מה אתם חושבים?

מצב
הנושא נעול.

MelodicTruth

New member
מה אתם חושבים?

מה אתם חושבים?
He started reading as a toddler, played piano at age 3 and delivered a high school commencement speech when he was 10, saying he was so unusual he practically "qualified for the endangered species list." Brandenn Bremmer was a child prodigy: He composed and recorded music, won piano competitions, breezed through college courses with an IQ of 178, and mastered everything from archery to photography, hurtling through life precociously. Last Tuesday, Brandenn was found dead in his Nebraska home from an apparent self-inflicted gunshot wound to his head. He was 14. He left no note. "Sometimes we wonder if maybe the physical, earthly world didn't offer him enough challenges and he felt it was time to move on and do something great," his mother, Patricia, said from the family home in Venango, Neb. Brandenn showed no signs of depression, she said. He had just shown his family the art for the cover of his new CD of New Age music that was about to be released. Patricia Bremmer said she and her husband, Martin, knew their son was special from the moment he was born. The brown-haired, blue-eyed boy was reading when he was 18 months old and entering classical piano competitions by age 4. "He was born an adult," his mother said. "We just watched his body grow bigger." Brandenn was home-schooled. By age 6, when many boys are learning to read, he was ready to tackle high school. He enrolled in the Independent Study High School in Lincoln through the University of Nebraska, taking most of his courses by mail. His mother said his mind was so facile that if a topic interested him, he could complete a semester's work in 10 days. She said Brandenn "was so connected with the spiritual world. We felt he could hear people's needs and desires and their cries. We just felt like something touched him that day, and he knew he had to leave" to save others. האם לדעתכם מדובר בהקצנה של דפוסי התנהגות ידועים? לטענת ההורים: "Sometimes we wonder if maybe the physical, earthly world didn't offer him enough challenges and he felt it was time to move on and do something great," his mother, Patricia, said from the family home in Venango, Neb. "He was born an adult," his mother said.
 

ציפי ג

New member
היה לנו דיון על ההתאבדות הזו

מה אתם חושבים?
He started reading as a toddler, played piano at age 3 and delivered a high school commencement speech when he was 10, saying he was so unusual he practically "qualified for the endangered species list." Brandenn Bremmer was a child prodigy: He composed and recorded music, won piano competitions, breezed through college courses with an IQ of 178, and mastered everything from archery to photography, hurtling through life precociously. Last Tuesday, Brandenn was found dead in his Nebraska home from an apparent self-inflicted gunshot wound to his head. He was 14. He left no note. "Sometimes we wonder if maybe the physical, earthly world didn't offer him enough challenges and he felt it was time to move on and do something great," his mother, Patricia, said from the family home in Venango, Neb. Brandenn showed no signs of depression, she said. He had just shown his family the art for the cover of his new CD of New Age music that was about to be released. Patricia Bremmer said she and her husband, Martin, knew their son was special from the moment he was born. The brown-haired, blue-eyed boy was reading when he was 18 months old and entering classical piano competitions by age 4. "He was born an adult," his mother said. "We just watched his body grow bigger." Brandenn was home-schooled. By age 6, when many boys are learning to read, he was ready to tackle high school. He enrolled in the Independent Study High School in Lincoln through the University of Nebraska, taking most of his courses by mail. His mother said his mind was so facile that if a topic interested him, he could complete a semester's work in 10 days. She said Brandenn "was so connected with the spiritual world. We felt he could hear people's needs and desires and their cries. We just felt like something touched him that day, and he knew he had to leave" to save others. האם לדעתכם מדובר בהקצנה של דפוסי התנהגות ידועים? לטענת ההורים: "Sometimes we wonder if maybe the physical, earthly world didn't offer him enough challenges and he felt it was time to move on and do something great," his mother, Patricia, said from the family home in Venango, Neb. "He was born an adult," his mother said.
היה לנו דיון על ההתאבדות הזו
תחפש בחיפוש מתקדם.
 

