מה אספר לכם על אפריקה?
היא נראית הרבה יותר מענינת מרחוק. הייתי בשתי ארצות קניה ואוגנדה שבשתיהן שלטו האנגלים. בנגוד אלינו שגרשנו את האנגלים ומחקנו את נוכחותם כאן הם עדיין מתרפקים על העבר הזה. לא רק שכולם דוברי אנגלית אלא הם שותים אינגליש טי ואינגליש קופי (עם חלב) ואפילו במקום הכי עלוב מגישים תה בקנקן אחד וחלב מורתח בקנקן שני). בקניה יש כביש שנקרא הכביש האנגלי ועובר דרך מטעי תה לאורך קילומטרים. הנסיעה בו חלק ממסלול התיירות. הם דואגים כל הזמן לספר מה הבריטים עשו בכל מקום ומראים את הבתים שלהם שכיום גרים בהם מקומיים עשירים. בקניה הסינים סוללים את הכבישים ובאוגנדה SBI=סולל בונה, ישראל. מבחינה תיירותית קניה יתר מענינת מאוגנדה. בקניה יש אתרים של האדם הקדמון בנוסף לטיולי הצפיה בחיות הבר שיש בשתיהן. מבחינה נופית אוגנדה ההררית יפה הרבה יותר. אוגנדה גם יותר נקיה ומסודרת. בשתי הארצות האפריקאים עובדים על התירים ובגדול והאנשים עוד לא למדו לרחוץ ידים ביציאה מהשירותים. הם פוחדים להצטלם כדי שהנשמה שלהם לא תעבור למערב. עדיין מתרפאים אצל רופאי אליל. אורך החיים הוא 52 שנים, והמשכורת הממוצעת היא 240$ לחודש. 70% מהאוכלוסיה יודע קרוא וכתוב, גר בכפרים ואוכל ארוחה אחת ביממה. הנשים הן אלו שעובדות בשדות, מגדלות את הילדים ומטפלות בבית. הגברים יוצאים לחפש עבודה בשכר. לכן, באוטובוסים ובערים רואים כמעט רק גברים. דלק עולה 1-1.20$ אבל הם לא מתבישים לגבות אפילו 60$ ליום כניסה לפארק מתייר (מחיר ממשלתי). קשה להתידד איתם, כי תוך 10 דקות הם מתחילים לספר סיפור מעורר רחמים ומבקשים כסף. משום מה נדמה להם כי אצלינו הכסף גודל על העצים. הם גם לא מבינים מה זו עבודה. אצלם הכל נעשה באיטיות, לא בוער להם שום דבר. גם למושג הזמן אין שום משמעות עבורם. הם מסוגלים לאחר אפילו שעתיים וזה ממש לא מוזר להם. בהחלט נהיניתי ממה שראיתי, אבל בחרתי מה לראות וטילתי עצמאית ולא בטיול מאורגן. אבל המחירים שלהם הם לא לגימלאית ישראלית ואחרי 3 שמורות של חיות בר, שני טרקים, שייט על הנילוס, אין ספור אגמים, וכמה מפלים לא משהו, החלטתי שיש לכסף שלי שימושים טובים יותר. בתמונה - על קו המשווה שעובר גם בקניה וגם באוגנדה.
היא נראית הרבה יותר מענינת מרחוק. הייתי בשתי ארצות קניה ואוגנדה שבשתיהן שלטו האנגלים. בנגוד אלינו שגרשנו את האנגלים ומחקנו את נוכחותם כאן הם עדיין מתרפקים על העבר הזה. לא רק שכולם דוברי אנגלית אלא הם שותים אינגליש טי ואינגליש קופי (עם חלב) ואפילו במקום הכי עלוב מגישים תה בקנקן אחד וחלב מורתח בקנקן שני). בקניה יש כביש שנקרא הכביש האנגלי ועובר דרך מטעי תה לאורך קילומטרים. הנסיעה בו חלק ממסלול התיירות. הם דואגים כל הזמן לספר מה הבריטים עשו בכל מקום ומראים את הבתים שלהם שכיום גרים בהם מקומיים עשירים. בקניה הסינים סוללים את הכבישים ובאוגנדה SBI=סולל בונה, ישראל. מבחינה תיירותית קניה יתר מענינת מאוגנדה. בקניה יש אתרים של האדם הקדמון בנוסף לטיולי הצפיה בחיות הבר שיש בשתיהן. מבחינה נופית אוגנדה ההררית יפה הרבה יותר. אוגנדה גם יותר נקיה ומסודרת. בשתי הארצות האפריקאים עובדים על התירים ובגדול והאנשים עוד לא למדו לרחוץ ידים ביציאה מהשירותים. הם פוחדים להצטלם כדי שהנשמה שלהם לא תעבור למערב. עדיין מתרפאים אצל רופאי אליל. אורך החיים הוא 52 שנים, והמשכורת הממוצעת היא 240$ לחודש. 70% מהאוכלוסיה יודע קרוא וכתוב, גר בכפרים ואוכל ארוחה אחת ביממה. הנשים הן אלו שעובדות בשדות, מגדלות את הילדים ומטפלות בבית. הגברים יוצאים לחפש עבודה בשכר. לכן, באוטובוסים ובערים רואים כמעט רק גברים. דלק עולה 1-1.20$ אבל הם לא מתבישים לגבות אפילו 60$ ליום כניסה לפארק מתייר (מחיר ממשלתי). קשה להתידד איתם, כי תוך 10 דקות הם מתחילים לספר סיפור מעורר רחמים ומבקשים כסף. משום מה נדמה להם כי אצלינו הכסף גודל על העצים. הם גם לא מבינים מה זו עבודה. אצלם הכל נעשה באיטיות, לא בוער להם שום דבר. גם למושג הזמן אין שום משמעות עבורם. הם מסוגלים לאחר אפילו שעתיים וזה ממש לא מוזר להם. בהחלט נהיניתי ממה שראיתי, אבל בחרתי מה לראות וטילתי עצמאית ולא בטיול מאורגן. אבל המחירים שלהם הם לא לגימלאית ישראלית ואחרי 3 שמורות של חיות בר, שני טרקים, שייט על הנילוס, אין ספור אגמים, וכמה מפלים לא משהו, החלטתי שיש לכסף שלי שימושים טובים יותר. בתמונה - על קו המשווה שעובר גם בקניה וגם באוגנדה.