נקודה של ענת
New member
מה אתם מציעים?
היי.שלום לכם אני חדש בפורום הזה, עד עכשיו רק קראתי קצת פה ושם, אבל לא יותר מזה. אני רוצה לשתף אתכם ב..קשר שאני נמצא בו.. אוקיי. אז אני נמצא בקשר די חדש וטרי. עם הרבה הרבה אהבה. הסיפור חיים שלי די מורכב (ודינמי..) אבל נכון לעכשיו אני מתגורר בחולון. זאת שאני איתה בקשר (נקרא לה ע' ) גרה בתל אביב. הכל טוב ויפה לכאורה, אבל יש כמה דברים שהיתי רוצה לספר לכם, ואולי תדעו מה לענות לי... הכרנו דרך האינטרנט. בהתחלה דיבורים בתור ידידות, ואז איכשהו, בלי לשים לב, זה התפתח. תוך זמן קצר קבענו להיפגש, אצלה בבית. (דבר שלא יחסתי אליו חשיבות בתחילה אבל בכל זאת אני אספר- במוצ"ש קבענו להיפגש ביום חמישי שאחרי. כעבור מספר ימים היא דחתה את זה ליום ראשון... לחכות בציפיה 8 ימים שכוללים דחיה באמצע.. לא הכי סימפטי, אבל בסדר) הפגישה היתה טובה, היה כיף ונהנינו מאד. עם זאת היו לי כמה דברים שהפריעו- בשלב מסוים, כשישבנו בביתה, גיליתי שהטלויזיה הרבה יותר מענינת אותה. בהמשך היא עברה גם למחשב, להתכתב עם כל מיני חברים שלה (אחד מהם אגב, הוא ה'יזיז' שלה, שעל מעלליהם המשותפים נאלצתי לשמוע כבר בפגישתנו הראשונה) ללא ספק, קיבלתי יחס 'חם' בביקורי הראשון אצלה. (ולאלו שיטענו/ישאלו- 'אמרת לה על מה שאתה מרגיש?' אני עונה מראש- כן, אמרתי שהדברים הללו הפריעו לי אבל.. זה לא ממש עזר הרבה) אחרים אולי היו אומרים יפה שלום וממשיכים הלאה בחייהם, בנפרד, אני החלטתי להמשיך עם זה. לנסות הלאה. לאחר שבוע היתה לי בעיה די רצינית עם המשפחה, משהו שנמשך עד היום. הבעיה הזאת מקשה עלי מאד ליצור איתה קשר ועל אף כל המאמצים שלי היא די נפגעת מזה.. ובצדק, לצערי. כעבור כשבוע הייתי בתל אביב, אני מתקשר, מנסה לברר אם אפשר לבוא לראות אותה. לא, היא עסוקה היום. 'אז מתי אפשר לראות אותך?' 'אממ..אתה רוצה שאני אשמור לך את יום ראשון הבא?' אה..נחמד. אנחנו מדברים ביום שני, הבהרתי לה מראש, מתחילת הקשר שלנו שבכל יום שהיא תרצה אני אעשה הכל כדי לראות אותה, רק שתגיד מתי ו..בשביל לראות אותה היא צריכה 'לשמור' לי את יום ראשון... (מוכר מאיפשהו?..) ניסיתי לברר על 'ימים פנויים' בשבילי בסדר יומה העמוס (נוו באמת.. היא בי"ב, וכרגע כידוע לכולם זה לא תקופת מבחנים, מעבר לזה- היא בשביתה) אבל לא היו בשבילי כמה שעות פנויות. טוב, אין ברירה. יום ראשון אז יום ראשון. יום ראשון הגיע ואיתו גם אני הגעתי אליה. הוריה לא היו בבית ואותו זמן גם אחותה לא. מהר מאד (מהר מדי) מצאנו את עצמנו בקטע מיני (כשהיא המושכת) עד ש..