פירוט קצר..
אחותי (היא הייתה בת 25 הייתה בתחילת חברותם יחד והוא בן 22) גרה בהתחלה בבית שלנו והוא בבית שלו, אח"כ כשהכיוון שלהם היה יותר רציני(אחרי כשנתיים וחצי יחד בדרך לחתונה..) היא עברה אליו לבית עם ההורים. איןןןן סיוט גדול מזה.. בהתחלה היחסים שלה עם אמא שלו היו טובים..אבל מאז שעברה לשם הם רק התערערו.. ותמידדד אמרתי לה, הרי זה ידוע שזה מבוי סתום.. זה פשוט לא טוב בשבילך, והיא כל פעם הייתה חוזרת עם סיפורים מעניינים על אמא שלו.. הן פשוט לא מסתדרות(חס וחלילה, אני לא אומרת שלא תיסתדרו ולא מנסה לנבא משהו רע, רק מספרת לך דוגמא..) אז תמיד היינו אומרים לה.. תחזרי הביתה תגורי בבית ותמשיכו הכל כמו עכשיו, אבל כמובן שהיא רצתה להיות קרובה אליו.. כי זה קל ופשוט יותר.. הם גם ככה עומדים להתחתן.. אז מה הבעיה..? הבעיה נעוצה במגורים המשותפים.. עד היום, אני בכלל לא חושבת שיש אשמים בסיפור של אחותי.. לא אחותי ולא החמה שלה(הם התחתנו לפני כחודש) אבל זה פשוט לא הולך..אין מה לעשות.. תמיד יש לה מה להגיד, תמיד יש לך מה להגיד.. אם אחותי אומרת מילה למי שהיום בעלה, ישר אמא שלו קופצת ומגנה עליו..וגם אבא, וגם.. וגם.. וכמובן, שמספרת לכולם דברים.. אין אופציה בכלל לדיונים, ישר אמא שלו מתערבת בכל עניין, ואחותי הרגישה כ"כ רע.. כמובן שמאז שהם עברו לגור אצלם בבית(ולא לפני כן..!!!) אמא שלו בכלל לא סובלת אותה.. היא מוצאת בה כל פגם אפשרי(ואני יכולה להישבע שהם כאלו מתאימים, והם כאלה חמודים ומסתדרים יחד נהדר..) ובכלל.. הוא הראשון מהבנים שלה שמתחתן...(הגדול יותר.. בן 31 רווק, הוא מעוניין להתחתן, אבל אמא כנראה שומרת עליו בצמר גפן..) איך אפשר להתקדם ככה כשכל דבר ההורים מתערבים ומעכבים תהליכים.. העניין הוא שמהרגע שאת נכנסת לביתם, את לא רק מתחתנת איתו, את מתחתנת גם עם אמא שלו, אבא שלו, והאחים, זה מגורים משותפים, פור גאדד סייק..!! ושובבב אין כאן אשמים, זה פשוט ככה.. עד שהיא עברה לגור אצלם, הכל היה פסטורלי.. עכשיו הם כבר נשואים, והם עדיין גרים אצל ההורים, אבל איך אומרים,הם כבר מתים לעוף משם.. והם הולכים לשכור דירה, בהקדם האפשריי..!!
