מה אספר לילד

[אפרתש]

מה אספר לילד

נעה כתבה עכשו עיצה שכבר היתה כאן לפני כמה זמן. אם אתם רוצים שהילד יספר לכם מה קרה לו במשך היום, סםרו לו מה קרה לכם. זה רעיון מצוין, אבל אין לי כלכך מה לספר לבתי... יש לכן רעיונות? (היא בת שלוש וחצי). אני לא רוצה לשקר ולהמציא סיפורים, אבל פייר - באמת לא קורים לי דברים נורא מעניינים כאן. בכל אופן - דברים שלא מעניינים 99.99% מהאוכלוסיה הבוגרת, בטח שלא את האוכלוסיה הצעירה. אגב - במעט הפעמים שמצאתי מה לספר, זה באמת עבד. היא שאלה שאלות, ואחר כך "החזירה" לי בסיפור משלה, מיוזמתה.

 

[נעה גל]

את תתפלאי. אני מספרת את הדברים

הכי טרוויאליים שיש. אנחנו מנהלים את השיחות האלה במיטה (אני מספרת במיטה והם מספרים לי בדרך הביתה מהגן והביה"ס). מכיוון שגם לי קשה להתחיל ולספר כך סתם על מאורעות היום (והימים שלי ממש לא עמוסים) אני תמיד מתחילה אותו הדבר: קמתי בבוקר, עשיתי פיפי, צחצחתי שניים, הסתכלתי במראה וגיליתי שצמח לי פצעון חדש (אני כמובן מוסיפה קולות שבר או מתבדחת בהתאם לסיטואציה). אח"כ התלבשתי והלכתי להאכיל את קטשופ (התוכי). קטשופ שמח לקראתי ועשה עלי קקי (בשלב הזה הילדים גמורים מרוב צחוק). וכך אני ממשיכה את כל היום. נסעתי לכאן, קניתי את זה, ביקרתי בספריה של האוניברסיטה, אסור לדבר שם בקול רם, ראיתי ספר מענין, הלכתי לאיבוד, אכלתי קרואסון מגעיל, דיברתי עם חברות, פגשתי את ההוא במעלית, קבלתי מכה ועוד כל שטות שאת יכולה לחשוב עליה (כולל הזמן שהייתי ביחד איתם אחר הצהריים) ואני תמיד מסיימת אותו הדבר "ועכשיו אני שוכבת כאן במיטה, מתה מעייפות ותכף נרדמת" אני מכניסה באמצע דברים מצחיקים ומספרת גם מה הרגשתי פה ושם. בעיקרון, לא נראה לי שכל כך חשוב שיהיו הרפתקאות במהלך היום, אבל מאוד חשוב לספר את האמת ולא להמציא שום דבר. לילדים יש זיכרון חבל על הזמן ואחרי שבוע הם נזכרים במשהו שקרה לי, ואם הוא לא קרה באמת ואני לא זוכרת למה התכוונתי... הממ... נראה לי לא רצוי.

 

[שרון123]

מקסים ../images/Emo99.gif מאד אהבתי

אפשר לאמץ את הרעיון?

 

[נעה גל]

שלך. רק חשוב לדעת שילדים שגדלים

כך מתרגלים לספר כל דבר, ולפעמים... למי יש כוח להקשיב

 

[ליליה והגמדים]

השאלה שלי, באמת

להורים שהילדים שלהם לא מספרים כלום, זה "מה אתם מספרים לילדים". כשעומר היה בגן חובה היו אמהות שהיו מתקשרות אלי לשמוע מה קורה בגן כי הילדים שלהן לא מספרים להן כלום. רובן, כששאלתי, גם לא מספרות הרבה לילדים.

 

[נעה גל]

נכון. כי כמו כל דבר בחיים, תקשורת

היא דו כיוונית. אני חושבת שרוב ההורים פשוט לא מודעים. נורא טבעי לנו שהילדים יהיו חייבים לדבר ואנחנו שוכחים שמדובר בני אדם שלומדים מאיתנו דפוסי תקשורת.