MelodicTruth

New member
מצטער על המחזור, ובכל זאת...

מה אתם חושבים?
He started reading as a toddler, played piano at age 3 and delivered a high school commencement speech when he was 10, saying he was so unusual he practically "qualified for the endangered species list." Brandenn Bremmer was a child prodigy: He composed and recorded music, won piano competitions, breezed through college courses with an IQ of 178, and mastered everything from archery to photography, hurtling through life precociously. Last Tuesday, Brandenn was found dead in his Nebraska home from an apparent self-inflicted gunshot wound to his head. He was 14. He left no note. "Sometimes we wonder if maybe the physical, earthly world didn't offer him enough challenges and he felt it was time to move on and do something great," his mother, Patricia, said from the family home in Venango, Neb. Brandenn showed no signs of depression, she said. He had just shown his family the art for the cover of his new CD of New Age music that was about to be released. Patricia Bremmer said she and her husband, Martin, knew their son was special from the moment he was born. The brown-haired, blue-eyed boy was reading when he was 18 months old and entering classical piano competitions by age 4. "He was born an adult," his mother said. "We just watched his body grow bigger." Brandenn was home-schooled. By age 6, when many boys are learning to read, he was ready to tackle high school. He enrolled in the Independent Study High School in Lincoln through the University of Nebraska, taking most of his courses by mail. His mother said his mind was so facile that if a topic interested him, he could complete a semester's work in 10 days. She said Brandenn "was so connected with the spiritual world. We felt he could hear people's needs and desires and their cries. We just felt like something touched him that day, and he knew he had to leave" to save others. האם לדעתכם מדובר בהקצנה של דפוסי התנהגות ידועים? לטענת ההורים: "Sometimes we wonder if maybe the physical, earthly world didn't offer him enough challenges and he felt it was time to move on and do something great," his mother, Patricia, said from the family home in Venango, Neb. "He was born an adult," his mother said.
מצטער על המחזור, ובכל זאת...
אני נוטה להאמין כי יש הסבר שונה במקצת לתופעה. הדרך בה המחונן חווה את המציאות היא דיכוטומית. מצד אחד, המחונן מפתח עולם פנימי אוטופי, כאשר במובן מסויים הוא רואה בו את העולם האידאלי, ועושה הכל כדי לחיות "בתוכו". מאידך, המציאות כופה על המחונן התמודדות על העולם האמיתי. בעולם הזה נחשף המחונן לרוטינה האפורה השולטת בחיי האנשים, הוא מגלה עולם "מכוער" ומנוכר, השונה לגמרי מהאידאל. אני מאמין כי תחושת הניכור הנלווית היא אחד מהגורמים המכריעים במקרים האלה. אני לא יודע כמה אנשים אכן מזדהים עם ההסבר הנ"ל, בכל מקרה, הוא תקף במקרה שלי.
 

E s t e b a n

New member
לא תקף במקרה שלי ../images/Emo13.gif

מצטער על המחזור, ובכל זאת...
אני נוטה להאמין כי יש הסבר שונה במקצת לתופעה. הדרך בה המחונן חווה את המציאות היא דיכוטומית. מצד אחד, המחונן מפתח עולם פנימי אוטופי, כאשר במובן מסויים הוא רואה בו את העולם האידאלי, ועושה הכל כדי לחיות "בתוכו". מאידך, המציאות כופה על המחונן התמודדות על העולם האמיתי. בעולם הזה נחשף המחונן לרוטינה האפורה השולטת בחיי האנשים, הוא מגלה עולם "מכוער" ומנוכר, השונה לגמרי מהאידאל. אני מאמין כי תחושת הניכור הנלווית היא אחד מהגורמים המכריעים במקרים האלה. אני לא יודע כמה אנשים אכן מזדהים עם ההסבר הנ"ל, בכל מקרה, הוא תקף במקרה שלי.
לא תקף במקרה שלי
 
גם לא במקרה שלי

לא תקף במקרה שלי
גם לא במקרה שלי
המציאות היא יפה או מכוערת (או כל מה שבאמצע) בהתאם לחויות שחווים. אין כל הכרח שמחונן יחווה פחות חוויות חיוביות. יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות.
 

