מה אני עונה לילדה בת 4

מה אני עונה לילדה בת 4

היתאלמנתי לפני שבועיים וסיפרתי לילדה שאבא שלה עלה לשמים היא כמובן בכתה אבל היתה לנו שיחה קשה אבל טובה אבל מאז על כל דבר קטן שהיא כועסת היא בוכה אבא וצועקת לו לחזור מה אני אמורה להגיד לה ואיך מיתגברים על זה אם הזמן ????
 
ראשית משתתפת בצערך

אני התאלמנתי לפני כ-5 חודשים וגם אצלנו עד היום הילדה בכל מצב של חולשה בוכה על אבא ויותר מזה רוצה למות ולעלות לאבא. אני יודעת שזה נורמלי לחלוטין כי גם אני הייתי רוצה אבל אנחנו פה ויש לנו בשביל מה לחיות ואנחנו נעשה הכל שאבא יהיה גאה בנו וברגע שאנחנו מאושרות אז גם הוא מאושר והוא תמיד איתנו בליבנו. זה המסר שאני מעבירה לבנותיי בת 7 ובת 5. עוד משהו אנחנו הפרחנו בלונים לשמים והבנות ציירו וכתבו משהו ואז שיחררנו. כדאי לנסות. מאוד קשה להם כמו שקשה להם תמיד לחבק ולהראות יציבות הכי חשוב. בכל דבר שאת צריכה את יכולה לשאול גם בפרטי .
 
תודה

כן גם היא אמרה שהיא רוצה לעלות איתו לשמים ושגם אני ואחותה הקטנה נעלה אבל הבעיה שהיתיעצתי עם פסיכולוגית ילדים והיא אמרה שאסור להגיד שהוא בשמים רואה שומע וכו' כי אז הילדים חושבים שהוא יכול לחזור והם יתחילו לכעוס שהוא עזב אותם אז זה בכלל בלבל אותי כי זה מה שאמרתי לילדה ועכשיו הייתי צריכה להסביר שהוא מת אבל אנחנו חזקות ונישרוד הבעיה שהבכי שלה הורג לי את הלב כל פעם מחדש וההיתמודדות מפחידה אותי. את הולכת לקבוצת תמיכה של אלמנות?
 

yamkachol

New member
אני הלכתי לקבוצת תמיכה,

להתמודדות באובדן בן / בת זוג, בחיפה, (באונ.) - שעזרה לי מאוד לעזור לעצמי. אם תשאלי , על סדנה שכזו באזור מגוריך, בוודאי יענו לך. כל הכבוד לך על ההתמודדות.
 
ראיתי על זה תוכנית

ודברה שם הפסיכולוגית ציפי גוון גרוס בתוכנית המומחים בערוץ 10 נדמה לי שיש להם פורום שאפשר לקבל שם פרטים על התוכניות הקודמות וכל ילד מבין דברים אחרת חכי עד ה30 הכילדים מעכלים דכברים אחרת מאיתנו והם הכשרוניים ביותר לתת פתרון פשוט ומהיר להתקדם בחיים לא תמיד היחלדים נותנים למושגים את המשמעות שאנחנו ניתן להם זוכרת שההיא המיצה להגיד לילדים שאבא הלך למקום שממנו הוא לא יוכל לחזור חזרה להמשיך לאהוב אותו , ולהעניק לילד המון אהבה כדי לפרק את הכעסים ולתת להם לחזור לשגרה שלהם בלי הרבה הסברים שאנחנו נכנסים להם כי הם זורמים עם החיים , ואנחנו מתקשים להתמודד , כי הם מתרגילים לשינויים טוב מאיתנו
 
../images/Emo119.gifמישתתף בצערך

כשאישתי ניפטרה אמרתי לילדיי שאימא ניפטרה,כל הילדים הגיעו לבית הקברות כדי להיפרד אך גם כדי להפנים את הסופיות של המוות.גיל הילדים בזמן פטירת אישתי 8,9,13,14 .איני זוכר שעלו תהיות לגבי סופיות המוות.נכון להיום ע"פ מצב הילדים לא שגיתי בבחירה שאמירת האמת ע"פ הבנתי ואורח חיי הן הדרך הנכונה.
 

שיבולת7

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gifקודם כל...