 

[שרון123]

../images/Emo25.gifתודה../images/Emo13.gif

זו באמת נקודה למחשבה... קודם שאני אלמד לדבר כך, ואז נחשוב על הבעיות שזה יגרום

 

[ליליה והגמדים]

כל תאור - זהב

אני גם מוסיפה כל מיני אנקדוטות שהילדים נטרפים מהם מצחוק - כמו זה שעמדתי בפקק אחרי משאית זבל וכל פעם שהאיש על המשאית התכופף ראו לו את החריץ של הטוסיק...עומר נגמר מצחוק מהתאור המאוד לא מצחיק הזה ורעות משתוללת מצחוק בזכות הצחוק של עומר. מה שנראה לנו לא ראוי לסיפור - זה אחלה סיפורו של יום לילדים

 

[אמא שרון]

פשוט כל דבר,

אני אוספת אתו אחרי הקורס ומספרת מה היה בקורס, גם אם זה לא נשמע משהו שיכול לעניין אותו, ותמיד הוא מוצא משהו כזה. לדוגמא "בתחילת השיעור קראנו סיפור, אחרך כך דיברנו על הסיפור. זה היה סיפור על מישהו שהיו לו שערות עומדות ואף אחד לא רצה לתת לו עבודה. ואז עבדנו על דיקדוק, והרכבנו משפטים. בהפסקה ישבתי עם גילן, ואכלנו מאפין שהיא הכינה. אחרי ההפסקה עבדנו על עוד דקדוק. על תארים..." אני פשוט מספרת מה קרה איתי, פחות או יותר כרונולוגית, מאז שנפרדנו.

 

[אפרתש]

זה לא כלכך פשוט

גם לבעלי אני לא מסוגלת לספר שום דבר ממה שקרה, והוא עוד איש מחשבים. חוץ מאנקדוטות מסביב (מה אכלתי, מישהו החליק על בננה, הלכתי לשירותים (אם זה מעניין את הילדים של נעה, אולי זה יעניין גם אותה)), הדבר היחיד שאיכשהו קשור למה שאני באמת עושה בעבודה יכול להיות שאני אספר לה שהתקלקל לי המחשב.

 

[אמא שרון]

נו, מצויין ../images/Emo13.gif

אבל גם את רוב הדברים שאנחנו "עושים" על המחשב אפשר לתרגם לעשייה: כתבתי מכתב, קראתי סיפור מעניין, בניתי תוכנה, תיקנתי את המחשב: הבעיה שלו היתה.... ואז גיליתי מה גרם לבעיה, זו שוב היתה הדיודה בצד ימין, החלפתי אותה, ואז המחשב חזר לעצמו ונרגעתי, וכן הלאה.

 

[גלים של שניים]

עצה שנתתי לחברה

בדיוק נתתי לחברתי עצה דומה. היא נפרדה מבעלה והילדה ישנה אצלו יומיים בשבוע. כשהיא אצל האמא היא מגלה המון חרדה, כל הזמן שואלת אם היא אוהבת אותה, ישנה אית הבמיטה בקיצור שומרת עליה. דיברנו על זה שהיא לא יודעת מה קורה בבית בימים שהיא אצל האבא ואולי זה מפחיד אותה החוסר ידיעה ושליטהיש איזה חור שחור מבחינתה ולכן חברתי התחילה לספר לה בימים שהיא חוזרת מהאבא את מה שעבר עליה כשהילדה לא היתה וזה ממש עוזר! למשל חזרתי מהעבודה והייתי עייפה אז נחתי קצת על הספה, א"כ עשיתי את הכביסה שלנו כדי שיהיו לך מכנסיים נקיים לגן וסדרתי קצת את החדר שלך. X הזמינו אותי עליהם ואכלתי איתם ארוחת ערב הם שאלו אותי עלייך, בפעם הבאה נבוא שתינו עליהם וכו'. הילדה מספרת לה מה עבר עליה עם אבא וכך הן מתעדכנות ויש תחושת רצף. טיפ לגרושים... כל דבר הכי טריויאלי מעניין ילדים בעיקר עם מספרים את זה בקצת הומור והגזמה (האוטו לא התניע, מה אכלת, מה קנית, מה לבשת וכו').