MelodicTruth

New member
אני מדבר על המציאות באופן כללי.

גם לא במקרה שלי
המציאות היא יפה או מכוערת (או כל מה שבאמצע) בהתאם לחויות שחווים. אין כל הכרח שמחונן יחווה פחות חוויות חיוביות. יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות.
אני מדבר על המציאות באופן כללי.
אני מדבר על ההתרסקות שניתן לחוות, כאשר עוברים באופן חד מעיסוק בעולמות מתמטיים מופשטים (למשל) למהדורת החדשות בטלוויזיה. את רוצה לומר שאף פעם לא רצית לברוח "לתוך" הראש שלך ולא לצאת משם? "יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות." כמובן. אין לי ספק שמאחר והעולם שלי סובב בעיקר סביב הפילוסופיה, המתמטיקה, הפיזיקה והמוזיקה, נקודות המפגש שלי עם המציאות הולכות ונעלמות. מצד שני, איזו אלטרנטיבה תספק אותי (או כל מחונן אחר בעל נטיות דומות)?
 
יחסי אנוש

אני מדבר על המציאות באופן כללי.
אני מדבר על ההתרסקות שניתן לחוות, כאשר עוברים באופן חד מעיסוק בעולמות מתמטיים מופשטים (למשל) למהדורת החדשות בטלוויזיה. את רוצה לומר שאף פעם לא רצית לברוח "לתוך" הראש שלך ולא לצאת משם? "יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות." כמובן. אין לי ספק שמאחר והעולם שלי סובב בעיקר סביב הפילוסופיה, המתמטיקה, הפיזיקה והמוזיקה, נקודות המפגש שלי עם המציאות הולכות ונעלמות. מצד שני, איזו אלטרנטיבה תספק אותי (או כל מחונן אחר בעל נטיות דומות)?
יחסי אנוש
אהבה. חברות. משפחה (בגיל מבוגר יותר). הם לדעתי התשובה.
 

E s t e b a n

New member
אשכרה לא רציתי לברוח ../images/Emo13.gif

אני מדבר על המציאות באופן כללי.
אני מדבר על ההתרסקות שניתן לחוות, כאשר עוברים באופן חד מעיסוק בעולמות מתמטיים מופשטים (למשל) למהדורת החדשות בטלוויזיה. את רוצה לומר שאף פעם לא רצית לברוח "לתוך" הראש שלך ולא לצאת משם? "יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות." כמובן. אין לי ספק שמאחר והעולם שלי סובב בעיקר סביב הפילוסופיה, המתמטיקה, הפיזיקה והמוזיקה, נקודות המפגש שלי עם המציאות הולכות ונעלמות. מצד שני, איזו אלטרנטיבה תספק אותי (או כל מחונן אחר בעל נטיות דומות)?
אשכרה לא רציתי לברוח

ובתור אחד שגם עוסק בחלק מהתחומים שציינת, באופן מעשי, ומרוויח כך את לחמי -- אני יכול לומר שמעולם לא הרגשתי צורך לברוח לתוך הראש שלי בכלל, ובטח לא כדי לא לצאת. אני חס סיפוק אדיר בעבודתי ואפילו שומע חדשות תוך כדי חלק מהעיסוקים האלה.
אני לא מאמין בדטרמיניזם אבסולוטי ומאמין שתמיד ניתנת בחירה. ובמידה והשיקול שלך הוא בחירה בין אלטרנטיבות, אתה יכול לבחור את האלטרנטיבות שיש להן קשר למציאות. אם תשאל אותי, אני מאוד אתקשה לומר סביב מה העולם שלי סובב בעיקר. נראה לי שהוא בעיקר סובב סביב לחיות, כי כל השאר משתנה.
 
