מה אתם הייתם עושים ???,,,
סיפור ארוך,שהוא סיפור מהחיים: חלקו שמח ובסופו אינו קל,ואפילו מצריך פיתרון,(מקוה שתוכלו מתוך ניסיונכם לתת רעיונות): הסיפור הקסום מתחיל בהולדת נכדתי הראשונה ,(כיום המתוקה היא בת ה-3) , לקחתי על עצמי לגדל אותה במו ידיי, מאז שנולדה ,יום יום -8 שעות. השקעתי בה 3 שנים תמימות,ונהנתי מכול יום, מהחיתול הראשון ועד גמילה מחיתולים,3 שנים שהיו פרוייקט גדול. כמובן שאת כול הפרוייקט האדיר,קיבלתי כמתנה משמיים , נשלחה אל חיי-נכדתי,שמלאה את חיי באושר ורצון לנתינה אין סופית שקיבלתי עליי לבצע בכיף גדול, ולקחתי על עצמי מכול רגע עם הנכדה,במשרה מלאה, והתמורה היחידה והענקית ששווה מכול הון שבעולם , הייתה :אהבה אין סופית ותעצומות נפש אדירות ,שדבר לא ישווה להם,בכול חיבוק ובהתלהבות מנכדתי המקסימה. עד כאן הכל היה מלא בהמון מתיקות רוך ערגה ודאגה ,תוך מסירות שאותם אמורים סבים וסבתות לחוות. עבודה קשה שכללה סידור הבית בישול וטיפול בתינוקת. פרוייקט גדול מאין כמוה לקחתי על עצמי ,אך יש תוצאות נפלאות בצידה של ההשקעה ,וזאת ללא ספק. אבל,,, בינתיים חלפו להם 3 שנים, של התמסרות טוטאלית לגידול הנכדה , ומן הסתם גדלתי גם אני בשלוש שנים,וזה מתבטא עליי ב"עייפות החומר", יש לציין שלמרות שכבר קשה לי,לכול בייבי סיטר אני מתייצבת כמו סבתא דואגת, ומאוד רוצה שההורים יהנו גם הם מחייהם מדי פעם,ויתאפשר להם לצאת לבלות בתיאטרון ובאירוע משפחה וכו'. הילדה המתוקה גדלה תודה לאל, וכבר הולכת לגן, בינתיים ,, הצטרפה למשפחה לפני 5 חודשים תינוקת חדשה, ואמא שלה ,כמהה עד כלות ,לצאת לעבודה לבניית קריירה ,החל מהשבוע הבא, כי לטענתה היא כבר לא מסוגלת לשבת בבית. והזוג הצעיר והנחמד ,ראו כי טוב,וכעת בונים עליי ,על הסבתא המסורה ,את המשך הטיפול גם בנכדה השנייה, אבל, למרו,ת שתינוקות ופעוטות הם קסם בעיניי ויצירת פלא הגדולה בתבל,שאינני עומדת בפניה, אבל שמחה והתמוגגות זה דבר אחד,והכוח הפיזי לטפל בעולל חדש זה דבר שני, הרי עם הגיל ,הופכת המשימה לקשה יותר באופן טבעי ,וכעת היא מעבר לכוחותיי . לראייה, אמש שמרתי על התינוקת הקטנטנה בת 5 חודשים , במשך 4 שעות (מ-8 בערב ועד חצות), בכדי שהוריה יצאו להצגה בתל-אביב, (הם גרים קצת רחוק מהמרכז), התינוקת שסיימה את הארוחה דקה לפני כן, וקצת לפני הארוחה,השתכשכה באמבטיה , הולבשה בבגדים חמימים ,והוכנסה למיטה,ואז,, שנייה לאחר שהוריה הלכו,צרחה הקטה במלוא הגרון,כול השכונה נזעקה מהרעש והצרחות,, הרמתי אותה על הידיים,צלצלתי לה בפעמונים קטנים ,הנחתי מולה צעצועים קטנים,מובייל מסתובב ,מוצצים ומה לא,,אבל היא לא נרגעה 4 שעות ארוכות, היא רגילה להירדם