מה אומרים לאמא שמתערבת כל הזמן במריבות הילדים

[פלמינגו8]

מסכימה עם הגישה של אוריתס

קחי בחשבון, שאם תתפתח אי נעימות בין שתיכן היא תימשך הרבה אחרי שהילדים כבר ישכחו מכל העניין. כמו כן, את לא יכולה באמת לחנך אותה. הרי, אם תדברי איתה תעשי בדיוק את מה שאת כל כך מתנגדת לו - תפתרי להם את הבעיות במקום שיתמודדו איתם בעצמם.
אבל את הילדים שלך את כן יכולה לחנך ופשוט להגיד להם מראש, שבכל פעם שהיא (או מישהו) מנסה לכפות עליהם להתנצל, שפשוט יענו לה שהם מתנצלים רק כאשר אמא שלהם מבקשת מהם והיא לא אמא שלהם.
תמיד הם יפגשו הורים אחרים שיש להם שיטות חינוך אחרות, שאוסרים מה שאת מתירה או מתירים דברים שאת אוסרת. תני להם כלים להתמודד במצבים כאלה.

 

[yoti london]

נכון מאד!

 

[mumpitz]

מה עם צד שלישי?

כלומר לדבר עם עוד מישהו , שלא חלילה יגיד לה - תשמעי , את לא בסדר! , אלא שאיכשהו בעדינות ידגים לה שאפשר אחרת. ככה יוצא , שאת , שבטח לא אובייקטיבית כשמדובר בדברים שלך - לא אמרת כלום . מישהו אחר -מביא את העניין לתשומת ליבה , שאולי עדיף לילדים לפתור בעיות לבד,וזה עוזר להם להתבגר , להסתדר ...

 

[שיר אג]

נצל"ש - בעיה הפוכה...

אצלנו אני הגיסה המתערבת, וגיסתי כל פעם כועסת עליי שאני מתערבת בין הילדים.
העניין הוא שהבת שלי בת שנתיים ו-8, והבת שלה בת 6.

כלומר - זה לא "כוחות".

רוב הזמן הילדות משחקות יפה, ומאוד נהנות אחת מהשנייה.
לפעמים קורה שהן רבות על צעצוע, או שהגדולה מציקה לקטנה (חיבוקי דוב, דגדוגים חזקים מדי, או משחקים שלא מתאימים לקטנה).
לפעמים הקטנה מגיבה בחיוכים ובהיענות, אבל כשאני רואה שהיא מסתכלת עליי במבט מסכן או מתחילה לרטון, אני מתערבת.
במקרים כאלה אני אומרת לגדולה שזה לא נעים לקטנה, או אומרת לקטנה שהיא לא יכולה לשחק במשחק הזה.

התחושה שנוצרה במשפחה שלו היא שאני יותר מדי היסטרית, ושאני יותר מדי מגוננת על הבת שלי ויותר מדי מעירה לאחיינית.
אני מאוד מנסה לעדן את התגובות שלי, ושמשח לשמוע דרכי התמודדות (וגם הצעות לשיפור ההתנהגות שלי).

תודה.

 

[rayshlomi]

אולי במקום להעיר לגדולה תנחי את הקטנה

להגיד לגדולה שלא נעים לה.
וכל פעם שבא לך להתערב תנסי להגיד לעצמך שאת סומכת עליה שהיא תסתדר.

 

[שיר אג]

זה רעיון מצויין, וכבר התחלתי ליישם אותו.

אמרתי לקטנה בכל מיני מצבים שאם לא נעים לה שתגיד "די!" ואז מפסיקים.
הבעיה היא שאין כמעט מצבים כאלה כאן, חוץ מאשר עם הבת דודה.
וכשאני אומרת לקטנה דבר כזה כשהגדולה בדיוק עושה לה משהו, והקטנה מייד מיישמת ואומרת "די", שוב כועסים עליי שאני מתערבת מול הגדולה לטובת הקטנה...
לפעמים הגדולה לא מפסיקה גם כשהקטנה אומרת די או מתבכיינת, וכשאני אומרת לה "מוריה אמרה די, אז מפסיקים", שוב אני יוצאת ה"לא בסדר".

המצב הזה ממש מתסכל אותי...


אגב, חשוב לציין שלפני שמוריה נולדה אני והבת דודה היינו ממש קרובות והייתי שומרת עליה לפעמים אפילו כמה ימים.
גם עם הגיסה היו אז יחסים ממש טובים (היא אפילו אמרה לנו פעם שאם חס וחלילה יקרה משהו, הם רוצים שהילדה תהיה אצלנו...)
מאז שמוריה נולדה, פתאום יש לי עוד מישהו לדאוג לו, וזה לפעמים בא על חשבון הגדולה.
קשה לסביבה לקבל את זה...

 

[rayshlomi]

לדעתי ההערה בזמן אמת הרבה יותר אפקטיבית

מאשר להסביר לה באופן כללי. בכלל הסברים פחות עובדים על ילדים.
אצלי יש המצב מאוד דומה אבל אני האמא של הילדה שמרביצה ואני משתדלת שלא יעשו מזה סיפור גדול. אני מנסה למנוע פיזית את המכה ולהגיד שאסור להרביץ אבל זהו. לא אדבר על זה או אמשיך בהסברים. וברור לי שיש מי שזה יהיה לו קשה- בעיקר אם הילד שלו הוא זה שחוטף.

איך מתמודדים עם התסכול?
אני יודעת שמבחינתי זו דרך ההתנהגות והחינוך שבחרתי מתוך מודעות ואני שלמה איתה ומי שקשה לו עם זה- שהוא יתמודד עם תסכול.

אין לי בעיה עם זה שאחרים מציבים גבולות לילדה שלי שמרביצה- אני אשתדל להתערב רק אם יכעסו עליה או ירימו עליה את הקול, עם זה היא תצטרך להתמודד בחיים.