בשביל שארצה לברוח ממשהו

אני מדבר על המציאות באופן כללי.
אני מדבר על ההתרסקות שניתן לחוות, כאשר עוברים באופן חד מעיסוק בעולמות מתמטיים מופשטים (למשל) למהדורת החדשות בטלוויזיה. את רוצה לומר שאף פעם לא רצית לברוח "לתוך" הראש שלך ולא לצאת משם? "יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות." כמובן. אין לי ספק שמאחר והעולם שלי סובב בעיקר סביב הפילוסופיה, המתמטיקה, הפיזיקה והמוזיקה, נקודות המפגש שלי עם המציאות הולכות ונעלמות. מצד שני, איזו אלטרנטיבה תספק אותי (או כל מחונן אחר בעל נטיות דומות)?
בשביל שארצה לברוח ממשהו
הוא צריך להפחיד אותי או להכאיב לי לרמה שארגיש שלא אוכל להתמודד איתו. מהדורת החדשות בטלויזיה לא עונה על הקריטריון, לרוב סתם אין לי שום חשק לצפות בה. עיסוק בלתי פוסק בתחומים הללו לא גורר ניתוק מהמציאות. אם כבר, מי שמראש מעדיף לברוח מהמציאות לפעמים עושה זאת אל תוך הראש שלו, ואולי אל התחומים הללו. מה שיספק אותך יהיה העלמות הצורך לברוח.
 

MelodicTruth

New member
תגובות:

אני מדבר על המציאות באופן כללי.
אני מדבר על ההתרסקות שניתן לחוות, כאשר עוברים באופן חד מעיסוק בעולמות מתמטיים מופשטים (למשל) למהדורת החדשות בטלוויזיה. את רוצה לומר שאף פעם לא רצית לברוח "לתוך" הראש שלך ולא לצאת משם? "יחד עם זאת, כאשר העולם הפנימי מתפתח באופן מנותק כמעט לחלוטין מהמציאות ולא יחד עם הבנת המציאות, אין ספק שנכונות הרבה אכזבות." כמובן. אין לי ספק שמאחר והעולם שלי סובב בעיקר סביב הפילוסופיה, המתמטיקה, הפיזיקה והמוזיקה, נקודות המפגש שלי עם המציאות הולכות ונעלמות. מצד שני, איזו אלטרנטיבה תספק אותי (או כל מחונן אחר בעל נטיות דומות)?
תגובות:
נטשה כתבה: "אהבה. חברות. משפחה (בגיל מבוגר יותר). הם לדעתי התשובה." - זו התשובה, נכון. השאלה היא, האם הפתרונות ברי יישום בכל המקרים? מה היית מציעה לאותו ילד בן 14 שנואש מהפתרונות האלה? "אדם מחונן לא חייב להרגיש את התחושות הקשות שאתה מתאר. אני קולטת אצלך תכסול, ואם מותר לי, אפילו נימה אובדנית. אתה מייחס את התחושות האלה למחוננות שלך, אבל גם אם זה קשור - כמו שראית - זה לא קשר חד-חד ערכי..." כמובן, כמו שהדגשתי בהודעות הקודמות, לא ניתן לומר שכל המחוננים חולקים את אותן החוויות. עם זאת, חשוב להדגיש כי המשבר אותו אני מתאר הוא משבר אקזיסטנציאלי, לא משבר רגשי: http://www.sengifted.org/articles_counseling/Ellsworth_AdolescenceAndGiftedAddressingExistentialDread.shtml כן, אני אמנם מתוסכל ומיואש, אך אין קשר בין מה שעובר עלי כרגע (שאני מעדיף שלא יהפוך לנושא העיקרי של הדיון) לתופעה הכללית יותר, או לגורמים שלה. ציפי כתבה: "אנשים בדכאון גם בונים לעצמם עולמות" גם אמנים, מדענים, סופרים, פילוסופים ומטורפים. השאלה מה מידת התלות של האדם באותו עולם פנימי. נועה כתבה: "בשביל שארצה לברוח ממשהו הוא צריך להפחיד אותי או להכאיב לי לרמה שארגיש שלא אוכל להתמודד איתו. מהדורת החדשות בטלויזיה לא עונה על הקריטריון, לרוב סתם אין לי שום חשק לצפות בה." זו היתה רק דוגמא. באופן יותר כללי, התכוונתי לשאול מה תעדיפי, להתמודד עם דבר שגורם לך סבל (ולו רק מעצם קיומו, כמו מהדורת החדשות במקרה שלי), או לשקוע בתוך הדברים שאת אוהבת? "מה שיספק אותך יהיה העלמות הצורך לברוח." ...ומה אם אדם מסויים מגלה רגישות יתר לגירויים השליליים שמספקת המציאות? במקרה הזה, איזה תחליף ניתן למצוא לצורך לברוח? דתות רבות עשו שימוש בארכיטיפ של הפרט שנועד להבדל מהסביבה ולסבול (בגללה\בשבילה). את באמת מאמינה שיש פתרון לכל מקרה כזה?
 
