מה אתם שומעים?

[melancholy man]

מה אתם שומעים?

בסוף השבוע הזה, הרמוניות קוליות נפלאות ממלאות את הבית שלי, בעזרת האוסף הנפלא: Ten Years Together: The Best Of Peter, Paul And Mary, פיטר פול ומארי, הם אולי ההרכב הכי חנני שאם פעם עבר את סף הטעם שלי, אבל יש בהם מדליק ונעים בצורה חשודה. יש איזשהו קסם מיוחד במוסיקה פשוטה והרמוניות קוליות מושלמות ולפיטר פול ומארי היה בשפע מכל אלה, השילוב של קאברים לשירים מהסיקסטיס וביצועים מחודשים לשירים אמריקאים קלאסים, בטוח ים היופי הפשוט הזה, עושים תמהיל מופלא של פולק ועונג, זה אולי לא רוק אנד רול (וזה ממש ממש לא) אבל זה יופי טהור ונפלא, מאוד מומלץ למי שלא חייב רעש ודיסטורשיין כל הזמן ופתוח קצת לעונג עדין קצת יותר וסתם יופי. מה אתם שומעים בסופ"ש הזה?

 

[oneman2]

Give me the blues

שני אלבומים חדשים יש אצלי- Blue Matter של ג'ון סקופילד ואותו Howlin' Wolf שאתה(?) המלצת עליו לפני כמה שבועות. אם אתם מתעקשים, אז גם דניאל זמיר (סקסופוניסט ישראלי מעולה) וסטיבי ריי. (נכון, אף אחד פה לא רוק, אבל נסתדר עם מה שיש.)

 

[psychodoodle]

כל מני פסיכדליה

אמריקאית משנות השישים : Mad River ,Frumious Bandersnatch,Sweetwater,Colours,Ellie Pop,The Outlaw Blues Band,Major Arcana,The Insect Trust ,Turnquist Remedy. כמה מהדברים שיצא לשמוע בימים האחרונים . וגם את 2 האלבומים הראשונים של Dr. John, The Night Tripper abrfau kt nzni המוסיקאי מניו אורלינס שפעל בלוס אנג'לס בסוף שנות השישים ,מפיק ב 2 האלבומים GRIS-GRIS ו BABYLON מ 1967-8 תערובת של R&B בנוסח ניו אורלינס ,ג'אז ,וודו ופסיכדליה .

 

[psychodoodle]

abrfau kt nzni ? ../images/Emo163.gif

 

[Barmelai]

תשמע

בתוך כל הרשימה המוזרה שרשמת abrfau kt nzn מצלצל כמו הלהקה היחידה שאולי אני מכיר. אבל ברצינות אחת התגליות הגדולות שלי הם ה Frumious Bandersnatch. אחרי שהכרתי 3 שירים שלהם מאוסף ה EP'S המשובח THE BERKELEY EPS השגתי את שני הדיסקים הרשמיים - A YOUNG MAN'S SONG, THE STUDIO OUTTAKES וגיליתי הרכב פסיכדליה מעולה, מהיפים ששמעתי לאחרונה. עד כמה שאני יודע עדיין קיים בחנויות הדגל של הפסיכדליה בת"א.

 

[psychodoodle]

Frumious Bandersnatch

ההרכב הזה פועל באזור המפרץ של פריסקו במחצית השניה של שנות השישים . הם הרכב גיטרות (3 בדרך כלל) מאד אופייני לתקופה ולמקום .מההרכב הזה יוצאים חברים ב JOURNEY ו הסטיב מילר באנד . הנה האתר הרשמי .

 

[melancholy man]

פעם בכמה שבועות

אני ממליץ כאן על האוולין וולף, אז יש מצב, איזה אלבום של הזאב?

 

[oneman2]

סשן הקלטות בלונדון../images/Emo173.gif

 

[Welsh]

הרבה צעקות

ההורים כרגיל צועקים עלי שאני לא עושה כלום כל היום, לא לומד, רק שומע מוזיקה ויוצא לבלות... ואני לתומי חשבתי שזו תכליתו של הגיל הזה