אני התאלמנתי לפני כמעט חצי שנה . יש לי 3 בנים בגלאי 11,כמעט 8 ושנתיים. במקרה שלנו,בעלי ז"ל היה חולה,ושוחחנו על המוות טרם פטירתו. גם אני בעד לומר את האמת,קשה ככל שתהיה. אנחנו מדברים עליו לא מעט,מזכירים משפטים שאמר,שירים שאהב... מדגישה לילדים כל הזמן כמה נלחם כדי להיות איתנו,איתם,כדי שלרגע לא יחשבו שנטש אותם. גם אני לקחתי אותם לבית העלמין. ולמרות זאת...הבינוני שלי עבר תקופה לא קלה,שהחלה כחודשיים לאחר מותו,והיום אנחנו בטיפול אצל פסיכולוג. ( היינו בשלושה מפגשים,וכבר השיפור עצום. ) חיפשתי קבוצת תמיכה,אבל מסיבות טכניות (עבודה,ביביסיטר לקטן..) לא התאפשר לי ללכת. בינתיים,הולכת לפסיכולוגית,ומשתתפת פה בפורום.. ההתחלה הכי קשה. לאט לאט נכנסים לשיגרה החדשה ולומדים להתנהל בתוכה. לפחות במקרה שלי, אני יכולה להעיד שלמרות הגעגוע הנוראי והחוסר התמידי שכנראה לא יעבור לעולם,אנחנו מוצאים סיבות לשמוח שוב. ושוב
 
../images/Emo119.gifלא מאמין לרופאים ככלל בפרט לא

פסיכולוגים,לא נותן לאף אחד לחטט לי בראש.גם כך שורר שם בלגן גדול. איטארקציה בין בני המישפחה,לדבר על הכל להביע דעה פרטית ולא לישפוט על הבעת דעות אלו.להקשיב להסביר ולא לכפות,ניתן להגיע להבנות גם עם ילדים.
 
תודה לכולם

זה ממש מבלבל מה להגיד מתי ואך אבל לבסוף אמרתי לה שהוא מת אבל הנשמה שלו למעלה וישר היא שאלה אם גם אני אמות מזל שנתנו לי הדרכה קודם ואמרתי לה מה פתאום אאבא מת הוא העביר לנו את כל הכוח שלו אז אנחנו מאוד חזקות וניתגבר ביחד על הכול אבל כל פעם שהיא כועסת או מכול שטות היא לא מפסיקה לבכול ושאני שואלת מה קורה היא אומרת שהיא רוצה את אבא האמת שלפעמים אן לי כוח להיתמודד היא מוציאה אותי מדעתי . וביום שבת איזה ילדה אמרה לה לך אן אבא יובל חשבתי שאני מתה האם יש לכן מושג מה עושים במקרה כזה אך מנחים את הילדה?
 

שיבולת7

New member
אני מזכירה להם כל הזמן שלמרות שאבא נפטר,

הוא תמיד נשאר אבא שלהם. ולכן להגיד שלה"אין אבא" זה לא ממש נכון. לילדים בגיל של ביתך מאוד קשה לתפוס את המונח "מוות". ומאוד הגיוני שהיא עדיין מבכה את מותו. אני הייתי הולכת לשיחה מקצועית עם בעל/ת ניסיון,כדי לקבל תמיכה וייעוץ,עוד לפני שמתחילה שנה"ל . גם בשבילך,וגם כדי שתוכלי להנחות את ביתך,את הגננת. אני משתדלת לתת ללב ולאינטואציה להנחות אותי במקומות שאין לי ניסיון או עצות בנוגע לדרכי ההתמודדות איתם,(ולצערי כל הזמן נוספים מקומות כאילו.) בדר"כ זה עובד. ואם לא,לומדים מהטעות... העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לנסות לשמר הכי קרוב את השיגרה שהייתה קודם,מבחינת הילדה. שיגרה וגבולות = ביטחון. בייחוד אצל ילדים צעירים. הרבה כוחות ואורך רוח.
 
הפסיכולוגית אמרה לא לבלבל אותן

tאז במקרה כזה אומרים שיש לה אבא אבל הוא בשמים זה נראה לי מבלבל כי הפסיכולוגית אמרה להבהיר לה שהוא מת הוא היננו כי אז היא תכעס עליו שהוא לא חוזר
 

em0854

New member
משתתפת בצערך

כשבעלי נפטר הבנות היו גדולות בנות 17 ו- 21 לכן אין לי נסיון אם מה שאת מתארת אך בכל תחום שאני מתמודדת בו יש לי התיעצות בלב עם בעלי ז"ל מה הוא היה עושה איך הוא היה מגיב. וזה גם המוטו שלי כשהבנות מתמודדות עם נושאים ושינויים בחיים . אנו עדיין מתיעצים איתו גם אם באופן וירטואלי ואת התשובות אנו מקבלות לפי מה שנראה לנו שהוא היה עושה. נראה לי שצריך לתת דגש לכך שגם אם אין אבא ממשי, רוחו עדיין איתה ויש לה אבא שהיא נושאת אותו לכל מקום בליבה. לאחר מותו של בעלי, הקפדתי על ארוחות משותפות, נסיעות שופינג וכו כל מיני דברים שעושים כיף לבנות בגילן. כדאי לתכנן בילויים שיעשו לבת כיף בהתאם לגילה על מנת להרבות בחוויות חיוביות . נראה לי ששתיכן עדיין בשלב ראשוני של עיכול המצב החדש. אני מבטיחה לך שבהמשך תמצאי גם בו נקודות אור.
 