אחותה הקטנה נכנסת לחדר. מסיבות די מובנות הייתי קצת בהלם ולא ממש היה לי חשק להמשיך להשאר שם, מה גם שההורים שלה היו אמורים לחזור גם כן ולראות אותם, בביתם, אחרי שהייתי לבד עם הבת שלהם, מספר דקות לפני שאחותה תפתח את הפה..בואו נגיד שזה לא ממש היה בראש התכניות שלי. בזמן שאני עוד הייתי קצת בהלם והרגשתי לא נוח היא ניסתה לשכנע אותי להמשיך במקום שבו הפסקנו.. לא תודה. אחרי שהיא ראתה שאין לי מצב רוח עברנו חדר לחדר עם..טלויזיה. ושוב גיליתי עד כמה הטלויזיה יותר מענינת ממני, בשלב מסוים, אחרי שקראתי לה והיא הפנתה את ראשה אליי פשוט כיביתי את הטלויזיה. 'למה עשית את זה?' היתה התגובה.. תוך חצי דקה הטלויזיה חזרה לפעולה והלב שלי חזר לאדמה. החלטתי לסיים את הפגישה, מכל הבחינות והסיבות כבר לא היה לי מה לחפש שם.. מספר דקות אחרי שאני יוצא אני מתקשר, פעמיים. אין תגובה. כשהגעתי לבית התקשרתי אליה, היא ענתה בפעם השניה. חשבה שזה נגמר בינינו ולא הפסיקה לאמר עד כמה שהיא מצטערת ולהתנצל. זה בסדר, אמרתי, זה עדיין לא נגמר. רק שהפגישות הבאות לא נראה לי שיתקימו בבית שלך.. וכך הלאה הייתי יכול להמשיך לכתוב ולספר על תחושותי הרעות והכל, אבל הארכתי יותר מדי וגם אלה ששרדו בקריאה עד לפה כבר מתחילים להתיאש. פשוט אעצור כאן ואשאל מה אתם חושבים. מה אני כן צרך לעשות, מה אסור לי לעשות, מה היה מצופה ממני/ממנה לעשות.. אשמח לתגובות כמו גם לשאלות.. תודה
היי.שלום לכם אני חדש בפורום הזה, עד עכשיו רק קראתי קצת פה ושם, אבל לא יותר מזה. אני רוצה לשתף אתכם ב..קשר שאני נמצא בו.. אוקיי. אז אני נמצא בקשר די חדש וטרי. עם הרבה הרבה אהבה. הסיפור חיים שלי די מורכב (ודינמי..) אבל נכון לעכשיו אני מתגורר בחולון. זאת שאני איתה בקשר (נקרא לה ע' ) גרה בתל אביב. הכל טוב ויפה לכאורה, אבל יש כמה דברים שהיתי רוצה לספר לכם, ואולי תדעו מה לענות לי... הכרנו דרך האינטרנט. בהתחלה דיבורים בתור ידידות, ואז איכשהו, בלי לשים לב, זה התפתח. תוך זמן קצר קבענו להיפגש, אצלה בבית. (דבר שלא יחסתי אליו חשיבות בתחילה אבל בכל זאת אני אספר- במוצ"ש קבענו להיפגש ביום חמישי שאחרי. כעבור מספר ימים היא דחתה את זה ליום ראשון... לחכות בציפיה 8 ימים שכוללים דחיה באמצע.. לא הכי סימפטי, אבל בסדר) הפגישה היתה טובה, היה כיף ונהנינו מאד. עם זאת היו לי כמה דברים שהפריעו- בשלב מסוים, כשישבנו בביתה, גיליתי שהטלויזיה הרבה יותר מענינת אותה. בהמשך היא עברה גם למחשב, להתכתב עם כל מיני חברים שלה (אחד מהם אגב, הוא ה'יזיז' שלה, שעל מעלליהם המשותפים נאלצתי לשמוע כבר בפגישתנו הראשונה) ללא ספק, קיבלתי יחס 'חם' בביקורי הראשון אצלה. (ולאלו שיטענו/ישאלו- 'אמרת לה על מה שאתה מרגיש?' אני עונה מראש- כן, אמרתי