מה אני מפספסת..........
שלום אני ובן זוגי נמצאים יחד כ 5 שנים אני בשנות ה20 המאוחרות והוא בשנות ה30 המאוחרות שלו.לפני כ4 חודשים נולד לנו ילד .אנחנו לא נשואים. אני פשוט אובדת עצות לגבי המצב שלי שלנו. אני מצטערת מראש אם ההודעה היא ארוכה אני פשוט כבר לא יודעת איפה לחפש תשובות. מאז שהתחלנו לצאת, בקשר היו עליות וירידות אך כשהיו ירידות שזה היה קורה אחת לחצי שנה (על השעון) זה תמיד הגיע לידי פירוד וזה תמיד מיוזמתי.הוא כל הזמן היה מחזיר אותי.בעתות טובות יותר המצב בינינו מצויין (בדיעבד או בהשוואה להיום
) יש לומר שבן זוגי הוא בן אדם סגור מופנם עם פתיל קצר (כשמתעצבן אז יכול לשבור כסאות אך לא עליי ).אני קצת חסרת ביטחון,שלא יודעת להגיד לא או להתעקש על מה שחשוב לי והייתי מבליגה המון.לא יודעת להתווכח איתו כי הוא פשוט נהיה מאוד וולגרי וזה מאוד מרתיע אותי אז אני משתתקת. מאז שנכנסתי להיריון (יותר לא מתכונן מאשר מתוכנן) המצב החמיר. שנאתי להיות בהיריון כי לא קיבלתי ממנו אף ביטוי של חיבה,מחמאה,מין,עזרה.אף שקלתי להפיל אך.....הוא החזיר אותי ונשבע לי באהבה ושהוא ישתנה וזה נדיר מה שיש בינינו ויש לשמור על כך (היום דרך אגב כשאני מעלה את זה בפניו הוא פשוט מכחיש).אמרתי שאני חוזרת רק בתנאי של טיפול זוגי .בדיעבד אני מבינה שהסכים לכך כדי להשתיק אותי כי אחרי פגישה אחת הוא אמר שלא יילך יותר. נכון להיום: לא שכבנו כ8-9 חודשים (בהיריון התירוץ היה כי נשים שמנות/היריוניות לא עושות לו את זה) אין בינינו אינטימיות פיזית:נשיקות חיבוקים ליטופים.נתפס לי הגב לפני כמה ימים אז ביקשתי שיעסה לי אותו ופשוט לא היה לו נעים כי היינו אצל חברים אז עשה טובה שעשה את זה וכשאנו חבד אז אומר שאין לו כוח כשנפגשים או נפרדים הוא פשוט אומר ביי או היי בלי נשיקה (כמו שכנים) וכשאני עושה את זה אז הוא עושה בהתחלה פרצוף של "מה את רוצה" ואז מחזיר בבית התקשורת היא לגבי ענייני היום יום כלומר סביב הילד צריך או לא לעשות קניות וכו' כמה וכמה פעמים הצעתי לו לקחת צימרים /ללכת לטיפול/ללכת לסרט כלומר לעשות משהו עם הזוגיות אז התשובות זה לטיפול לא יבזבז כסף לגבי צימרים אז הוא לא רוצה להשאיר את הקטן אצל הסבים,סרטים זה משעמם לשבת באולם (פעם יצאנו להרבה סרטים) לפני כחודש הצעתי לו להיפרד כי אני לא מאמינה בזוגיות בכל מחיר הכוונה היא לילד.כי לנו לא טוב אז גם לילד לא יהיה טוב ולפעמים שיגדל אל תוך המציאות המובנית.הוא בתגובה טען שבשביל הילד צריך לנסות אז פתחנו דף חדש.......והנה יושבת אני ב4 בבוקר וכותבת הודעה זו. מה אני מספספת ?כי אני יודעת שלטנגו צריך 2. על עצמי אני אגיד שנכון שרק לאחרונה התחלתי לצאת מהמצב רוח של טרנינגים וגם לא בגללו אלא בשבילי .הוא לא מסתכל עליי במובן הזה.אני מנסה לשמור על הבית כי כרגע אני בחופשת לידה והוא עובד ועושה את המיטב שאני יכולה(בישול,נקיון,טיפול בילד)אני כן מנסה לנהל גם חיים משלי (פגישות וכו') אני חושבת שטיפול זוגי יכול לעזור לנו מאוד אבל הוא לא מוכן פשוט לשמוע על זה אבל גם לא מוכן לעזור למערכת יחסים הזאת. אשמח לשמוע כיצד הסיפור שלי נשמע מהצד ולתגובות. מבחינתי פרידה זה פתרון אחרון בגלל הילד ובגלל הפוטנציאל הגלום בנו כזוג כשהיינו "צעירים"