כמובן שאעדיף דברים שאני אוהבת

תגובות:
נטשה כתבה: "אהבה. חברות. משפחה (בגיל מבוגר יותר). הם לדעתי התשובה." - זו התשובה, נכון. השאלה היא, האם הפתרונות ברי יישום בכל המקרים? מה היית מציעה לאותו ילד בן 14 שנואש מהפתרונות האלה? "אדם מחונן לא חייב להרגיש את התחושות הקשות שאתה מתאר. אני קולטת אצלך תכסול, ואם מותר לי, אפילו נימה אובדנית. אתה מייחס את התחושות האלה למחוננות שלך, אבל גם אם זה קשור - כמו שראית - זה לא קשר חד-חד ערכי..." כמובן, כמו שהדגשתי בהודעות הקודמות, לא ניתן לומר שכל המחוננים חולקים את אותן החוויות. עם זאת, חשוב להדגיש כי המשבר אותו אני מתאר הוא משבר אקזיסטנציאלי, לא משבר רגשי: http://www.sengifted.org/articles_counseling/Ellsworth_AdolescenceAndGiftedAddressingExistentialDread.shtml כן, אני אמנם מתוסכל ומיואש, אך אין קשר בין מה שעובר עלי כרגע (שאני מעדיף שלא יהפוך לנושא העיקרי של הדיון) לתופעה הכללית יותר, או לגורמים שלה. ציפי כתבה: "אנשים בדכאון גם בונים לעצמם עולמות" גם אמנים, מדענים, סופרים, פילוסופים ומטורפים. השאלה מה מידת התלות של האדם באותו עולם פנימי. נועה כתבה: "בשביל שארצה לברוח ממשהו הוא צריך להפחיד אותי או להכאיב לי לרמה שארגיש שלא אוכל להתמודד איתו. מהדורת החדשות בטלויזיה לא עונה על הקריטריון, לרוב סתם אין לי שום חשק לצפות בה." זו היתה רק דוגמא. באופן יותר כללי, התכוונתי לשאול מה תעדיפי, להתמודד עם דבר שגורם לך סבל (ולו רק מעצם קיומו, כמו מהדורת החדשות במקרה שלי), או לשקוע בתוך הדברים שאת אוהבת? "מה שיספק אותך יהיה העלמות הצורך לברוח." ...ומה אם אדם מסויים מגלה רגישות יתר לגירויים השליליים שמספקת המציאות? במקרה הזה, איזה תחליף ניתן למצוא לצורך לברוח? דתות רבות עשו שימוש בארכיטיפ של הפרט שנועד להבדל מהסביבה ולסבול (בגללה\בשבילה). את באמת מאמינה שיש פתרון לכל מקרה כזה?
כמובן שאעדיף דברים שאני אוהבת
על פני דברים שאני לא אוהבת. השאלה היא האם בהמנעות מאותם דברים שאני לא אוהבת אני לא מפספסת משהו שאני כן אוהבת (או שאולי יכולתי לאהוב לו חוויתי). רגישות יתר היא לאו דווקא נטיה מולדת, היא יכולה גם לגדול ככדור שלג עם השנים. לא יודעת אם ניתן לעצור כל אחד כזה, אבל דבר אחד בטוח - אם לא עושים דבר ורק מתחבאים זה בטוח לא יקרה. בשל כך לא קל לטפל בחרדות, וזה דורש הרבה אומץ מצד המטופל. לילד בן 14 אשר לא מרגיש בנוח ומתאים מבחינה חברתית בסביבתו הטבעית הייתי מחפשת (או מציעה לחפש) קשרים במקומות שונים ובדרכים שונות.
 
