שוב יש כאן שתי בעיות שאחת לא קשורה לשנייה
אתחיל ברשותך מהשנייה שאותה יצא לי לפגוש מקרוב,
אישה שסבלה מאלימות כלפיה רוב שנות נישואיה, משלל סיבות מקבלת החלטה לקום על רגליה ולבקש גט.
הבעל מאובחן במחלה פסיכיאטרית במהלך נישואיה.
היא מבקשת גט, באותה עת הוא מתחיל לאיים עליה, היא פונה למשטרה, ולאחר מספר תלונות, ובהתערבות גורמי רווחה ומשפט , ביהמ"ש מוציא צו אשפוז . צו האשפוז הזה מאורך כמידי חצי שנה כך במשך 3 השנים האחרונות.
היא משקמת את חייה, גרושה, לא רוצה עימו קשר, אך לא מונעת מילדיה לבקר את אביהם. (האלימות הופנתה רק כלפיה).
אך היום למרות שהוא במחלקה סגורה, אף אחד מבית החולים, או המדינה לא מעדכן אותה או את לשכת הרווחה בעירה במועדי הועדה הפסיכיאטרית ובהחלטותיה. הבעל מהבית חולים לעתים ממשיך להטרידה באמצעים חוקים לגמרי , והיא עומדת מולו איתנה , הבעל מנצל את המערכת ואת החוק לטובתו, ובית המשפט במקום לפסוק מאריך את הסחבת.. כך אחת לשנה יש הטרדה בבית המשפט.
במצב שקיים, הועדה הפסיכיאטרית יכולה להתכנס בלי שהקורבן תדע על כך( כשאויימה בעבר לא פעם ברצח וזה הסיבה שהבעל מאושפז בצו), לשחרר לקהילה, בלי ששום גורם שמייצג את האישה הזו יידע על כך, מבלי שהיא עצמה תדע על כך, העצוב שמה שיציל אותה במקרה כזה זה השמירה על ביטחונה שהורגלה אליו (היא וילדיה לא פותחים את הדלת למי שהם לא רוצים), האם המדינה יכולה להגן עליה ברחוב? לא.
זה מצב אבסורדי שחובה לתקנו. בעברייני מין יש איזה פיילוט למעקב אחר תנועתם לאחר שחרורם, אצל מאושפזים בצו ביהמ"ש (כלומר עקב עבירה) אין מעקב כזה.
הנושא הראשון הוא שבית חולים, כשמו כן הוא-בית חולים. לא מדובר בבית כלא, המחלקות הסגורות אינן והן לא צריכות להיות תחליף ענישה, אם יש לנו כחברה בעיה עם נושא הגדרת אי מסוגלות לעמידה לדין (להבדיל מאנשים שמורידים מעצמם אחריות), זה נושא אחר. נושא האי שפיות בדומה לנושא הפיגור הם פתחים משפטים שלעתים עוברים את גבול האבסורד, מגיעים למכוני האבחון לפיגור שכלי ברחבי הארץ, עבריינים ש"פתאום" ביום בהיר אחד בגיל 25 כשיש להם רישיון והם עשו צבא הם "פתאום" לוקים בפיגור שכלי.- זה בזבוז כספי ציבור, שברור גם למכונים המאבחנים וגם לכולם(אולי חוץ מהעורך דין שהצליח לשכנע את השופט המטומטם) שאדם עם פיגור קל לא יכול לסיים תיכון ושירות צבאי ולהוציא רישיון נהיגה, וברור לכולם שפיגור זה לא נחת מלמעלה אחרי 25 שנה!!!
הצעת הביניים שמשקללת את טובת האדם מול טובת החברה, צריכה להנגיש מסלולי שיקום ייעודים לאנשים שהיו שנים רבות תחת צו אשפוז או צו טיפול מרפאתי כפוי (אשפוז יום), כיום הן במסגרת חוק סל שיקום אין להם מענה , וגם לא במסגרת שיקום האסיר. והמערכת הפסיכיאטרית היא מאוד לא תקינה ולכן לא מאפשרת מעקב סדיר.
אם אדם זקוק לצו אשפוז, והטיפול בו הסתיים, אי אפשר לתת לו עונש על כך שהוא היה חולה , אבל חובת המדינה והחברה לעקוב אחר אדם כזה. האם אשפוז הוא חלופה בלעדית? ומצד שני לשפוט אותו כשהוא "בריא" או מרגיש טוב יותר, על מעשיו בעת המחלה, זה קצת בעייתי.
לדעתי האישית, זה לא הומני להחזיק אדם בריא או שמרגיש טוב יותר שמודה בטעויות שעשה, מביע חרטה על כך (אלו דברים שנבדקים בועדה פסיכיאטרית), במחלקה סגורה בגלל שהוא צריך לשלם לחברה, זה לא הומני, אבל חובת המדינה לדאוג לשיקום ולמעקב .
ייתכן שצריך לשנות את החוק ולהכניס לועדות הפסיכיאטריות איש אתיקה בנוסף לשופט ו2 פסיכיאטרים, אולי גם קרימינולוג קליני.
אפשרות אחרת שיכולה להיות טובה שלאחר האשפוז בבית החולים, כשאין צורך רפואי, הם יועברו להערכה במב"ן בשב"ס ולפי החלטת המב"ן תמשיך תוכנית השיקום או הכליאה במתקן מב"ן.
אישית הכרתי אדם שהיה מאושפז בצו בתחילה באשפוז מלא בסגורה בהסתכלות ואח"כ באשפוז ולאחר מכן אושפז כחמש שנים באשפוז יום (טיפול מרפאתי) בצו בשל עבירות אלימות לרכוש, בתום האשפוז הממושך , הוא חזר לקהילה, מאז אושפז מספר פעמים נוספות חלקן בכפייה באשפוז מלא, אך לא חזר מאז לפשע, וכיום כעשרים שנה לאחר מכן מצבו משוקם וכמעט עשור שאינו מאושפז באשפוז מלא. כך שגם למצב נפשי יש רמרסיה ועליות וירידות שמשפיעות על תפקוד ואגרסיות האדם.
מנגד הכרתי אדם אחר שהיה במודעות מאוד חלקית למצבו, עם פסיכוזה פעילה ועמידה, שמבחינת הרופאים היה טוב אם יגור במוסד לחולי נפש, בזכות משפחתו הוא יצא לקהילה, היה בהוסטל וכיום גר לבדו , התפקוד עדיין לא של עצמאי לגמרי, הוא עדיין עם פסיכוזה קשה, ולעתים כשיש תקופות סטרס או בעיות איזון תרופתיות הוא מפגין אגרסיות קלות-בינוניות ומבקש ממי שאיתו שייצא מביתו כי הוא לא רוצה לפגוע בו- ההבנה החלקית משרתת אותו ואת הסביבה. אבל רוב הזמן הוא מכחיש את המחלה. והמשמעותים בחייו נמצאים במחשבות השווא שלו. הוא נמצא בקשר עם המרפאה אחת לחודש, והרופא בקשר עם הצוות השיקומי , זו דוגמא לרופא אחר במרפאה שבגלל תקציבים יכולה להפעיל מעקב הדוק. רוב המטופלים באותה מרפאה (גם במצבו) לא יקבלו את זה , כי הם לא נכי משהב"ט.
לנו יש רצון לצדק שלעתים רוצה להעניש את האשמים, אך טוב האדם עלול להשתבש ולא בגלל אופי אלא בגלל מחלה. עובדה היא שאנשים עם הפרעות אופי כשירים לעמוד לדין , ואחוז גבוה מהעבריינים הם גם מופרעי אופי.
