מה אתם מעדיפים

[חיוך של נצחון]

מה אתם מעדיפים

להיות ישירים או עקיפים? אני מתכוון, אתם אומרים לאדם בפנים מה אתם חושבים עליו או מעדיפים שזה יגיע אליו בדרכים אחרות? עוד דוגמא, בקשר. אם אתם/ן לא רוצים מישהי/ו, אתם/ן אומרים/ות לו בפנים או ש"כרגע אתם לא מחפשים קשר" ולאו דווקא בקשר, בכלל... תגיבו שבת שלום

 

[count on me]

סקרן הילד.....

בשום פנים ואופן 'אסור' שיגיע לאותו בנאדם מחשבות, דעות, רגשות שלי בדרך עקיפה...כלומר מאדם אחר - זה הדבר הכי מגעיל שיש. גם אם זה קשה. אם אני מחליטה שלא להגיד לבנאדם דבר מסויים, זה אומר שאפחד אחר לא ידע מיזה. ובדוגמה השניה שלך זה מאוד תלוי בסוג הקשר שלי עם הבאנדם, ברוב המקרים אני אומרת בדרך עדינה אבל אמיתית, ולא "מושכת את הבנאדם בנושא... יש גבול בישירות שיכולה להיות לבנאדם, הדרך דיבור שלו וכד'. לא מספיק שאדם היהי ישיר והוגן - יש דרך לומר את הדברים. הנושא יותר מורכב מיזה... צום קל, ושנה טובה

 

[חיוך של נצחון]

נפתחנו, אה?

חולה עלייך ילדה

 

[Walk On Water]

../images/Emo45.gif

 

[HaraRa]

דעתי

בתור מדריך לילדים קטנים, הבנתי שהדרך הכי גרועה להעביר להם מסר היא לומר אותו בצורה ישירה. זה כי הישירות טומנת גם טון מעליב ונוזף ואמנם יש לה אפקט, בל אפקט שונה מזה שאני מעוניין להשיג, וזה שהילד יבין בעצמו שהוא היה לא בסדר. במקום זה הילד מקבל תחושה לא טובה ונאטם, ואולי הוא לא יחזור על המעשה כי הוא רוצה להמנע מכך שאני אנזוף בו, אבל הוא לא יבין באמת *למה* לא לעשות. אותו דבר כשאני מעיר לחבר שלי על משהו. אם אדבר בישירות אותו חבר ייאטם ויגיד "מה פתאום" או ייעלב ויגיד "מי נראה לך שאתה" ולא באמת יחשוב על הדברים. לעומת זאת אם אדבר תוך רמיזה, או או שאמחיש לו את המקרה שלו ע"י זה שאני אדבר כאילו בלי סיבה על מקרה דומה של מישהו אחר הוא בטוח יחשוב ויהרהר בדברים. כמו שקראתי במאמר על לוגתרפיה שהיה כתוב בו שהגישה צריכה להיות כמו של רופא עיניים שנותן למטופל כלים לראות את הדברים בעצמו ולהחליט בעצמו, במקום צייר שמצייר מול הפרצוף תמונה שחייבים להסתכל עליה בלי להבין מהי ומה הפשר שלה.