חובטת שטיחים
New member
טוב, קראתי את כל הפוסט, כולל ההרחבות שלך
ואני חושבת שהצלחתי פחות או יותר להבין את הבעיה. אז אם הבנתי נכון הוא נמנע מלתקשר ולשתף אותך בחייו, כלומר את בעצם מרגישה שהוא כל הזמן "מסבן" אותך באמצעות תקשורת עמומה... עכשיו, צריך לשאול קודם כל את השאלה האם זאת אכן המציאות או שזאת רק פרשונות שלך, ולפי הדוגמא שנתת - זאת כנראה המציאות (לא לספר לבת הזוג על הליך רפואי זה לא משהו סביר).
השאלה השניה אם כן, היא למה הוא עושה את זה, ופה יש הרבה תשובות: ייתכן שזה משהו שלו - יש אנשים שרוצים תמיד להציג רק מציאות יפה וחזות מושלמת ולכן אם משהו לא בדיוק עובד, הם "מעלימים" אותו, כבר היו דברים מעולם שגברים לא סיפרו לנשותיהם שפוטרו מהעבודה והמשיכו במשך חודשים לצאת כל בוקר "לעבודה"... אם זה העניין, אז זאת בעיה אישיותית שלא תיפתר אלא אם כן זאת תהיה יוזמה שלו, כי מדובר בעניין של מודעות עצמית. תחליטי אם את רוצה לחיות ככה או לא, אבל נסיונות לשנות את זה כנראה לא יועילו.
אם הוא מתנהג ככה רק כלפייך זאת כבר שאלה אחרת - מה בך גורם לו לרצות להמנע מתקשורת "לא נעימה" איתך (שזה כולל לדבר על מצבו הרפואי למשל).
אני יכולה לתת לך דוגמא שאנחנו לא היינו מספרים לסבתא שלי כלום כי לא רצינו להדאיג אותה - ידענו שאם היא תדע שאחת הנכדות בטיול היא לא תישן כל הלילה. לחמותי אני לא מספרת כלום כי זה תמיד גורר סיפורים על עצמה (נגיד אני מספרת שאני בהריון, שומה עלי שאצטרך לשמוע את סיפורי הלידה המחרידים שלה במשך כל הערב) ולאמא שלי אני מסננת מידע כי זה גורר הטפות מוסר...
פה אפשר אולי לנסות טיפול זוגי וכאלה, אבל האמת... אחרי 16 שנים אני קצת סקפטית אם הוא פתאום יתחיל לשפוך לפנייך את הלב...
ואני חושבת שהצלחתי פחות או יותר להבין את הבעיה. אז אם הבנתי נכון הוא נמנע מלתקשר ולשתף אותך בחייו, כלומר את בעצם מרגישה שהוא כל הזמן "מסבן" אותך באמצעות תקשורת עמומה... עכשיו, צריך לשאול קודם כל את השאלה האם זאת אכן המציאות או שזאת רק פרשונות שלך, ולפי הדוגמא שנתת - זאת כנראה המציאות (לא לספר לבת הזוג על הליך רפואי זה לא משהו סביר).
השאלה השניה אם כן, היא למה הוא עושה את זה, ופה יש הרבה תשובות: ייתכן שזה משהו שלו - יש אנשים שרוצים תמיד להציג רק מציאות יפה וחזות מושלמת ולכן אם משהו לא בדיוק עובד, הם "מעלימים" אותו, כבר היו דברים מעולם שגברים לא סיפרו לנשותיהם שפוטרו מהעבודה והמשיכו במשך חודשים לצאת כל בוקר "לעבודה"... אם זה העניין, אז זאת בעיה אישיותית שלא תיפתר אלא אם כן זאת תהיה יוזמה שלו, כי מדובר בעניין של מודעות עצמית. תחליטי אם את רוצה לחיות ככה או לא, אבל נסיונות לשנות את זה כנראה לא יועילו.
אם הוא מתנהג ככה רק כלפייך זאת כבר שאלה אחרת - מה בך גורם לו לרצות להמנע מתקשורת "לא נעימה" איתך (שזה כולל לדבר על מצבו הרפואי למשל).
אני יכולה לתת לך דוגמא שאנחנו לא היינו מספרים לסבתא שלי כלום כי לא רצינו להדאיג אותה - ידענו שאם היא תדע שאחת הנכדות בטיול היא לא תישן כל הלילה. לחמותי אני לא מספרת כלום כי זה תמיד גורר סיפורים על עצמה (נגיד אני מספרת שאני בהריון, שומה עלי שאצטרך לשמוע את סיפורי הלידה המחרידים שלה במשך כל הערב) ולאמא שלי אני מסננת מידע כי זה גורר הטפות מוסר...
פה אפשר אולי לנסות טיפול זוגי וכאלה, אבל האמת... אחרי 16 שנים אני קצת סקפטית אם הוא פתאום יתחיל לשפוך לפנייך את הלב...