מה איפה כל זה בא?!

[ז א ת]

מה איפה כל זה בא?!

עשיתי את המונולוג "מבחן קבלה" וגם כתבתי לכם על זה לפני אך לא מהמחשב הזה...עם כינוי אחר והנה התוצאות: אף פעם לא הרגשתי כך לגבי הצגה זה היה ממש ממש מוזר!! כי אני אמרתי משהו בהתחלה שלא הייתי צריכה להגיד ושקצת הטה אותי לנתיב תיאטרון אחרר לגמרי והתחלתי לאלתר באופן מופרך ולא הגיוני לגמרי אבל כאילו...זו מרי טיטפר! והיא משוגעת בעצמה אז זה יצא מובן ואני לא מבינה את זה אני חושבת על זה כל הזמן שהדמות באמת השטלתה עליי אני מרגישה כאילו לא הייתי מחוברת ושזה לא אני שאלתרתי שם...זו הייתה מרי טיטפר או לא יודעת כי יצאו ממני מילים שמביעות דברים שאף פעם לא חשבתי עליהם בצורה שכזו והרגשתי כאילו שמרי מספרת את כל זה...אבל לא לקהל...לא לקהל אלא לי...עכשיו אחרי כל העיכולים של ההצגה אני חושבת ואני לא מבינה ממש את ההרגשה שהרגשתי...אני לא זוכרת אותה ולא יכולה לשחזר אותה בשום דרך שהיא...אני אומרת לכם את זה ומאחלת גם לכם את אותה ההרגשה כי זה באמת קידם אותי בתחום התאטרון ואולי אפילו שינה אותי,את האופי שלי...

 

[צול1]

זאת בדיוק הסיבה שאני אוהב תאטרון

אני שמח לשמוע שהלך לך טוב, כל הכבוד! איזה אודישן זה היה אם מותר לשאול?

 

[פרציפלוך]

אני מקווה לא להפחיד אותך,

אבל זו לא הדמות! זאת את, במלוא מובן המילה. ברגע שאילתרת, אלה היו המילים שלך, לא של הדמות. אין דבר כזה דמות, יש אותך. כנראה שנברת בתוך המונולוג עד לחיבור רגשי, ונחשפת. נפתחת יותר, נהיית חשופה על הבמה וזה דבר נפלא בתיאטרון, למצב כזה השחקנים שואפים להגיע. נראה שאת בתחילת הדרך לשתף את הקהל (ואת עצמך) מבחינה רגשית, שהשיתוף הזה מתלווה לכל סוג טקסט שהוא. שמח בשמחתך!

 

[פרובוקטור]

לא מסכים איתך

בסשן אילתור אתה יכול לעשות דמות ויכול שלא. זה נכון שהרבה פעמים שחקנים שלא מנוסים ממש באילתור נופלים ומאלתרים את הסצנה אבל מפספסים את העבודה על הדמות (בעיקר בגלל שמדובר בבחירות בזמן אמת, דבר שאנחנו לא מורגלים בו בתאטרון ה"רגיל"). אבל למרות זאת, אני יכול להעיד לך מהנסיון שלי וממופעי אימפרו שראיתי, שהשחקנים בהחלט יכולים לקחת על עצמם דמות, גם אם זה בהדרגה. לכן אני חושב שזה לא נכון לומר שברגע שאילתרת המילים הם שלך ולא של הדמות מה שרציתי להגיד פה זה שנכון, היא חרגה מהטקסט שכתב המחזאי והיא בהחלט המציאה לעצמה מה לומר, אבל עדיין אפשר להשאר במסגרת של הדמות. אולי מה שניסית לומר הוא שאלה לא היו מילותיו של המחזאי, אלא שלה (כי לדמות אין באמת מילים, רק למחזאי).

 

[צול1]

שאלה

דווקא בגלל שאני לא מתמצא ב"רגיל". כשאתם עובדים על דמות מסויימת, אתם לא יוצאים בשביל להתחבר אליה למחוזות שנמצאים מחוץ למחזה? הרבה פעמים קראתי על תרגילים שעשיתם כמו לשאול את הדמות שאלות מסויימות או להביא אותה למקומות אחרים בשביל לראות איך היא מתנהגת ביום יום בשביל להתחבר אליה. זה גם אילתור (שבא מתוך החיבור הריגשי שלך לדמות), או במילים של פרציפלוך "לצאת מהמחזה".