 

[לאה_מ]

גם לי זה קשה

אבל הרבה פעמים יש לי סיפורים על משהו שחברים בעבודה סיפרו לי, על משהו שראיתי בדרך אל או בחזרה מהעבודה, על משהו שחשבתי עליו, על מה היה בארוחת הצהרים בעבודה, על שיחת טלפון שהיתה לי בדרך הביתה... אני לא מתחברת לסיפורים של "קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים..." - אני בטוחה שהילדים דוקא היו מרוצים מזה. זה פשוט לא זורם לי. אבל בדרך כלל יש כל מיני דברים קטנים לספר.

 

[אפרתש]

מה, זה לא כמו אלי מקביל ? ../images/Emo2.gif

אני בטוחה שלה אין בעיות למצוא מה לספר מה היה בעבודה.

 

[אפרתש]

עדכון

אתמול, איך שהתיישבנו לאכול, נגה שאלה "אמא, איך היה בעבודה? פגשת חברים?". חייכתי לעצמי שהפעם אני מגיעה מוכנה. סיפרתי לה שציירתי ריבועים ומשולשים וצבעתי אותם (וזה נכון - הכנתי מצגת). דיברנו קצת על איזה צבעים כדאי לי לצבוע. סיפרתי לה גם שמישהו שעובד איתי עשה קרחת. היא אמרה שזה בטח כי נמאס לו שמסרקים אותו בבוקר. אחרי זה היא סיפרה קצת מהרפתקאות הגן.

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo45.gif

 

[ליאת +]

הייתי עם האוטו במוסך...

זה אחלה סיפור שחוזר על עצמו בערך פעם בשבועיים בזמן האחרון

ןמעבר לזה כל הרעיונות שקיבלת הם מצוינים. אני צריכה ליישם גם בעצמי- אני שוכחת הרבה פעמים. זה גם תרגיל מצויין בשבילנו - להסתכל על יום שלנו בזווית מעט אחרת. (מה לא קרה לי שום דבר מצחיק/מיוחד/מעניין/שונה מאתמול היום?)

 

[ליאת +]

הייתי עם האוטו במוסך...

זה אחלה סיפור שחוזר על עצמו בערך פעם בשבועיים בזמן האחרון

ןמעבר לזה כל הרעיונות שקיבלת הם מצוינים. אני צריכה ליישם גם בעצמי- אני שוכחת הרבה פעמים. זה גם תרגיל מצויין בשבילנו - להסתכל על יום שלנו בזווית מעט אחרת. (מה לא קרה לי שום דבר מצחיק/מיוחד/מעניין/שונה מאתמול היום?)

 

[עירית ל]

אני נקלעתי לאחרונה לבעיה

עד שנולדה אביגיל, לספר ליונתן על יומי היה שגרתי. לא בפירוט שנעה סיפרה עליו, אבל די קרוב. עכשיו, כשאני לא הולכת לעבודה, אני נרתעת מדיווחים מפורטים על איך עבר עלי היום כי אני לא רוצה to rub it in שאני נשארת בבית. אולי אני סתם חסה על נפשו הרכה? הרי הוא יודע שאני בבית ומשלים עם כך. אולי ההפסד מכך שאני מוותרת על דיווח מפורט עולה על הרווח?

 

[לאה_מ]

לא בקטע של לחוס על נפשו הרכה ../images/Emo13.gif

הוא באמת יודע שאת בבית. את לא חייבת כל היום לספר לו על אביגיל, אבל דברים שאת עשית, שאת ראית, שקרו לך... וגם משהו מצחיק או נחמד שהיה עם אביגיל, או שהיא נורא בכתה והצלחת להרגיע אותה, או שהיא עשתה פיפי עליך בזמן שהחלפת לה חיתול... לא יודעת - אני חושבת שההתעלמות משדרת ש"אסור לדבר על זה"...