מה אתם אומרים?

[וקסמן]

מה אתם אומרים?

בספר להרגיש טוב כתוב שדכאון הוא תמיד עיוות חשיבה-ואין דכאון אמיתי האם זה נכון לדעתכם?

 

[אננדה]

מבוי-סתום....

הבעיה בעקרון מתחילה כאשר מגיעים למעין מבוי-סתום, דרך ללא-מוצא. במונחים הרוחניים אנו נוטים לקרוא לזה - חושך, כאשר לרגע אנו לא מצליחים "לראות" את מה שראינו אך לפני רגע. עיוות חשיבה מאופיין כאשר שני אנשים חווים את אותה סיטואציה כאשר האחד רואה דבר שונה מהאחר. הדיכאון הופך לממשי בדיוק כאשר "נותנים" לו את ממשיותו. בדיוק כמו מחלה בגופנו - אנו נותנים למחלה "תפקיד" מסויים בחיינו לכן המחלה לא תעלם - עד שאנו מתוכנו נפסיק לתת לה את המשמעות בקירבנו. כאשר חווים את "שחרור" התפקיד שנתנו - אנו חווים במה שקרוי - נס-רפואי. כאשר מערכת החיסון התת-הכרתית שלנו חלשה, אנו חשופים יותר לפגיעות, למחלות, לדכאונות, לאשליות. את מערכת החיסון הזאת ניתן לחזק באמצעות אנרגיות שאנו מכניסים לתוכנו. את האנרגיות אנו שואבים מכח אחד ויחיד הנקרא אהבה. האהבה הזאת , להבדיל מכל מה שהכרנו בחיינו אינה אהבה רומנטית, אלא האהבה האוניברסלית, האהבה האמיתית היחידה הקיימת, אינה מקורה בהורמונים אלא בנשמה, אינה גשמית אלא טנסצנדנטלית. היא מתבטאת בפועל כאשר אנו "נותנים" מבלי לדרוש מאומה. אהבת אם לבנה היא הדוגמה הטובה ביותר להמחיש את האהבה האמיתית. אהבה ללא תנאים, ללא גבולות, לכל אדם, לכל חיה, לכל צמח ודומם, ההכרה כי יד ה´אלוהים´ נמצאת בכל דבר ובכל מקום. מכירים בכח האהבה - פועלים להכניסה לתוך חיינו עד לכדי רמת הנשימה והשאיפה, ממלאים את גופנו באנרגיות החיוביות והעוצמתיות מאנרגית היקום (הצ´י), מחזקים את המערכת החיסונית התת-הכרתית שלנו, מצליחים להתגבר על כל מה שפעם היה נראה לנו כמכשול, מצליחים לראות את הדברים הטובים איפה שפעם נתנו להם פירוש כרעים, מתגברים על מחלות כמו על דכאונות למיניהם. מתחילים לראות את האור - איפה שפעם היה רק חושך...

 

[וקסמן]

תודה../images/Emo77.gif

אשמח אם תפני אותי למקורות והאם יש בכלל פתרון והאם ניתן לצאת מדכאון לחלוטין

 

[אננדה]

רק אם תאמין....

זה לא בשמיים... מתוקף היותנו בני-אדם, יצאנו לאויר העולם אחרי תקופה ממושכת בה נתמכנו ע"י אימנו. אכלנו, שחינו, נהננו כל זה עוד כשהיינו בתוך רחמה. מהשניה הראשונה שיצאנו לאויר העולם, התמודדנו עם ´חוסר-התמיכה´ מבחוץ והתחלנו להפנות את כל משאבינו למצוא את התמיכה הזאת - מתוכנו. התחלנו לגדול, אך עדיין נשאו אותנו על הכתפיים, למדנו לדבר, למדנו לזחול, למדנו להלך על רגלינו ובכך, צעד צעד מצאנו מפעילים את משאבינו הפנימיים, הפעלנו שרירים, חושים וכמובן גם כוחות נפשיים. מטרת טיפול בדיכאון הינה להביא למטופל שלא יהיה תלוי בזולת אלא אך ורק בעצמו. אנו מנצלים בין 5% ל- 15% מנתונינו בכח. משמע ש-85% עד 95% לא מנוצלים כלל. הסיבה לכך נובעת מכך שאנו חיים ע"פ דפוסים. דפוסים מסויימים שהחברה, ההורים, בית הספר והחינוך בכלל מלמד אותנו. אנו נכנסים לתפקידים מסויימים מכיון שהורגלנו לכך. ברגע שאנו מבינים כי אנו בעצם מונעים מעצמנו להיות מי שאנחנו - מתחילה מסכת הנפרדות, נוצרים בתוכינו מעין שני "אני". כאשר האחד הוא זה החי ע"פ הדפוסים ומאמין בהם בעוד שהשני יודע כי אנו מסוגלים ליותר.זהו אותו מבוי סתום עליו רשמתי בתגובה הקודמת. לאחר מכן האדם מתחיל ´לזמן´ אליו ארועים מסויימים בחייו הבאים בעצם ´לעורר´ את אותם כוחות רדומים. מקרים שונים מתחילים לקרות לנו כאשר לכל המקרים הללו אופי אחד משותף : לגרום לנו לחוות את הרגע, שניה אחר שניה. במונחים רוחניים אנו קוראים לתהליך: התעוררות. ה´זימונים´ שאנו עושים לחיינו ממשיכים עד אשר נלמד את השעור/ים. ככל שנלמד ונפתח את ראייתנו, נוכל ללמוד את הדרך להשתחרר מתחושת אין-המוצא. לכן נתינה ללא תנאי הינה הכוח היכול ל´רפא´ כל חושך שאנו נתקלים מכיוון שבאמצעות אותה אהבה שאנו מעניקים, ללא תנאי וללא גבולות ממלאת אותנו באנרגיות שלא ידענו כמותם. אנרגיות אלה ממלאים אותנו ומחזקים את ה"אני העליון" שבנו ומחזקים את אמונתו - כי קיימים בנו כוחות נוספים שלא הכרנו קודם לכן. כוחות אלה מרוממים את נפשנו ואט אט מצליחים כדרך פלא לשחרר אותנו מאשלית המצב בו אנו נמצאים.. התבוננות פנימית (מדיטציה) הינה דרך אחת לאזן את רוחנו. הרגעות מוחלטת והקשבה פנימית.

 

[אין לי שם בסדר?]

תודה

אהבתי. זה הבהיר לי כמה מושגים