 

[פרציפלוך]

"להתחבר לדמות"

בעיני, זה לא נכון, כיוון שברגע שיש לך את הבסיס (אותן שאלות ששואלים את הדמות) ואתה מבין את הדמות שלך עד פרטי פרטים, אתה חושב מה אתה היית עושה באותו מצב שהדמות נמצאת בה. כי אם היינו מוכנים מראש, זה לא היה תיאטרון, אלא משהו כמו סרט קבוע: אני הולך לשם, ואז פונה ודופק בדלת שלוש פעמים בדיוק. כל העניין הוא לחיות את הרגע, להיות דרוך לשינויים, להגיב כעצמך - זה החיבור הרגשי הטוב ביותר.

 

[צול1]

טוב... אני יכול להתווכח איתך ולנסות להיות

סתם פוליטיקלי קורקט, אבל זה מיותר. אני חושב שאתה קצת סותר את עצמך, אבל בקטנה, אני מבין למה שאתה מתכוון. אני רק אגיד שבעייני שחקן צריך להעלות לבמה כהוא עצמו, אני אוהב לשתול רמזים בעבודות שלי על כך שיהיה ברור לקהל שזה אני, מן סודות קטנים כאלה מהחיים שלי, כמו לנגן בסקסופון, להיות אסמטי, להופיע עם הפירסינג וכו'. אבל זה לא מתוך ה"ריאליזם". ד"א, בן כמה אתה?

 

[פרציפלוך]

מה הסתירה?

בן 18.

 

[פרציפלוך]

אני לא מסכים איתך.

מה ז"א יכול לעשות דמות או לא? אני מדבר על מצב שבו השחקן מכיר את הדמות, את הרצונות שלה וכל יתר עבודת השולחן. הרגע הזה, בין חקירת הדמות לבין העלתה לבמה הוא רגע קריטי. באותו רגע, הדמות נעלמת, וזהו השחקן. תחשוב על מצב בו כל השחקנים שבעולם היו משחקים את המלט אותו דבר. זה היה מחריד. למרות שלא ראיתי את כל הביצועים של המלט, אני משוכנע שאותה דמות נעשתה ע"י השחקן, כשחקן עצמו. ז"א, הוא לא היה המלט, אלא אותו שחקן במצב הנקרא "המלט". ברגע שאתה מאלתר, ז"א אומר מילים שאינן כתובות לך, אין פה שאלה של האם הדמות אלתרה את המילים, או השחקן אלתר? הדמות = השחקן במלוא מובן המילה. המילים המאולתרות הן של השחקן, לא של הדמות. אני לא יודע איך להסביר עצמי טוב יותר, אבל ברגע שתשחק דמות כלשהי, תצא לך קריקטורה מזוייפת, ולזה, אנחנו לא שואפים לרב.

 

[פרובוקטור]

לא מסכים איתך

ואם הייתי יכול הייתי שולח אותך לראות עכשיו מופעים של אימפרו, כדי שתראה איך שחקן עושה מספר דמויות במופע אחד. גם באימפרו, כשאתה יודע מה אתה עושה, אתה בונה בשניות הראשונות של הסשן את הדמות שלך.

 

[צול1]

טוב בסדר, אנחנו מתכוונים כולנו לאותו הדבר

הנקודות הקטנות לא ממש משנות כאן, כל אחד פשוט מסתכל על זה מנקודת מבט שונה.

 

[פרציפלוך]

לא הבנת אותי.

לא מדובר על הוורסטיליות של השחקן, אלא על מקומו בתוך הדמות.

 

[Cabaret]

וואו!! איזה יופי!

נראה שעברת חוויה רצינית לגמרי. ניסיתי להבין מבין השברי משפטים שאמרת מה באמת חווית, אבל הבנתי שזה מעבר למילים. בהחלט שמח בשמחתך!

 

[פרובוקטור]

מגניב../images/Emo13.gif

 

[PLAY2PLAY]

אני לא מבין מה אתם אומרים בעצם

גם כשהיא נכנסת למצב שבו הדמות נמצאת היא הדמות..אני לא מבין מה זה"היא לא הדמות" ברור שכשהיא משחקת תפקיד כלשהו היא תקח מעצמה כמו שחקן אחר שיקח דברים אחרים מעצמו אבל כשהיא עושה קטע כלשהו ולא משנה אם היא דומה לעצמה בקטע, היא משחקת דמות,אני חושב ששחקן יכול לשחק דמות אחת בכמה צורות,אני מתכוון אותה הדמות בצורה שונה לגמרי אבל זאת הבחירה של השחקן איך ליצור את הדמות שלו אם להביא את הדפוסי התנהגות שלו או למצוא מאפיינים שיותר יתאימו לדמות ולטקסט ולזמן ולמקום אבל הם לא קשורים בהכרח לשחקן עצמו,כשאני שיחקתי תלמיד בהצגה הנחשול אחרי ההצגה סבתא שלי אמרה לי"אתה משחק את עצמך" והיא נתנה דוגמה היא אמרה שאני כמו הדמות צועק בבית על אחותי גם בהצגה אני צועק,אני מסכים שבהרבה מקומות בדמות לקחתי ממני אבל גם מהרבה מקומות אחרים[למשל כמו בצפיה של הנאומים של היטלר],השאלה האמיתית היא אם כשנותנים לך טקסט או אומרים לך לאלתר,האם בתוך כמה שניות אתה יכול להיות מישהו אחר זו כבר מיומנות אחרת של אילטור בכל מקרה גם אם אתה לוקח מעצמך זאת עדיין הדמות שלך וואו כמה אני מדבר לפעמים מצטער ,ביי

 

[פרציפלוך]

אני אנסח את זה ככה:

הדמות היא השחקן במצב.

 

[PLAY2PLAY]

לא!!!!!

אין שום קשר בין דמות לבין מצב כלשהו, דמות אחת מגיבה בצורה שונה לאומת דמות אחרת באותו המצב, זה בכלל לא נכון להגיד שחקן+מצב=דמות ,השחקן יכול להשתמש באופי ובשפת גוף של מישהו אחר הוא יכול למצוא דברים מהסתכלות וממחקר ,עבודת המשחק זאת עבודה של חקירה למשל: כשיש לך דמות של אוטיסט אתה לא תשחק את עצמך +המצב שבו האוטיסט נימצא ,אתה תצטרך להוציא מידע על ההתנהגות של האוטיסטים לחקור ולהסתכל על אוטיסטים כדי להבין אותם ואת הדרך חיים שלהם,בהרבה מקרים המצב יהיה יותר קל ותוכל לקחת המון דברים מהאישיות שלך אבל גם בהרבה מקרים אחרים אתה תהיה חייב להשתמש במקורות אחרים שהם לא אתה[השחקן].

 

[פרציפלוך]

מאיפה הסקת את זה?

אין במה שכתבת דבר אחד שאמרתי או לא אמרתי. יש דבר כזה שנקרא דמות. בין אם היא אוטיסטית ובין היא נמצאת בהמון מצבים נפשיים כאלה או אחרים. אנחנו, כשחקנים, צריכים לשאוף להגיע לחיבור מנטלי ע"י כך שלא נותרת דמות, אלא השחקן הוא הוא על הבמה, לא הדמות! אנחנו לא רוצים להראות לקהל כמה אנחנו שחקנים מוכשרים שיודעים לעשות המון דמויות, אלא באמת שכל אותן דמויות הן אתה. באמת ובתמים, זהו השחקן נטו, ללא כל תוויות של דמויות.

 

[PLAY2PLAY]

מצטער מאוד

אבל בין מה שכתבת עכשיו לבין מה שכתבת בהודעות האחרונות יש הבדל אולי כתובים דברים שונים אבל בניסוח שונה לגמרי ככה שאם אתה תקר את מה שכתבת לפני אני בטוח שתראה שמה שכתבת אחרי זה ל אותו הדבר,כנראה הניסוח לא היה מספיק ברור או שאני לא הבנתי

 

[PLAY2PLAY]

שיט התחרבש הכל..תקראו את זה לא תקודם..

אבל בין מה שכתבת עכשיו לבין מה שכתבת בהודעות האחרונות יש הבדל, אולי כתובים דברים דומים, אבל בניסוח שונה לגמרי ובלי ההסבר שנתת עכשיו ,כנראה הניסוח לא היה מספיק ברור או שאני לא הבנתי אותך..אבל עכשיו אני מסכים איתך אחרי שהסברת את עצמך