מה אתם הייתם עושים?
אני ובעלי זוג+2,גרים כרגע בשכ"ד,ועתידים לעבור לדירת פאר,שהוריו של בעלי קנו להם,כדי שנגור בה.לכאורה..נשמע מבטיח ומפתה..אבל, אני ממש חוששת להיכנס לדירה זו. הכל התחיל מיום שהתחתנתי איתו, המשפחה שלו,לא אוהבת אותי. מצד אחד הם רוצים את קרבתנו,כמובן רק בשביל להיות קרובים לנכדים. מצד שני, הפיצוץ האחרון קרה, בגלל שלא הסכמתי להוריד נעליים בכניסה לביתם.(חוק חדש).אמרתי להם שזה לא מתאים לי להוריד נעלים, ולא חונכתי לכך,והם לא מבינים מדוע.אז אמרתי להם, שבפעם הבאה,אני לא אבוא.פשוט ככה.אז אבא של בעלי אמר לי-אל תבואי, זה אולי אפילו יותר טוב.כמובן שאמר את זה בצעקות,ובכעס,וחמש דקות לפני כן ,ישב איתי בבית והראה לי
את הכלים סניטרים שאני צריכה לבחור..מצד אחד,הוא נותן לי להרגיש כאילו -שהוא נחמד,ומשתף אותי,ומצד שני,אתמול התברר לי מבעלי,שאבא שלו אומר לו-"אתה לא רוצה להעיף אותה? תזרוק אותה..איך זה שהיא לא מוכנה להוריד נעלים..ובנוסף,התברר לי מבעלי,שהבן שלנו,(בן 5),מקבל תשאול מהסבא,שכולל-מה קורה בבית? יש צעקות? וכיו"ב..והכל כמובן מאחורי גבי...אז אמרתי לבעלי שאין בכוונתי להיכנס לדירה זו,ואני לא מוכנה שהבן שלי ישאר לבד עם אביו. בנוסף,לפני חצי שנה, אבא של בעלי אמר לי בפנים-שאני הצרה של המשפחה שלהם...אני הייתי בשוק מזה, לא שיברתי איתו חודשיים,ולבסוף-סלחתי,והעברתי אותה.(הוא כמובן לא התנצל..)
אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות עם מצב זה...והתלות הזאת, שבעלי כופה עלינו, ממש לא מתאימה לי.חוץ מזה, אבא של בעלי,הוא מנכ"ל חברה בכיר, שכמובן בעלי ואחי עובדים אצלו..וזה כמובן על קצה המזלג..ושאני מסבירה לבעלי שזה לא בריא, ובא ננסה להסתדר בעצמינו, הוא לא מוכן לשמוע על זה כמובן...אני כמובן, מתה לעבור לעיר אחרת, ולהיות כמה שיותר רחוק מהם..אבל..זה כמובן לא מת אים לבן זוגי. בקיצר..פלונטר שלא ניתן לצאת ממנו.
אני ובעלי זוג+2,גרים כרגע בשכ"ד,ועתידים לעבור לדירת פאר,שהוריו של בעלי קנו להם,כדי שנגור בה.לכאורה..נשמע מבטיח ומפתה..אבל, אני ממש חוששת להיכנס לדירה זו. הכל התחיל מיום שהתחתנתי איתו, המשפחה שלו,לא אוהבת אותי. מצד אחד הם רוצים את קרבתנו,כמובן רק בשביל להיות קרובים לנכדים. מצד שני, הפיצוץ האחרון קרה, בגלל שלא הסכמתי להוריד נעליים בכניסה לביתם.(חוק חדש).אמרתי להם שזה לא מתאים לי להוריד נעלים, ולא חונכתי לכך,והם לא מבינים מדוע.אז אמרתי להם, שבפעם הבאה,אני לא אבוא.פשוט ככה.אז אבא של בעלי אמר לי-אל תבואי, זה אולי אפילו יותר טוב.כמובן שאמר את זה בצעקות,ובכעס,וחמש דקות לפני כן ,ישב איתי בבית והראה לי
את הכלים סניטרים שאני צריכה לבחור..מצד אחד,הוא נותן לי להרגיש כאילו -שהוא נחמד,ומשתף אותי,ומצד שני,אתמול התברר לי מבעלי,שאבא שלו אומר לו-"אתה לא רוצה להעיף אותה? תזרוק אותה..איך זה שהיא לא מוכנה להוריד נעלים..ובנוסף,התברר לי מבעלי,שהבן שלנו,(בן 5),מקבל תשאול מהסבא,שכולל-מה קורה בבית? יש צעקות? וכיו"ב..והכל כמובן מאחורי גבי...אז אמרתי לבעלי שאין בכוונתי להיכנס לדירה זו,ואני לא מוכנה שהבן שלי ישאר לבד עם אביו. בנוסף,לפני חצי שנה, אבא של בעלי אמר לי בפנים-שאני הצרה של המשפחה שלהם...אני הייתי בשוק מזה, לא שיברתי איתו חודשיים,ולבסוף-סלחתי,והעברתי אותה.(הוא כמובן לא התנצל..)
אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות עם מצב זה...והתלות הזאת, שבעלי כופה עלינו, ממש לא מתאימה לי.חוץ מזה, אבא של בעלי,הוא מנכ"ל חברה בכיר, שכמובן בעלי ואחי עובדים אצלו..וזה כמובן על קצה המזלג..ושאני מסבירה לבעלי שזה לא בריא, ובא ננסה להסתדר בעצמינו, הוא לא מוכן לשמוע על זה כמובן...אני כמובן, מתה לעבור לעיר אחרת, ולהיות כמה שיותר רחוק מהם..אבל..זה כמובן לא מת אים לבן זוגי. בקיצר..פלונטר שלא ניתן לצאת ממנו.
