורים עם ניירת וסחבת מגוף אחד למשנהו.... אני ממש מיואש... אני יודע שהכל תלוי בי, אבל לפעמים אני חושב אם יכול להיות שדווקא העובדה הזו היא שעוצרת אותי.. תודה על האוזן הקשבת...

 

[moribat]

הגיע הזמן לערך עורך דין.

אם יש מחלה-אין מה לסרב להכיר בה.אין סיבה שתמשיך לחיות באי ודאות לגבי העתיד.אין לי שם כרגע שם עורך דין שמתמחה בייצוג כנגד הצבא, אם תרצה אשתדל לברר, אבל זה כבר מתחיל להיות מוגזם המצב שנקלעת אליו. מי האפילפטולוג שלך?

 

[daniel882]

האפילפטולוגית שלי,...

יותר נכון נוירולוגית (אם יש בכלל הבדל) היא ד"ר שטיינברג (תמי הוא שמה). אבל איך? באיזה אופן? הרי אין בכלל משפט!?! סתם ייעוץ? אני די סקפטי.. אני לא יודע מה ההורים שלי יגידו על זה..

 

[ufo11]

בהחלט יש הבדל.

נוירולוג הוא רופא שעוסק בכל מה שקשור למחלות נוירולוגיות וכד'... אפילפטולוג, הוא נוירולוג שההתמחות שלו היא אפילפסיה.

 

[moribat]

חייבת להיות דרך משפטית.

לא חייבים להגיע למשפט.יש עורכי דין שמתמחים בעוולות הצבא, גם הוריי רצו לשכור אחד שכזה .הצבא הוא גוף גדול שקשה להלחם כנגד הבירוקרטיה והאי סדרים שלעיתים קורים בו.לא יזיק רק להתייעץ.להסביר את מצבך, התלוי באוורי, והעובדה שאתה לא מקבל תשובות וקביעה חדש משמעית.עורך דין יעשה סדר בבלאגן, וייאלץ את הצבא להסדיר את מעמדך, ובכלל, לתת תשובות רציניות. יש הבדל בין נוירולוגית לאפילפטולוגית! אפילפטולוגית מתמחה באפילפסיה..

 

[moshkush]

אפילפסיה וגיוס

שלום דניאל! רציתי לאמר לך שאני מה זה מבינה.. אמנם עברו איזה שבע שנים אבל אני עדיין זוכרת את עשרות הפעמים שהגעתי ללשכת גיוס ודווקא מאד רציתי להתגייס. אני לא יודעת אם הכללים השתנו מאז, אבל בזמנו נאמר לי שאפשר להתגייס כרגיל אם עברו שנתיים מההתקף האחרון ככה שנראה לי שיש לך case רציני לקבל פטור.יכול להיות שזה אחרת אצל בנים. בכל מקרה אם יש תפקיד לא קרבי שאתה רוצה (במודיעין למשל) שווה לנסות להלחם על הגיוס ואם לא אז באמת חבל על הזמן שלך. תעשה חיים! אם אתה רוצה להרגיש שאתה תורם גם בלי להתגייס תמיד אפשר לעשות שנת שרות או להתנדב באיזה עמותה... שיהיה לך בהצלחה ולבריאות ואל תתן לבירוקרטיה לייאש אותך..

 

[משה החיפאי]

אני ינסה קצת לעזור

קודם כל אני מציע לך לעזוב כרגע את המחשבה האם אתה רוצה להתגייס או לא, אתה עדין רחוק מהשלב של להחליט. אם הבנתי נכון אז עדין יש לך התקפים, במצב הזה הצבא לא מגייס אותך אבל גם לא משחרר אותך. מה שאתה צריך לעשות עכשיו, זה לבקש לערער על החלטת הוועדה. אני מציע לך ללכת לחוות דעת נוספת של נירולוג נוסף. תגיד שאתה מבקש שהוא יכתוב לצבא מה מצבך ומה הוא ממליץ שהם צריכים לעשות. בעיקרון הוא ימליץ לצבא לדחות לך את הגיוס בשנה (פרופיל 24 ל12 חודשים), אבל ישנה את האפשרות שהוא ימליץ גם לשחרר אותך (אבל אין לזה הרבה סיכויים) בזמן הזה אתה יכול לעשות מה שבא לך... אגב לצערך, בקשר לשחרור או לא הדברים לא תלויים בך. אני הבאתי המלצה לשיחרור מוחלט אבל הוועדה הרפואית החליטה לתת לי פרופיל 24 לשנה. יכול להיות שבגלל שאני הייתי בשירות פעיל בזמן ההתקפים עשו לי יותר בעיות.

 

[hashy]

קודם כל - ניתן לתבוע את הצבא על

טרטור ועוגמת נפש. כמו כן, לתבוע מהם להכיר או לא להכיר במחלתך לפי תנאי המחלה. בנוכע להחלטות שלך - חבל על הזמן, הירשם ללמוד. באוקטובר יהיה זימון לועדה, הועדה תחליט לדחות לך את הגיוס בשנה... לך להרוויח זמן

גם אם יחליטו לגייס אותך תוכל לדחות את הלימודים. מקסימום הפסדת דמי הרשמה ובינינו מה זה דמי הרשמה למול זה שתוכל כן ללכת ללמוד באוקטובר ולהמשיך בחייך. אז גם תוכל לבוא לצבא ולבקש דחיה לסוף שנת הלימודים [אם מאד תרצה]. אופציה נוספת [שקיימת רק אם אתה צריך לעשות מכינה ו/או לשפר ציונים] היא להתחיל לשפר את סיכוייך להתקבל לעתודה. כך, במהלך השנה הקרובה תוכל לנסות להתקבל, וגם אם נכנסת לצבא - לפחות הוא יממן את לימודיך ותרוויח ניסיון חשוב ויקר באזרחות - אחל'א השקעה בעצמך. אני חוזרת על מה שכתבתי לך קודם - עשה את החלטותיך בלי קשר אליהם ואח"כ תראה איך אתה מטפל ומסדר את העניינים. אני עשיתי זאת [דחו לי את הגיוס בשנה כי קפצתי כיתה ואח"כ בעוד שנה בגלל האפי] ואני שמחה על כל רגע שניצלתי. בינתיים - לנשום עמוק.....

 

[daniel882]

זה בדיוק מה שעשיתי!

אני מתכוון, בנוגע ללימודים, ובדיוק מאותן סיבות שציינת גם כן. (אם יגייסו, מקסימום דוחים...) הבעיה היא שאם אני אלמד שנה אחת ואח"כ אצטרך להתגייס, אצטרך להעביר שלוש שנים של שיכחה לא מבורכת, כלומר אני אחזור לתואר מאפס... בנוגע לתביעה: אני לא חושב שזה יועיל. יכול מאוד להיות שעד שיסתיימו הדיונים, הערעורים, וההחלטות בביהמ"ש, כבר אהיה בן 26 ובריא לגמרי

שלא לדבר על להעיד על עצמי דברים בפני עשרות אנשים, עשרות פעמים.. והמבוכה... אני לא אעמוד בזה...

 

[daniel882]

עדיין לא הבנתי..

כמה זמן מותר לצבא לדחות את ההחלטה שלו, כלומר מה המקסימום בחוק... (בהנחה שההתקפים לא פוסקים כל הזמן הזה...)

 

[daniel882]

שאלה נוספת שצצה לי..

איך חוזרים לנוירולוג אחרי שחמישה חודשים לא ביקרתי אצלו, ואומרים לו שעדיין יש לי התקפים? מה עונים אם הוא שואל "למה לא באת אלי קודם?" ? ודרך אגב, כמה זמן יכולים למשוך אותי עם ההחלטה בבאקו"ם? כלומר, בהנחה שאני לא מתרפא, עד איזה גיל הם יכולים להגיד לי: "תבוא עוד שנה..."? אין לזה הגבלה? קצת אבסורד, לא?