שהדברים הללו הפריעו לי אבל.. זה לא ממש עזר הרבה) אחרים אולי היו אומרים יפה שלום וממשיכים הלאה בחייהם, בנפרד, אני החלטתי להמשיך עם זה. לנסות הלאה. לאחר שבוע היתה לי בעיה די רצינית עם המשפחה, משהו שנמשך עד היום. הבעיה הזאת מקשה עלי מאד ליצור איתה קשר ועל אף כל המאמצים שלי היא די נפגעת מזה.. ובצדק, לצערי. כעבור כשבוע הייתי בתל אביב, אני מתקשר, מנסה לברר אם אפשר לבוא לראות אותה. לא, היא עסוקה היום. 'אז מתי אפשר לראות אותך?' 'אממ..אתה רוצה שאני אשמור לך את יום ראשון הבא?' אה..נחמד. אנחנו מדברים ביום שני, הבהרתי לה מראש, מתחילת הקשר שלנו שבכל יום שהיא תרצה אני אעשה הכל כדי לראות אותה, רק שתגיד מתי ו..בשביל לראות אותה היא צריכה 'לשמור' לי את יום ראשון... (מוכר מאיפשהו?..) ניסיתי לברר על 'ימים פנויים' בשבילי בסדר יומה העמוס (נוו באמת.. היא בי"ב, וכרגע כידוע לכולם זה לא תקופת מבחנים, מעבר לזה- היא בשביתה) אבל לא היו בשבילי כמה שעות פנויות. טוב, אין ברירה. יום ראשון אז יום ראשון. יום ראשון הגיע ואיתו גם אני הגעתי אליה. הוריה לא היו בבית ואותו זמן גם אחותה לא. מהר מאד (מהר מדי) מצאנו את עצמנו בקטע מיני (כשהיא המושכת) עד ש..אחותה הקטנה נכנסת לחדר. מסיבות די מובנות הייתי קצת בהלם ולא ממש היה לי חשק להמשיך להשאר שם, מה גם שההורים שלה היו אמורים לחזור גם כן ולראות אותם, בביתם, אחרי שהייתי לבד עם הבת שלהם, מספר דקות לפני שאחותה תפתח את הפה..בואו נגיד שזה לא ממש היה בראש התכניות שלי. בזמן שאני עוד הייתי קצת בהלם והרגשתי לא נוח היא ניסתה לשכנע אותי להמשיך במקום שבו הפסקנו.. לא תודה. אחרי שהיא ראתה שאין לי מצב רוח עברנו חדר לחדר עם..טלויזיה. ושוב גיליתי עד כמה הטלויזיה יותר מענינת ממני, בשלב מסוים, אחרי שקראתי לה והיא הפנתה את ראשה אליי פשוט כיביתי את הטלויזיה. 'למה עשית את זה?' היתה התגובה.. תוך חצי דקה הטלויזיה חזרה לפעולה והלב שלי חזר לאדמה. החלטתי לסיים את הפגישה, מכל הבחינות והסיבות כבר לא היה לי מה לחפש שם.. מספר דקות אחרי שאני יוצא אני מתקשר, פעמיים. אין תגובה. כשהגעתי לבית התקשרתי אליה, היא ענתה בפעם השניה. חשבה שזה נגמר בינינו ולא הפסיקה לאמר עד כמה שהיא מצטערת ולהתנצל. זה בסדר, אמרתי, זה עדיין לא נגמר. רק שהפגישות הבאות לא נראה לי שיתקימו בבית שלך.. וכך הלאה הייתי יכול להמשיך לכתוב ולספר על תחושותי הרעות והכל, אבל הארכתי יותר מדי וגם אלה ששרדו בקריאה עד לפה כבר מתחילים להתיאש. פשוט אעצור כאן ואשאל מה אתם חושבים. מה אני כן צרך לעשות, מה אסור לי לעשות, מה היה מצופה ממני/ממנה לעשות.. אשמח לתגובות כמו גם לשאלות.. תודה
