מה אומרים לאבא שנטש

[AYELET1]

מה אומרים לאבא שנטש

ובסוף ימיו מבקש לחדש את הקשר? מפורום שכן

 

[yalyul]

רק הלב יודע...../images/Emo14.gif

כל כך מזעזע לקרא, כל כך הרבה כאב. מה עושים כשהמח אומר "לך לעזאזל" והלב מתלבט? ההתלבטות מורה שיש כאן ענין לא סגור וענינים לא סגורים עושים לי רע לנשמה. מאוד "אצילי" לסלוח ולרוץ לאבא שנזכר בך פתאום... ומה עם התסכול, האכזבה, הנקמה? אבל אני לוקחת את זה למקום אחר, הוא אדם שזקוק לעזרה, אז מושיטים יד לא צריך את הלחי השניה, לא צריך למהר לסלוח ולנסות לשכוח בגודש כזה של אמוציות... את זה אפשר לעשות אחר כך פשוט להושיט יד להיות שם -כאדם.

 

[gitcat]

כהרגלה, יולה בטאה כל כך יפה

את מחשבותי ואת הרגשתי בנושא

 

[אתיר]

האמת, קראתי את כל השרשור

אולי אני לא מחוברת כל כך אך קשה לי להבין, נכון, אולי לראות אותו?? אולי? אך למען השם מדוע הוא "פתאום" נזכר בה???? כשצריך לסעוד אותו (עבודה מלוכלת) אולי הוא צריך כסף???? אני לא מאמינה בהבזקים הומניטריים כגון זה, דווקא כשהוא חולה הוא "נזכר" שיש לו בת?????הסיפור נגע לליבי , אך מה לעשות קשה לי להאמין שזה נעשה מתמימות????......!!!!!!

 

[yalyul]

אתיר, בטח שלא תמימות...

אגואיזם אטימות זכרון קצר טווח רחמים עצמיים עליונות - בשם האבהות כל אילה עברו ל בראש כשקראתי... אבל בן אדם חי זקוק לעזרה ללא ציפיות טכנית ככל שתהייה ריאלית אם אין לה כוונות פיוס רק הלב שלה יודע...

 

[אתיר]

השאלה היא כשאותה בחורה

היתה זקוקה לאבא שלה, כשעברה שלבים קשים בחייה, כשהיתה זקוקה ליד מכוונת, איפה הוא היה??????????????? זה מה שלא ברור לי, למה צריך לרוץ אליו שהוא רוצה???? צר לי שאני נשמעת קרה, אבל זה נכון, כל זה נאמר משיקול מאד קר, אין לי מושג מה היא תעשה, כל דרך שתבחר זה טוב עבורה (אני מאד מקווה שלא תתאכזב אם תבחר להתראות איתו) אני רק חושבת מנקודת המבט שלי. ולגבי שכרון קצר כפי שציינת למעלה - נכון לרוב האנשים או כשנוח, לצערי או לא - אני נחנתי בזכרון ארוך ארוך ( כיאה לכל פולניה)

 

[yalyul]

היית שולחת אותו לקיבינימאט?

הרי זאת ההתלבטוח שלה היא נושאת על הגב כזה שק של זכרונות מרים ובכל זאת מתלבטת לא מתחלפת איתה נטיית הלב שלי אישית היתה לשלוח אותו לעזאזל (גם לי יש זיכרון ארוך, ונטיות פולניות - עין תחת עין) ומישהו חכם אמר שהנקמה הרבה יותר מתוקה כשהיא באה מאוחר ובלתי צפויה... ועוד מישהו אמר כל כלב בא יומו.... אבל הייתי יכולה לעשות את זה רק אחרי התנקות ריגשית והכרה במציאות שאומרת שלמעשה בחייו אבא תפקד כמת אז מה הוא קם לתחייה פתאום? אבל ההתלבטות באה כיוון שיש לה עדיין רגשות.. נקמה? שנאה? אהבה? קשר דם חזק ממים? הכל ביחד או כלום... היא לא חזקה מספיק או שלמה עם עצמה כדי לטרוק לו את הטלפון ולכן היא צריכה לסגור את העניין לכאו או לכאן.

 

[אתיר]

כפי שכתבת ההתלבטות היא שלה

אני רק אמרתי את דעתי מהצד, כפי שראיתי שם לא ראיתי מישהי שחשבה אחרת, כולם חשבו שהיא צריכה לפגוש אותו. אני למשל לא בטוחה, אבל מאידך אני לא בנעליה (לשמחתי)וכפי שכתבת, היא באמת צריכה לחתוך לכאן או לכאן. אני מקווה שכל החלטה שתקבל שתהיה שלמה עימה.

 

[גלי®]

האמת ? כ"כ קשה לי לדמיין אפילו

את החיים שלי בלי אבא שלי ... אנחנו כ"כ "מחוברים" , שהחרדות הגדולות שלי נוגעות לפחד שמא יקרה לו משהו... קטונתי מלהגיב בכלל....

 

[gitcat]

אני בדיוק מרגישה כמוך גלי

 

[AYELET1]

אני מהתפוצה של אתיר

לא חושבת שהיתי הולכת להיפגש. בכל אופן, לא למען האב, שזנח כשהיה צריך אותו. הנקודה האחרת (והעיקרית) היא הרגשת הבת- האם תחוש שנותר מעגל בלתי סגור אם לא תפגש ו תשקם (נו, כמה שאפשר כבר לשקם...) את היחסים עם האב? האם יהיה לה קל לחיות עם זה (וזו זכותה המלאה לבחור בהמשך הניתוק!!!) או שתחוש חסר. אלו השאלות שעליה לשאול את עצמה.