יוני רכטר - התכוונות אחרי להקת התותחנים, אחרי כוורת, אחרי 14 אוקטבות, אחרי הכבש השישה עשר ושיתוף הפעולה האולפני עם גידי גוב, אריק איינשטיין ויהודית רביץ ואחרים, הוציא רכטר אלבום סולו ראשון, אלבום עשוי היטב עם שלמה יידוב המוכשר (מוכר בעיקר מ'צליל מכוון' עם קלפטר ושם טוב לוי ו'קצת אחרת' עם גרוניך ושם טוב לוי גם כן) על הגיטרה. האלבום שחלקו אינסטרומנטלי וחלקו עם מילים של עלי מוהר ז"ל, דני מינסטר ורכטר עצמו, הוא אלבום ג'אז\פופ\רוק רך\אוונגרד מהסוג שרכטר מתמחה בו, רכטר תמיד אמר על עצמו שהוא לא רוקר, סגנונו עדין יותר, לא בועט אלא רך יותר, חם יותר, רגיש יותר ולפעמים זה בדיוק מה שצריך. רכטר שתמיד היה ידוע כמלחין מתוחכם שיודע לגרום למוזיקה לשקף את כוונת המשורר לא מאכזב ומצליח לרגש כל פעם מחדש. הנה טעימה מהאלבום, שיר יפיפה שכתב עלי מוהר ועלה בעבר לפורום על ידי ג'וני שנעלם מדפי הפורום לאחרונה. http://www.youtube.com/watch?v=K-pcxPl10No Patti Smith - Twelve לאור ההמלצות החמות שכתבו הבוס וברמלי, איך יכולתי שלא לשמוע אותו? ובכן, כל מה שנכתב עליו נכון, פטי סמית שעד היום הכרתי רק מהאלבום המצוין Horses נותנת ביצועים מרעננים לשירים מוכרים, אני לא אכנס לוויכוח אם הביצוע שלה יותר טוב או של המקור יותר טוב משום שמה שאני מאוד אהבתי באלבום זה שהיא לא ניסתה להשמע דומה למקור, היא ניסתה לשנות, היא ניסתה לתת את הפרשנות שלה והיא עשתה זאת הייטב, עם דבר אחד ששני יקירי הפורום כתבו אני לא מסכים, משום שאני נהנתי אפילו מהרצועה השניה

 

[melancholy man]

כמעט

תחילת הגיל הזה, זה לשמוע מוסיקה כל היום ולצאת לבלות, אבל גם שההורים שלך יצעקו עליך שאתה כל היום שומע מוסיקה ויוצא לבלות

...

 

[Investigations]

הרי זו התכלית שלהם!

 

[HelterSkelter1]

Musicalldaylong

קצת ג'אז: Mal Waldron - The Quest ההרכב כולל בין השאר את בוקר ארווין על טנור-סקסופון, מאל וולדרון על פסנתר, ואריק דולפי הנשגב. אלבום אדיר, שממולץ לדעתי גם לאנשים שלא שומעים ג'אז בדר"כ, אבל עם ראש פתוח. John Coltrane - Coltrane אם אני לא טועה, זאת ההקלטה הראשונה של הרביעייה המפורסמת, ג'ונס, גאריסון, טיינר וקולטריין. אחלה אלבום, והתיפוף המעגלי של אלווין ג'ונס זה משהו שבאמת לא שומעים כל יום. Kenny Burrell & John Coltrane שיתוף הארד-בופי של המאסטר עם הגיטריסט המצויין קני בורל, והרית'ם סקשן גם אדיר - ג'ימי קוב, פול צ'יימברס (מיסטר פי.סי.) וטומי פלנגן. רוק: Nick Cave & The Bad Seeds - From Here To Eternity אני חדש בעולמו של קייב ובאלבום הזה, אז טיפה קשה לי לתת דעה. שמעתי כבר את אלבום הקאברים שלו, קיקינג אגיינסט דה פריקס. Hendrix Live At Berkeley 1970 הופעה מצויין עם מיטצ'ל על התופים ובילי קוקס על הבאס. כולל מאשין גאן הנהדר. King Crimson - Beat התאום החיוור של דיסיפלין מהשנה הקודמת, אבל עדיין אלבום מעולה. טיפה יותר פופי, אך ממש לא דביק. Peter Hammill - Nadir's Big Chance פיטר האמיל נעשה פאנקיסט יותר וישיר יותר. השפעה גדולה כמובן על הסקס פיסטולס, ואלבום רוק מצויין, אם כי שונה כמובן מהיצירות הקודמות לו שהיו יותר פרוגרסיביות. ממליץ גם על אלבום ההופעה Vital של ודגג, אולי אלבום ההופעה הטוב ביותר אי פעם, לדעתי. פאנק פרוג ייחודי ובועט. The Greenhornes - Duel Mono גאראז' מודרני ומצויין. כתיבת שירים מעולה וריפים מושלמים שנשארים בראש הרבה זמן. הרבה זיקה לשנות השישים, אבל גם יש משהו מודרני בכל זאת. לא רטרו לגמרי. Red Hot Chillie Peppers - Blood Sugar Sex Magik גרוב נהדר, בעיקר בזכות המפיק, ריק רובין שגורם למוזיקה לקפוץ מהרמקולים. כיף רציני לנגן את השירים האלה בבאס.