הילדים נותנים למילים משמעות אחרת

האחיינית שלי היתה בת 3 שאמי נפטרה, אמרו לה שסבתא היתה חולה ולכן עברה מבית האבות לבית החולים ואז היא נפטרה ועלתה לשמים ומשם היא שומרת עליה ושהבנות בגן אמרו לה סבתא שלך לא באה \ היא ענתה סבתא שלי בשמים הילדות הסתכלו על השמים התחולים ואמרו לא רואים אותה אז הקטנה ענתה להם , לא צריכה לראות אותה , אני יודעת שהיא שם היא המשיכה לשלוח אהבה לסבתא בשמים והכל היה בסדר ואז רוצה הגורל שאני מתאשפזת לצינטור , אז היא שואלת אותי את חולה כמו שסבתא שנכנסה לבית החולים הסברתי אני הולכת לבדיקה, אבל אמא ואבא הולכים לבדיקות אבל חוזרים הביתה ( לצערי שניהם בביקורות אנקולוגיות , כי לשניהם היה סרטן שהיא היתה כבר ברקע , הינו איתה בבית שהם אושפזו ונותחו ) אז הסברתי שאני צריכה לישון שם אחרי הבדיקה ויומיים אחרי זה אחזור הביתה היא היתה בת 5 והתעקשה לדבר איתי בפון ולאחל לי החלמה מהירה ותמיד שאלה מתי את חוזרת הביתה שחזרתי הביתה אחי /האבא הביא אותה היא חבקה חזק ואמרה דודה בבקשה אל תהיי חולה כמו סבתא אני צריכה אותך פה לכן אני אומרת לך המילה לא חשובה חשוב מה הם המשמעות שהם נותנים למיטלה וכל גיל נותנים למילה משמעות אחרת , תקשיבי לה ותחזקי אותה שאבא אהב אותה מאד , שהיא לא תשכח את הדמות שלו , הכי חשוב לחבק ולתת חיזוקים חיוביים , תראי שלקראת ה30 יחזרו השאלות ואז נכנסים לשגרה והיא תפסיק לבכות ותרגע קצת ,
 

malki58

New member
../images/Emo201.gifמשתתפת בצערך

אני התאלמנתי לפני כ-4 שנים וילדי בגילאים בוגרים. זה מאוד קשה להתאלמן בגיל צעיר ולהישאר עם ילדים קטנים. אני בדיעה שצריך לדבר עם הילדים ולהסביר להם בשפה שלנו על מה שקרה וכמובן שלפי דעתי יש גם להתייעץ עם פסיכולוגית שמתמחה בעניינים שכאלה.
 
התמודדות ילדים

ילדים קולטים מה שאנו משדרים ולא רק מה שאנו אומרים . שדרי אמת, גם אם היא קשה ,כואבת . נסי ליצור איתה דרכי פרידה , פרידה סופית..בציור במלל ..(מכתב אחרון ,או ציור ) צעקות ובכי והוצאת הכאב, טוב שיש מקום לזה ,וטוב שהיא פורקת. -הודעתי תפקיד המבוגר הוא לחבק חיבוק דב ולחישה כמה את אוהבת אותה, שגם את היית רוצה שיחזור אבל זה לא אפשרי , ולשדר את רגשותייך , מותר לך להזיל דמעה אבל לשדר חוזק ואהבה.
טלי
 

yamkachol

New member
../images/Emo201.gif משתתף בצערך,

מציע לך לפנות לעו"ס שתעזור לך למצוא הדרכה הורית. את ובתך במצב מאוד קשה ומסובך, נראה לי שהדרכה קבועה יכולה להיות לך לעזר רב. התאלמנתי לפני כחמש שנים, ונשארתי עם חמישה ילדים. העזרה שקבלתי ועדיין מקבל עוזרת לי לעזור לעצמי. אולי גם לך זה יתאים. אם לא מנסים , לא יודעים. כל הכבוד לך על ההתמודדות.
 

haya734

New member
רק את האמת...

מניסיון. הסברתי במילים עדינות אך עדיין ניצמדתי לאמת. האחד היה פעוט ואחותו רק התחילה כיתה א'. זה עבר די חלק, אולי כי לא פיתחו ציפיות. לכל אורך התקופה (כיום הם בתחילת ובאמצע שנות העשרים) לא היו בעיות רציניות. משתתפת בצערך, החזיקי מעמד.
 
למעלה