מה אתם,הייתם עושים.....
רקע קצר- נשואה,ילדים,שנות העשרים המאוחרות. בזמן האחרון נקלענו לסכסוך עם השכנה מתחתינו...שמאוד רגישה לרעש... כמה שאנחנו נשתדל ועוד עם קטנטנים בבית,לא להרעיש תמיד יש לה תלונות שמתבטאות באלימות מילולית קשה במיוחד. הבעיה היא שבעלי לא תומך בי בעניין הזה. במקום להיות בצד שלי,הוא הולך לצד שלה. הוא טוען שהיא צודקת ולילדים אסור בקושי לצעוד על הרצפה-כי גם זה מפריע. אפילו שהשכנה קיללה אותי ליד כל השכנים,פגעה בילדים,צעקה על ילדי בן השנתיים... הוא עשה מן הסכם עם השכנה שכל פעם שיש רעש שתפנה אליו והוא יטפל בזה. אני הרגשתי השפלה. הרגשתי שהאיש שלי לא עומד נטו לצידי ברגעים קשים.. וזה גורם לערעור היחסים ביננו..מה גם שהבית הפך לסיר לחץ כי אסור לילדים לרוץ..לשחק בקושי לזוז. בעלי רק נכנס הביתה..הילד רץ לקבל את פניו..במקום חיבוק הוא מקבל נזיפה..למה אתה רץ. ולא,זה לא קורה בין שתיים לארבע.. אתמול זה היה יותר מידי בשבילי. הילד לא הרגיש טוב אז נשאר איתי בסלון עד 12 מה שמאוד נדיר כי בדרכ בשמונה כבר כולם ישנים. פתאום ב11 בדיוק צלצל הטלפון של בעלי-זאת היתה השכנה שהתלוננה כרגיל. אמרתי לה שאני מתנצלת והרעש יפסק. בעלי שמע את זה שהיא התקשרה-הוא פשוט התנפל עליי ועל הילד. "אני אתן לך סטירות!מה זה ההתנהגות הזאת?" וכשאני ניסיתי להרגיע ולהסביר הוא התחיל לקלל אותי לאיים וכו וכו. עכשיו שלא תחשבו שהיו פטישים וטרקטורים בסלון. הילד בסך הכל רץ כמה פעמים הלוך ושוב-מדובר בילד בן שנתיים. לא יכולתי לשאת את זה שהדימוי שלו בעיני השכנה יותר חשוב לו מהבריאות הנפשית של הבית... יצאתי לסיבוב באוטו... אני ממש אובדת עצות בעניין. זה כבר נהיה כפייתי כל צעד ושעל אסור כל הזמן רק כעס וכשהוא בבית כולם פוחדים לזוז. מה עושים במצב כזה?
רקע קצר- נשואה,ילדים,שנות העשרים המאוחרות. בזמן האחרון נקלענו לסכסוך עם השכנה מתחתינו...שמאוד רגישה לרעש... כמה שאנחנו נשתדל ועוד עם קטנטנים בבית,לא להרעיש תמיד יש לה תלונות שמתבטאות באלימות מילולית קשה במיוחד. הבעיה היא שבעלי לא תומך בי בעניין הזה. במקום להיות בצד שלי,הוא הולך לצד שלה. הוא טוען שהיא צודקת ולילדים אסור בקושי לצעוד על הרצפה-כי גם זה מפריע. אפילו שהשכנה קיללה אותי ליד כל השכנים,פגעה בילדים,צעקה על ילדי בן השנתיים... הוא עשה מן הסכם עם השכנה שכל פעם שיש רעש שתפנה אליו והוא יטפל בזה. אני הרגשתי השפלה. הרגשתי שהאיש שלי לא עומד נטו לצידי ברגעים קשים.. וזה גורם לערעור היחסים ביננו..מה גם שהבית הפך לסיר לחץ כי אסור לילדים לרוץ..לשחק בקושי לזוז. בעלי רק נכנס הביתה..הילד רץ לקבל את פניו..במקום חיבוק הוא מקבל נזיפה..למה אתה רץ. ולא,זה לא קורה בין שתיים לארבע.. אתמול זה היה יותר מידי בשבילי. הילד לא הרגיש טוב אז נשאר איתי בסלון עד 12 מה שמאוד נדיר כי בדרכ בשמונה כבר כולם ישנים. פתאום ב11 בדיוק צלצל הטלפון של בעלי-זאת היתה השכנה שהתלוננה כרגיל. אמרתי לה שאני מתנצלת והרעש יפסק. בעלי שמע את זה שהיא התקשרה-הוא פשוט התנפל עליי ועל הילד. "אני אתן לך סטירות!מה זה ההתנהגות הזאת?" וכשאני ניסיתי להרגיע ולהסביר הוא התחיל לקלל אותי לאיים וכו וכו. עכשיו שלא תחשבו שהיו פטישים וטרקטורים בסלון. הילד בסך הכל רץ כמה פעמים הלוך ושוב-מדובר בילד בן שנתיים. לא יכולתי לשאת את זה שהדימוי שלו בעיני השכנה יותר חשוב לו מהבריאות הנפשית של הבית... יצאתי לסיבוב באוטו... אני ממש אובדת עצות בעניין. זה כבר נהיה כפייתי כל צעד ושעל אסור כל הזמן רק כעס וכשהוא בבית כולם פוחדים לזוז. מה עושים במצב כזה?