../images/Emo45.gif

כמובן שאעדיף דברים שאני אוהבת
על פני דברים שאני לא אוהבת. השאלה היא האם בהמנעות מאותם דברים שאני לא אוהבת אני לא מפספסת משהו שאני כן אוהבת (או שאולי יכולתי לאהוב לו חוויתי). רגישות יתר היא לאו דווקא נטיה מולדת, היא יכולה גם לגדול ככדור שלג עם השנים. לא יודעת אם ניתן לעצור כל אחד כזה, אבל דבר אחד בטוח - אם לא עושים דבר ורק מתחבאים זה בטוח לא יקרה. בשל כך לא קל לטפל בחרדות, וזה דורש הרבה אומץ מצד המטופל. לילד בן 14 אשר לא מרגיש בנוח ומתאים מבחינה חברתית בסביבתו הטבעית הייתי מחפשת (או מציעה לחפש) קשרים במקומות שונים ובדרכים שונות.
 

ציפי ג

New member
אנשים בדכאון גם בונים לעצמם עולמות

מצטער על המחזור, ובכל זאת...
אני נוטה להאמין כי יש הסבר שונה במקצת לתופעה. הדרך בה המחונן חווה את המציאות היא דיכוטומית. מצד אחד, המחונן מפתח עולם פנימי אוטופי, כאשר במובן מסויים הוא רואה בו את העולם האידאלי, ועושה הכל כדי לחיות "בתוכו". מאידך, המציאות כופה על המחונן התמודדות על העולם האמיתי. בעולם הזה נחשף המחונן לרוטינה האפורה השולטת בחיי האנשים, הוא מגלה עולם "מכוער" ומנוכר, השונה לגמרי מהאידאל. אני מאמין כי תחושת הניכור הנלווית היא אחד מהגורמים המכריעים במקרים האלה. אני לא יודע כמה אנשים אכן מזדהים עם ההסבר הנ"ל, בכל מקרה, הוא תקף במקרה שלי.
אנשים בדכאון גם בונים לעצמם עולמות
מהרסיך ומחריביך מתוכך יצאו. אדם שבונה לעצמו חלום והמציאות מתנגשת עם חלומותיו לא חייב להיות מחונן.
 
בדיוק ! וגם בכיוון השני:

אנשים בדכאון גם בונים לעצמם עולמות
מהרסיך ומחריביך מתוכך יצאו. אדם שבונה לעצמו חלום והמציאות מתנגשת עם חלומותיו לא חייב להיות מחונן.
בדיוק ! וגם בכיוון השני:
אדם מחונן לא חייב להרגיש את התחושות הקשות שאתה מתאר. אני קולטת אצלך תכסול, ואם מותר לי, אפילו נימה אובדנית. אתה מייחס את התחושות האלה למחוננות שלך, אבל גם אם זה קשור - כמו שראית - זה לא קשר חד-חד ערכי, ולכן לדעתי כדאי לך מאוד לנסות להתמודד עם זה על ידי פניה לעזרה מקצועית.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה