מה אומרים? איך אומרים?

[ל ג י]

מה אומרים? איך אומרים?

הפצקילול כבר בן שנה וארבע, מאד מפותח לגילו, מבין הרבה, מדבר הרבה, שואל שאלות. כל ההקדמה היתה כדי שתקחו בחשבון שהוא מפותח מעבר לגיל הכרונולוגי כשאשאל את השאלה הבאה: לראשונה בחיינו המשותפים אנו נפרדים. אני נוסעת נסיעה ארוכה (בעייני - נצח) מהעבודה והוא לא יראה אותי 3 ימים מלאים. עד היום לא נפרדנו ללילה ומעולם הוא לא הלך לישון בלי שהתראינו. גם אני לא... האם מספרים? האם מכינים אותו? מה מספרים? האם מדברים איתו בטלפון כשלא נמצאים? (הוא יודע מה זה לטוס במטוס - למרות שמבחינתו זה תמיד לאילת

) הנסיעה היא עוד יומיים ואני ממש מתחילה להרגיש רע פיזית מהמחשבה שלא נתראה. מבחינתו המטפלת ואביו נשארים עימו אז סדר היום שלו נשמר. לא רציתי לנסוע, אבל אחרי שהיו פיטורים בעבודה ביום חמישי (טראומה נוספת, מצדיקה הודעה נפרדת) אני חשה בת מזל שעדיין יש לי עבודה ולא מרגישה שנכון לסרב לנסיעה. (בניינו, לי יש חרדת נטישה כנראה יותר גדולה ממנו, אבל ששש... זה סוד). עצות, הארות, הערות - הכל יתקבל בברכה. ל ג י

 

[נייטי]

אומרים את כל האמת, לא?

שלא תביני לא נכון, אני בעד שקרים לילדים כשיש צורך אבל במקרה הזה נראה לי שפשוט להסביר לאפרוח הבוגר שלך שאת נוסעת לכמה ימים כי יש לך עבודה ושהוא נשאר עם אבא. לספור ביחד את הימים והלילות שלא תהיי, לספר לו מה הוא יעשה ועם מי, ולשאול מה הוא רוצה שתביאי לו. מאוד מבינה אותך. אנחנו נפרדנו מתומר לנסיעת חופש כשהוא היה בין שנה וכמה חודשים. היה לי מאוד קשה. כתבתי לסבא ולסבתות מחברת של 27 עמודים עם הוראות עד שקלטתי שזה בולשיט, ובסופו של דבר השארתי הנחייה אחת: חבקו נשקו ותדאגו שיצחק הרבה. וזהו. אני חושבת שאם אבא ימלא לו את הימים בדברים כפיים והרבה צחוק, הוא יעבור את זה נפלא. אל תשאלי מה הוא לבש ומה הוא אכל ואיך הייתה המקלחת. בכיית זומזום - את מי זה מעניין ומה זה משנה. תסתפקי בידיעה שהוא מחייך ושטוב לו - ושלא יהיה לך ספק, הוא יחייך ויהיה לו טוב אם אבא שלו לא יהיה מוטרד בלעשות מה שאת מבקשת אלא יהיה עסוק בלהנות. לגבייך - טוב, זה כבר משהו אחר.......... אבל אני חושבת שאת תופתעי לגלות שאת נהנת מהחופש. תני להם להנות לגברים שלך ותהני את מהעדר האחריות לשלושה ימים. אני חושבת שהאחריות הזאת יותר מעייפת מאלף לילות בלי שינה, וזה כ"כ נחמד כשמחייבים אותך להפרד ממנה לכמה ימים.

 

[ל ג י]

גם אני דוגלת באמת

פשוט לא הייתי בטוחה האם להגיד משהו, או פשוט לנסוע (עכשיו כשאני כותבת את זה זה נשמע רע להיעלם ככה). האם להתחיל מהיום לדבר על נסיעה שקורית עוד יומיים? האם לדבר לילה לפני? (זה בנוסף לכל ההכנות והדיבורים על הגן שהוא אמור להתחיל עוד שבוע וכבר לא ברור לי כמה אני אבלבל אותו.) אני מקווה לגלות שאחוש איזושהי רגיעה. הלואי.

 

[מעיין ברכה]

אומרים את האמת

שאמא נוסעת מן העבודה ולא תישן בבית, ואבא והמטפלת ישמרון עליו, ואמא תחזור. חשוב מאוד לשמור איתו על קשר ב

מקווה שיעבור מהר ואפילו תהני

 

[ל ג י]

תודה על העצה

ועל האיחולים. בראש אני מתייסרת על המרחק הגיאוגרפי שאני הולכת לשים ביניינו. אני כבר רואה סרטים איך הוא נעשה חולה (אבעבועות, קיבל את החיסון לפני 4 ימים) ואיך בעלי נדבק (מעולם לא חלה; אני מקווה שכן יש לו נוגדנים) ואני לא שם לטפל ולעזור. אדווח שאחזור איך היה. ל ג י

 

[נוגה אור]

מסכימה ומוסיפה

שלא כדאי לעשות את ההסבר בצורה רגשנית מידי כי הקטנטנים האלו מבינים גם דברים שלא נאמרו והכי חשוב - למרות שזאת נסיעה של העבודה, תשתדלי להנות לישון טוב ולנוח. תהיי רגוע שהוא מטופל בידים הטובות ביותר.

