יש לי חבר מ-ק-ס-י-ם
רק שלשלום היה אצלנו עם שני ילדיו. הכרתי אותו לפני כ-15 שנה, במסגרת עבודתי כמזכירת מפעל. האדון היה משווק של חברה שנתנה לנו שרותי קבלנות-משנה. שוחחנו יום-יום על ה-כ-ל..........הוא בכלל מראשון לציון. פעם אחת נסעתי להביא את המנכ"ל ושות' משדה התעופה ובדרך העמיסו עליי קצת סחורה להביא למחסן בראשון. נפגשנו ודיברנו כאילו אנחנו מכירים מאז ומתמיד. התחיל לבוא אלינו בשבתות עם ילדתו. די מהר התגרש ואז היה לו יותר זמן. התפתחה חברות מקסימה בין המשפחה שלי לבינו. ביתו היתה ילדה נוספת שלנו. הוא היה בקשר הדוק אפילו עם המשפחות הכי הכי שלי ושל בעלי עד...לפני 3 שנים אז הוא התחתן, התיישב ולא הצליח להתרומם...תינוקות, אשה, לילות ללא שינה....ושוב חזרנו לחברות טלפונית. פה ושם נסענו אליהם ופתאום.... אשתו מפחדת "לעבור" את ואדי עארה וכד'... אבל הקשר אתו לא נפגם
בשבת האחרונה הוא בא עם בתו/בתנו ובנו בן השלוש. הילד נכנס אלינו אולי פעם שלישית (אבל אז היה קטנצ'יק)...והתנהג כאילו זה הבית הטבעי שלו. היה לנו כל-כך כיףףףףףףףףףףף אני מאוד מרוצה מהקשר בינו לבין בעלי. נשבעת - בחיים לא היה לי איתו משהו. והכי כיף....הפיצוי על כל התקופה שלא היה...הביא לי שקית מלאה מוצרים כייפיים. רוצים לראות