מה אתם הייתם עושים

[נאפו1978]

מה אתם הייתם עושים

היי
במסגרת הסכם גירושין יש לנו חלוקת ימים שווה.
קורה לא מעט פעמים שהאמא שולחת ילד חולה לגן בידיעה שאני אקח אותו בערב לרופא,לא מוכנה לבזבז יום עבודה להשאר איתו בבית.
השיא היה בשישי האחרון (סופ"ש שלה עם הילד) הגעתי לביתה להחזיר לה אותו והיא ירדה למטה ופשוט ברחה בריצה לעיני הילד .
נותרתי המום וכמובן בשמחה הוא חזר איתי לביתי כלאחר כבוד.

אני יודע שזה הזוי (כי בד"כ ההפוך קורה) אבל בחיי שזה המצב.
מעבר לכך,היא מחויבת לענות לטלפון כדי שאוכל לשוחח איתם ואינה עושה זאת

מה ניתן לעשות?
מעבר לעוגמת הנפש העצומה מול הילד יש כאן זלזול מוחלט בהחלטת בית משפט.

טנקס לכל העצות

 

[האהבה היא פרח]

קח את הילדים כמה שיותר אליך

ותקנה להם טלפונים ניידים, הכי זולים, כדי שתוכל ליצור איתם קשר ישירות ללא תיווך האם.

 

[בדד1]

תגובה בול

 

[האהבה היא פרח]

 

[מתגנב]

השאלה היא רק מה לא לעשות

לא לחשוב איך לשנות משהו אצל האם.
לא לבזבז אפילו שניה במחשבות או דיבורים על כמה שהיא לא מתפקדת או לא הגונה.
כבר התגרשת ממנה. אתה כבר יודע שמדובר בסחורה שלא לטעמך. אין טעם להתרגז שוב ושוב על אותה בעיה.
&nbsp
עכשיו דאג לילדים, בזה אתה לא צריך עצות. אילו נשארת נשוי לאמא שלהם, הבעיות היו דומות אבל הייתה לך פחות שליטה במצב. עכשיו אתה חופשי להיות אתם ולפעול למענם בלי המשקולת הזו על רגליך ולכן מצבך - ומצבם - השתפר. אל תצפה ממנה לכלום. נהג - וחשוב - כאילו אתה הורה יחיד שמפקיד את הילדים אצל בייבי סיטר חלק מהזמן. אם במקרה הם אוכלים אצלה אוכל חם, מתקלחים או מקבלים איזו הדרכה בשיעורי בית - זה כבר בונוס.

 

[נאפו1978]

טנקס על התשובות המחכימות

פשוט מרגיש לי שהילד סובל ואין לו יכולת למלל זאת.
אני מעביר לה כסף מעבר למה שצריך ועדיין אין לה בבית דברים בסיסייים עבורו.
מרגיש שהוא מגיע אליי ויש לו הכל מהכל ואז נוחת חזרה למציאות איתה.
זה מאוד מתסכל את הילד ולא בריא רגשית...
&nbsp

 

[אמון בקשר1]

מה כן לעשות

שלום רב
אישית צר לי לשמוע, גם אני אב לילדים מנישואים קודמים, ואני יכול להבין מה אתה עובר.
אני חושב שאתה צריך לפעול בשני מישורים במקביל:
1. קשר מקסימאלי עם הבן, וכן, קח אותו כמה שניתן. פנק אותו, שמור על קשר הדוק גם כשהוא לא אצלך
2. בדוק פתיחת הסכם הגירושים ובקשה להעברת המשמורת אלייך. כך תהיה בשליטה מה קורה עם הילד.
בהצלחה. איל

 

[hermine]

אני נשואה לגבר שהיה גרוש וגם יצא לי

לחוות התנהגות של האם שמאוד מוזרה לי. לא בדיוק אותם סיפורים אבל דומים.
רציתי להתייחס לעוגמת הנפש על זה שהאמא ברחה לילד מול העיניים.
אני חושבת שאם זה היה קורה לי עם הילדים שלי אז הם לא היו מתרגשים מזה. הילדים שלי יודעים בלי צל של ספק שאני מוקירה כל רגע איתם. שאני שמחה שהם איתי. אני אומרת להם כל הזמן שגם כשאני עצבנית פחד אז אני עדיין אוהבת אותם מאוד. אני משתפת אותם בהרבה החלטות קטנות וגדולות ואני מרגישה שיש לילדים שלי בסיס טוב שהם מרגישים אהובים ונחוצים וגם אם האב יברח להם מול הפרצוף.. לא יודעת. נראה לי שהם לא יתרגשו יותר מדיי. אולי אני טועה אבל כך נראה לי..
אם הייתי במצב הזה אז הייתי עושה כמוך, לוקחת חזרה את הילדים אליי הביתה בהרבה שמחה. גם אם אני מתה מעייפות הייתי אומרת להם: "זה לא בסדר שאבא לא חיכה לכם. אני יודעת שציפיתם לסוף שבוע איתו, אבל איזה כייף לי, יש לי אותכם ליותר זמן, נורא כייף לי שאתם איתי."
בדרך הביתה הייתי משאירה הודעה בקול רגיל כשהילדים שומעים אותי, משהו כמו: "אבא, ראינו אותך מתרחק עם האוטו, הבנו שאתה עסוק אז הילדים איתי לסוף השבוע. מתכננים לעשות כייף. אם אתה מצלצל ואני לא עונה סימן שאנחנו בים והטלפון כבוי". לא יודעת, משהו כזה.
המסר הוא שהילדים שומעים שכייף להיות איתם והם לא מרגישים כמו שק תפוחי אדמה שאף אחד לא רוצה לסחוב. אני מבינה את הצורך שיש "להיכנס" בגרושה ולהתעצבן, בעיקר אם היו לך תוכניות. אבל באמת רק הילד שלך חשוב במקרה הזה.
גם אל תשכח שילדים בוחרים איך להגיב על מקרים לפי התגובה שלך. אם אתה מתעצבן וכועס ונעלב על זה שהאם ברחה לכם אז גם הילד יכעס ויעלב וחבל שיהיו לו מישקעים כאלה.
ולך אין משהו אחר לעשות נגדה. זה לא שהיא מתעללת בילד בצורה שבית המשפט יקח ממנה זכויות. אולי כדאי לך לנהל יומן עם תאריכים ומה שקורה. במקרה שפעם בעתיד כן תגיע לבית משפט איתה אז תוכל להציג את זה.
&nbsp