 

[garcia]

זה נדמה לי

או שהשחקן דנזל וושינגטון הוא האח התאום הקטן האבוד של ג'ון קולטריין? שניהם דומים במראה כמו שני עלי נענע. זה מזכיר לי גם סרט טוב של דנזל וושינגטון שנקרא Mo' Better Blues (ובארץ נדמה לי קראו לסרט בלוז) ושם הוא משחק נגן חצוצרה ולצידו משחק ערפד הלילה וסלי סניפס בתור נגן סקסופון. הסרט בויים ע"י ספייק לי. מומלץ מאד לצפייה. וקבל

על האלבומים של קולטריין, בהחלט עונג שבת להאזין להם.

 

[giba70]

ניק קייב - ממנה אל הנצח

אלבום שעבורי קצת קשה לעיכול, למרות שהקשבתי לו כמה פעמים. בכל זאת נחשב לקלאסיקה, כאשר מדובר כמובן בניק קייב. אם בא לך אני מציע להכיר את האלבומים המוקדמים האחרים שלו: The First Born is Dead הכולל קאבר חזק ל-Wanted Man של דילן. Your Funeral My Trial וכמובן גם האלבום Tender Prey.

 

[Mr Mustard]

כל מיני...

לאחר דיבורים רבים בפורום, החלטתי לקנות את הראשון של הלהקה: The Band- Music From Big Pink. כמו שרובכם יודעים האלבום הזה קיבל הרבה שבחים, ורובכם, ככה נשמע, מאוד אהבתם אותו. כנראה שלא ניסיתי מספיק, אבל אני באמת שלא מצליח להתחבר לאלבום הזה. הוא כאילו נשמע לי כמו מעיין מאסת סאונד שלא מצליחה לחפות על לחנים לא ממש מעניינים. כנראה שאני סתם עיוור, ואני כנראה כן אתחבר לזה בסוף, אבל כרגע אני באמת שלא מצליח. קצת יותר מאוחר רכשתי לעצמי את What We Did On Our Holidays, של הFairport Convention. זה אלבום גדול, מתחיל מForthingay המרטיט, דרך הבלוז המדליק של Mr. Lacy ואז שוב הרטיטות המקסימה של Book Song, וככה בפינג-פונג אדיר בין סגנונות- בלוז, פולק, פולק-רוק, מוזיקת ימי-ביניים, קאונטרי וסתם שירים מעולים. לא בטוח עוד אם הוא עולה על הראשון שלהם (שרק אותו שמעתי מבין כולם), אבל הוא בהחלט מתקרב. בהחלט אלבום שנאי עוד הולך לשמוע הרבה. ולאחרונה, לא ממש ברור לי למה- פרץ מטורף של ג'ז- בעיקר זה מתחילת שנות השישים. שמעתי לאחרונה המון קולטריין (בעיקר My Favorite Things, Blue Trane, Afro Blue Impressionsוהופעה שלו עם Eric Dolphy בהאמבורג), קצת Eric Dolphy לבד (בEzz-Ethics- תודה על ההמלצה!!!, בOut to Lunch ועם מינגוס) וכמובן, אמן הג'ז האהוב עליי מכולם Charles Mingus! (באלבום המופתי The Black Saint and the Sinner Lady, בהופעה עם דולפי ובאלבום עם אלינגטון Money Jungle).

 

[AeroTom]

תשמע את "המוזיקה מהורוד הגדול" שוב...

ושוב ושוב אם תצטרך...אולי לא בטוח שתתחבר ל-"להקה" והם הסגנון שלך. אבל בכל מקרה, זה אלבום יוצא מן הכלל ו-The Band הם להקה מאוד מיוחדת שכשמגיע החיבור איתם אז מבינים את הקסם כנראה. The Weight Long Black Veil This Wheel's On Fire I Shall Be Released Caledonia Mission הם רק חלק מהיופי של אלבום הבכורה הזה. אולי האלבום השני, ה-Self Titled שלהם, יעשה לך את זה יותר. בכל מקרה, 2 האלבומים הראשונים האלה צריכים לעשות את העבודה. נפלאים.