תוך הנקה,וכלום לא עזר לי בכדי להרגיעה. טיילתי איתה בכול הדירה הגדולה הלוך ושוב, עמדנו מול 3 המראות שמפוזרות בבית,מה שהרגיעה אותה ל-2 שניות , ואז שוב צרחה בקול אדיר כמו סירנה אמיתית,פוצצה לי את הראש בצרחות ,ובוודאי גם העירה את כול השכנים. הנחתי אותה בטרפולינה עם רטט מסג', אבל גם זה לא הרגיע אותה, הקטנטנה רגילה רק להירדם בחיק החם של אמא שלה. זו פעם שניה החודש הזה,שעברתי את הסיוט הזה,(כמה שעות של הסכמה לבייביסיטר).. ופעמיים קשות של צרחות גם בחודש שעבר. והדילמה הכי קשה,, היא שהוריה מבקשים שאקח על עצמי לטפל בקטנטה, לתקופה של שנתיים,על מנת שיוכלו לצאת לעבודה בראש שקט כי לא סומכים על המטפלות שבמעון. אני הסברתי להם שמאוד קשה לי ומצבי הבריאותי לא מה שהיה לפני 3 שנים,(חשה בגילי בעייפות החומר),, אבל הם צעירים ולא לוקחים את אמירותיי מספיק ברצינות ,הם מאמינים בטוב ליבי, כי לא אסכים שימסרו למעון יום ארוך את הקטנטנה בת 5 החודשים. (כי שם היא תסבול ותצרח לאורך כול 8 שעות בלי סוף). כפי שהבנתם בודאי, אני כרגע נמצאת בין הפטיש לסדן, (מדובר על עוד שבוע ,בו אם -התינוקת,, תחזור לעבודתה). דילמה אמיתית : האולטימטום שהעמידו בפניי : או שאני מטפלת בקטנטנה, או ברירת מחדל- מעון 8 שעות. סבתות יקרות, אנא עיזרו לי להתמודד עם האולטימטום הקשה שעומד בפניי !
סיפור ארוך,שהוא סיפור מהחיים: חלקו שמח ובסופו אינו קל,ואפילו מצריך פיתרון,(מקוה שתוכלו מתוך ניסיונכם לתת רעיונות): הסיפור הקסום מתחיל בהולדת נכדתי הראשונה ,(כיום המתוקה היא בת ה-3) , לקחתי על עצמי לגדל אותה במו ידיי, מאז שנולדה ,יום יום -8 שעות. השקעתי בה 3 שנים תמימות,ונהנתי מכול יום, מהחיתול הראשון ועד גמילה מחיתולים,3 שנים שהיו פרוייקט גדול. כמובן שאת כול הפרוייקט האדיר,קיבלתי כמתנה משמיים , נשלחה אל חיי-נכדתי,שמלאה את חיי באושר ורצון לנתינה אין סופית שקיבלתי עליי לבצע בכיף גדול, ולקחתי על עצמי מכול רגע עם הנכדה,במשרה מלאה, והתמורה היחידה והענקית ששווה מכול הון שבעולם , הייתה :אהבה אין סופית ותעצומות נפש אדירות ,שדבר לא ישווה להם,בכול חיבוק ובהתלהבות מנכדתי המקסימה. עד כאן הכל היה מלא בהמון מתיקות רוך ערגה ודאגה ,תוך מסירות שאותם אמורים סבים וסבתות לחוות. עבודה קשה שכללה סידור הבית בישול וטיפול בתינוקת. פרוייקט גדול מאין כמוה לקחתי על עצמי ,אך יש תוצאות נפלאות בצידה של ההשקעה ,וזאת ללא ספק. אבל,,, בינתיים חלפו להם 3 שנים, של התמסרות טוטאלית לגידול הנכדה , ומן הסתם גדלתי גם אני בשלוש שנים,וזה מתבטא עליי ב"עייפות החומר", יש לציין שלמרות שכבר קשה לי,לכול בייבי סיטר אני מתייצבת כמו סבתא דואגת, ומאוד