שלום אני ובן זוגי נמצאים יחד כ 5 שנים אני בשנות ה20 המאוחרות והוא בשנות ה30 המאוחרות שלו.לפני כ4 חודשים נולד לנו ילד .אנחנו לא נשואים. אני פשוט אובדת עצות לגבי המצב שלי שלנו. אני מצטערת מראש אם ההודעה היא ארוכה אני פשוט כבר לא יודעת איפה לחפש תשובות. מאז שהתחלנו לצאת, בקשר היו עליות וירידות אך כשהיו ירידות שזה היה קורה אחת לחצי שנה (על השעון) זה תמיד הגיע לידי פירוד וזה תמיד מיוזמתי.הוא כל הזמן היה מחזיר אותי.בעתות טובות יותר המצב בינינו מצויין (בדיעבד או בהשוואה להיום
) יש לומר שבן זוגי הוא בן אדם סגור מופנם עם פתיל קצר (כשמתעצבן אז יכול לשבור כסאות אך לא עליי ).אני קצת חסרת ביטחון,שלא יודעת להגיד לא או להתעקש על מה שחשוב לי והייתי מבליגה המון.לא יודעת להתווכח איתו כי הוא פשוט נהיה מאוד וולגרי וזה מאוד מרתיע אותי אז אני משתתקת. מאז שנכנסתי להיריון (יותר לא מתכונן מאשר מתוכנן) המצב החמיר. שנאתי להיות בהיריון כי לא קיבלתי ממנו אף ביטוי של חיבה,מחמאה,מין,עזרה.אף שקלתי להפיל אך.....הוא החזיר אותי ונשבע לי באהבה ושהוא ישתנה וזה נדיר מה שיש בינינו ויש לשמור על כך (היום דרך אגב כשאני מעלה את זה בפניו הוא פשוט מכחיש).אמרתי שאני חוזרת רק בתנאי של טיפול זוגי .בדיעבד אני מבינה שהסכים לכך כדי להשתיק אותי כי אחרי פגישה אחת הוא אמר שלא יילך יותר. נכון להיום: לא שכבנו כ8-9 חודשים (בהיריון התירוץ היה כי נשים שמנות/היריוניות לא עושות לו את זה) אין בינינו אינטימיות פיזית:נשיקות חיבוקים ליטופים.נתפס לי הגב לפני כמה ימים אז ביקשתי שיעסה לי אותו ופשוט לא היה לו נעים כי היינו אצל חברים אז עשה טובה שעשה את זה וכשאנו חבד אז אומר שאין לו כוח כשנפגשים או נפרדים הוא פשוט אומר ביי או היי בלי נשיקה (כמו שכנים) וכשאני עושה את זה אז הוא עושה בהתחלה פרצוף של "מה את רוצה" ואז מחזיר בבית התקשורת היא לגבי ענייני היום יום כלומר סביב הילד צריך או לא לעשות קניות וכו' כמה וכמה פעמים הצעתי לו לקחת צימרים /ללכת לטיפול/ללכת לסרט כלומר לעשות משהו עם הזוגיות אז התשובות זה לטיפול לא יבזבז כסף לגבי צימרים אז הוא לא רוצה להשאיר את הקטן אצל הסבים,סרטים זה משעמם לשבת באולם (פעם יצאנו להרבה סרטים) לפני כחודש הצעתי לו להיפרד כי אני לא מאמינה בזוגיות בכל מחיר הכוונה היא לילד.כי לנו לא טוב אז גם לילד לא יהיה טוב ולפעמים שיגדל אל תוך המציאות המובנית.הוא בתגובה טען שבשביל הילד צריך לנסות אז פתחנו דף חדש.......והנה יושבת אני ב4 בבוקר וכותבת הודעה זו. מה אני מספספת ?כי אני יודעת שלטנגו צריך 2. על עצמי אני אגיד שנכון שרק לאחרונה התחלתי לצאת מהמצב רוח של טרנינגים וגם לא בגללו אלא בשבילי .הוא לא מסתכל עליי במובן הזה.אני מנסה לשמור על הבית כי כרגע אני בחופשת לידה והוא עובד ועושה את המיטב שאני יכולה(בישול,נקיון,טיפול בילד)אני כן מנסה לנהל גם חיים משלי (פגישות וכו') אני חושבת שטיפול זוגי יכול לעזור לנו מאוד אבל הוא לא מוכן פשוט לשמוע על זה אבל גם לא מוכן לעזור למערכת יחסים הזאת. אשמח לשמוע כיצד הסיפור שלי נשמע מהצד ולתגובות. מבחינתי פרידה זה פתרון אחרון בגלל הילד ובגלל הפוטנציאל הגלום בנו כזוג כשהיינו "צעירים"