 

[melancholy man]

בקשר ל band

תראה, מוסיקה מהוורוד הגדול, זה אחד האלבומים החשובים של שנות השישים, ולדעתי גם מדובר ביופי של אלבום (לא ב top10 האישיים שלי, אבל יופי של אלבום) אבל אם זה לא עושה לך את זה, פשוט תעזוב, אם זה באמת מתאים לטעם האישי שלך, תחזור לזה, אם לא, לא חשוב. אני בטוח שאם תעשה סקר, בערך 90% מחברי הפורום הזה יגידו לך ש Selling England של ג'נסיס הוא אלבום מופת ענק, כל פורום של רוק אמריקאי שמכבד את עצמו (או לא) יבחר את Hotel California לאחד מאלבומי היסוד של הרוק האמריקאי ובכלל, ולי שני האלבומים לא עושים כלום. לפני כמה ימים, כתבתי כאן משהו משתפך על 12 של פט'י סמית', ידידה שאין אף אחד בעולם שאני מעריך את הטעם שלה יותר, אמרה שזה בינוני בעייניה, אז מה? זה עושה את האזנה לפחות כיפית? זה כל העניין, לכל אחד מאיתנו, יש טעם משלו, אם משהו לא עושה לך את זה, פשוט תעזוב, אין אלבומים שחייבים לשמוע ובטח שאין כאלה שחייבים לאהוב. must אתה יודע, זה בסך הכל מסטיק...

 

[the allman brothers]

אני לא מבין למה כל כך מתלהבים

מהמוזיקה מהורד הגדול. אחלה אלבום - אבל איך בכלל חושבים להמליץ עליו לפני האלבום השני שלוקח אותו בהליכה. תנסה את האלבום השני, הוא יותר קליט ומהנה עם אותה צורת הגשה של שיר שמיוחדת לבאנד רק עם הרבה יותר גרוב שהורס אותי כל פעם מחדש שאני שומע אותו. THE BAND - THE BAND מ א ס ט ר פ י ס

 

[AeroTom]

סופשבוע לא הייתי בבית

הייתי בת"א אצל אחי כדי לצפות היום בגמר הגביע האנגלי (שעליו לא נדבר...), אבל פשוט המשכתי בסוף השבוע להתענג על ה-Massey Hall של ניל יאנג. הרבה זמן לא חרשתי ככה על אלבום חדש. בדרך הביתה אחרי האכזבה מהגמר (התוצאה+האיכות) מצאתי את עצמי לבד בתחנה, במצב מעט מדוכדך, חושב על כל מיני דברים בחיים, כולל אהבה גדולה שהלכה לה לפני כמעט שנה. כש-Cowgirl In The Sand ו-Don't Let It Bring You Down הגיעו לאוזני באותו הרגע אחד אחרי השני בתזמון המושלם הזה שקורה לפעמים של מוזיקה ורגשות ביחד, כמעט וירדו לי דמעות. מדהים מה שמוזיקה יכולה לעשות לך כל פעם מחדש. אה כן, והאלבום הזה סופית מושלם. תודה לך ניל.

 

[fenriz]

גם אני שומע משהו

השבוע הזה בסימן The Band, ה-להקה שמר חרדל עוד יאהב תוך האזנה אחת או 2 (רק להקשיב לריצ'ארד מנואל ז"ל השם יקום דמו מתחיל את טירס אוף רייג' הופכת את האלבום הראשון שלהם לאחד הגדולים). כיכב אצלי אלבום שמשום מה תשומת הלב מוסטת ממנו (קשה לגנוב פוקוס אחרי אלבומים כמו מוזיקה מהורוד, הסלף טייטלד שבו יש את התותחים הכי כבדים, ואפילו מ- Cahoots שגם עליו צריך לכתוב מתישהו). האלבום המסתורי הנ"ל הוא לא אחר מאשר Northern Lights - Southern Cross שיצא בשנת 1975 וכבר השם שלו מרמז על הדיאלוג בין הקנדיות של הלהקה (חוץ מהמתופף) לבין הדרום האמריקאי. אחרי 4 שנים קשות שבהן הלהקה לא הוציאה אלבום עם חומר מקורי הלהקה מפציצה עם אחד האלבומים הטובים-אך-לא-מוערכים-מספיק שיש. השיר המוכר יותר באלבום הוא אופיליה או בלעז Ophelia, אבל השיר שבשבילו חובה לקנות את האלבום (או להשיג אותו בכל דרך אפשרית) הוא השיר הראשון שבו רובי רוברטסון כתב על המולדת הקנדית שלו, אחרי כמעט עשרים שנה של התעסקות באמריקה ועיצוב הצליל האמריקאי האמיתי. עם אקורדיון שנותן את התחושה הצרפתית של קנדה, כינור והסאונד של הלהקה רוברטסון כותב את אחד השירים הגדולים של הלהקה: They call my home the land of snow Canadian cold front movin' in What a way to ride Oh, what a way to go חובה בכל בית יהודי כשר. אה וגם שמעתי קצת את להקת הקצב הריבועים האדומים, אבל העו"ד שלי קורא לי אז עליהם בפעם אחרת!