 

[קיטי08]

אהלן

מסכימה עם כולן, אני בנסיעות מכינה להם הפתעה לכל יום, שקית יום הולדת עם מכתב קטן והפתעות לפי החשקים שלהם. זה גם עוזר לספור, גם תחושה של מחשבה וגם פינוק בשעות הקשות. שתהיה נסיעה טובה (הם יהיו בסדר)

 

[happy]

בתור אמא שנוסעת באופן קבוע אני יכולה להגיד

שתמיד תמיד להגיד ולהסביר. אני השארתי את ליהי עם אבא לשבוע כשהיא היתה בת חצי שנה. היתי חייבת לסוע לחול מטעם העבודה. קשה להסביר לתינוקת בת חצי שנה אז לא הסברתי אך בפעם הבאה שטסתי ליהי היתה בת שנה + אז כבר הסברתי אין לי מושג כמה היא הבינה מזה. עד היום יום לפני שאני נוסעת אני מספרת לילדים שאני נוסעת. כשאני בחול ליהי מסרבת לדבר איתי וטל דווקא מדבר איתי בשימחה. שאני חוזרת הכל חוזר למסלולו. נסיעה טובה ותנסי להנות גם.

 

[ל ג י]

עדכונון...

בהסתמך על הצעותכן חזרתי אתמול הביתה ואמרתי בקצרה, ללא דרמה, שעוד מעט אמא נוסעת לשלושה ימים לעבודה. אבא והמטפלת ישארו עם פיצקילולי וגם אם אמא לא רואה את פיצקילולוי היא אוהבת אותו ותמיד תוכל לדבר איתו בטלפון אם הוא יתגעגע. וכשאחזור אביא לו מתנות. ראיתי את הגלגלים הקטנים מסתובבים במוח וחשיבה מתבצעת לנגד עייני. כעבור שעתיים חזרתי בקצרה על אותו מסר וזהו. בין חצות ל 3 בבוקר, פיצקילולי על הידיים שלי, לא מוכן לרדת ומחפש "חיבוקי" "עוד".והכי שובר

, חוזר שוב ושוב על המילה "סליחה". אמרתי לו שאמא אוהבת אותו תמיד ונישקתי וחיבקתי. ב 6:30 שקם סירב בצרחות לאבא ורצה רק אמא ואמא. לפני האפיזודה הזו חשבתי לחזור על המסר היום שוב ומחר בבוקר אני כבר לא בבית. עכשיו אני כבר לא יודעת מה לאמר היום אם בכלל. רעיונות נוספים?? ל ג י

 

[נייטי]

ואוו, נשמע שהקטן שלך

באמת מפנים רגשות בצורה יוצאת דופן וגם יודע לבטא אותם היטב. זה מאוד מזכיר לי את תומרון שלי. מה שאני עושה במצבים ריגשיים כאלה זה מעבירה למוד קליל יותר. קודם כל בראש שלי ואז מוציאה את זה החוצה וזה עובד גם עליו טוב יותר. נסי להגיד לעצמך כל היום היום, שהכל יהיה נפלא, שהוא יהנה מזמן איכות עם אבא, שהם יעשו דברים כפיים, ושאת בעצמך הולכת להנות. אני חושבת שאחרי שאת תאמיני קצת יותר בזה שזה יהיה נחמד וטוב, גם לו יעבור המסר. למרות הקושי שמפגין הקטן, ואולי דווקא בגללו, בשום אופן לא הייתי מוותרת על ההסבר שאת נוסעת. אני כן הייתי מדברת על זה היום עוד פעם פעמיים. הייתי מספרת לו גם על משהו נחמד שהוא הולך לעשות עם אבא (כמובן רצוי לסגור עם אבא את ההבטחה הזאת). אנחנו בזמנו סיפרנו לתומר שהוא ילך עם סבא וסבתא לספארי והראנו לו באינטרנט סרטונים של הספארי. כמובן שהם אכן לקחו אותו לשם והוא מאוד נהנה. בעיניי לא נכון להעלם לו בלי להגיד כלום. יש לך ילד כ"כ חכם, הוא בטוח ירגיש שנעלמת וזה מאוד יטריד אותו. גם אם לא היית אומרת לו שום דבר אתמול זה היה מטריד אותו מאוד. יקירתי, תגידי לעצמך בראש שיהיה נפלא וזה יעבור גם אליו. נא לשנן מול המראה אלף פעם בשעה

 

[ל ג י]

כמה שאת צודקת ../images/Emo70.gif

מראש שמרתי על טון קליל אתמול אבל כנראה זה לא מספיק. אני גם צריכה לחשוב / להרגיש יותר קליל לגבי זה כדי שזה גם יעבור אליו. הסבטקסט. ובעיקר אני צריכה לנסוע ולראות שהעולם לא ייעצר ויעמוד מלכת וששנינו נסתדר למרות המרחק והגעגועים. כמו שאנו מגלות, אין ספק שלגדל ילדים נבונים ורגישים זה לפעמים אתגר

אבל שווה כל רגע. ל ג י

 

[מיליתו]

אני עשיתי זאת לא מזמן - לשבוע

התכוננתי מראש. הכנתי קופסא עם שוקולדים - לכל יום אחד. אמרנו לה "כשהשוקולדים יגמרו, אמא ואלה יחזרו". עבר בסדר גמור, חוץ מקצת הידבקות אחרי שחזרנו (הידבקות מצידה).

 

[ל ג י]

אהבתי ואנסה את הרעיון

בפרט שהקטן גילה את חדוות השוקולד