רוצה שההורים יהנו גם הם מחייהם מדי פעם,ויתאפשר להם לצאת לבלות בתיאטרון ובאירוע משפחה וכו'. הילדה המתוקה גדלה תודה לאל, וכבר הולכת לגן, בינתיים ,, הצטרפה למשפחה לפני 5 חודשים תינוקת חדשה, ואמא שלה ,כמהה עד כלות ,לצאת לעבודה לבניית קריירה ,החל מהשבוע הבא, כי לטענתה היא כבר לא מסוגלת לשבת בבית. והזוג הצעיר והנחמד ,ראו כי טוב,וכעת בונים עליי ,על הסבתא המסורה ,את המשך הטיפול גם בנכדה השנייה, אבל, למרו,ת שתינוקות ופעוטות הם קסם בעיניי ויצירת פלא הגדולה בתבל,שאינני עומדת בפניה, אבל שמחה והתמוגגות זה דבר אחד,והכוח הפיזי לטפל בעולל חדש זה דבר שני, הרי עם הגיל ,הופכת המשימה לקשה יותר באופן טבעי ,וכעת היא מעבר לכוחותיי . לראייה, אמש שמרתי על התינוקת הקטנטנה בת 5 חודשים , במשך 4 שעות (מ-8 בערב ועד חצות), בכדי שהוריה יצאו להצגה בתל-אביב, (הם גרים קצת רחוק מהמרכז), התינוקת שסיימה את הארוחה דקה לפני כן, וקצת לפני הארוחה,השתכשכה באמבטיה , הולבשה בבגדים חמימים ,והוכנסה למיטה,ואז,, שנייה לאחר שהוריה הלכו,צרחה הקטה במלוא הגרון,כול השכונה נזעקה מהרעש והצרחות,, הרמתי אותה על הידיים,צלצלתי לה בפעמונים קטנים ,הנחתי מולה צעצועים קטנים,מובייל מסתובב ,מוצצים ומה לא,,אבל היא לא נרגעה 4 שעות ארוכות, היא רגילה להירדם תוך הנקה,וכלום לא עזר לי בכדי להרגיעה. טיילתי איתה בכול הדירה הגדולה הלוך ושוב, עמדנו מול 3 המראות שמפוזרות בבית,מה שהרגיעה אותה ל-2 שניות , ואז שוב צרחה בקול אדיר כמו סירנה אמיתית,פוצצה לי את הראש בצרחות ,ובוודאי גם העירה את כול השכנים. הנחתי אותה בטרפולינה עם רטט מסג', אבל גם זה לא הרגיע אותה, הקטנטנה רגילה רק להירדם בחיק החם של אמא שלה. זו פעם שניה החודש הזה,שעברתי את הסיוט הזה,(כמה שעות של הסכמה לבייביסיטר).. ופעמיים קשות של צרחות גם בחודש שעבר. והדילמה הכי קשה,, היא שהוריה מבקשים שאקח על עצמי לטפל בקטנטה, לתקופה של שנתיים,על מנת שיוכלו לצאת לעבודה בראש שקט כי לא סומכים על המטפלות שבמעון. אני הסברתי להם שמאוד קשה לי ומצבי הבריאותי לא מה שהיה לפני 3 שנים,(חשה בגילי בעייפות החומר),, אבל הם צעירים ולא לוקחים את אמירותיי מספיק ברצינות ,הם מאמינים בטוב ליבי, כי לא אסכים שימסרו למעון יום ארוך את הקטנטנה בת 5 החודשים. (כי שם היא תסבול ותצרח לאורך כול 8 שעות בלי סוף). כפי שהבנתם בודאי, אני כרגע נמצאת בין הפטיש לסדן, (מדובר על עוד שבוע ,בו אם -התינוקת,, תחזור לעבודתה). דילמה אמיתית : האולטימטום שהעמידו בפניי : או שאני מטפלת בקטנטנה, או ברירת מחדל- מעון 8 שעות. סבתות יקרות, אנא עיזרו לי להתמודד עם האולטימטום הקשה שעומד בפניי !
