מהתחת לפה

[humbe]

מהתחת לפה

האדון שלי ציווה עלי (וירטואלית במצלמה) להחדיר באט פלאג, לשבת עליו, להוציא ולמצוץ ולנקות אותו. היססתי, אבל עשיתי. מעניין לשאול כמה היו מבצעים פקודה כזאת? לי היה מאד קשה, אבל הקשר עם האדון הזה חשוב לי כ"כ שביצעתי ואני גאה על כך. תודה למגיבים...

 

[מיכלי מיקמיק]

העיקר שנהנת ואתה גאה בעצמך

בטח שהייתי מבצעת, אם זה מה שהשולט דורש. הוא לא דרש את זה עדיין, ואני מקווה שלא נתת לו רעיון.

 

[אייבורי]

הנה, נכשלתי כבר במילה הראשונה והשניה

אז הפסקתי לקרוא

 

[לולה 123]

ועל זה אמא שלי היתה נוהגת לומר

אם היו אומרים לך לקפוץ מהגג היית קופצת ?

 

[JamesNox]

עשיתי את זה, הרבה פעמים

אם כי לא עם באט פלאג רוב הפעמים, אלא עם הדבר האמיתי. לא מת על זה, וזה לא הכי מומלץ בריאותית, אבל ווטאבר. על דברים יותר גרועים לא אמרתי לא.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

לא מומלץ

אם יש לך נטייה לדלקות גרון/דרכי הנשימה. תכלס, כולנו עושים שטויות כאלה, חלקנו מצטערים מאוד אחרי..

 

[seelinewoman]

 

[gidionline80]

בשביל

מה המציאו את המגבונים מבחינתי זה לסכן את מי שאיתי

 

[humbe]

תודה למגיבים - אכן למדתי משהו

אני מניח שהתמסרות לאדון פירושה העברת האחריות לשליטה אליו. עם האחריות הזאת באה גם האחריות לבריאותו של הנשלט. לא תמיד מודע השולט לסיכונים אליהם הוא מכניס את הנשלט, ואני מניח שהתגובות שלכם יעזרו לי להעלות את הנושא לדיון ביננו. אני מסכים שיש לבצע, אני חושב שעם מגבונים זה סיבון, אלא אם מקובל ע"י השולט, אני חושב שבלהט המפגש אי אפשר להציב תנאים והסתייגויות - צריך לבצע וזהו... אני מקווה שזה היה מבחן חד-פעמי. תודה, תודה

 

[gidionline80]

תיקון חשוב

התמסרות היא העברת השליטה לא האחריות. ההדדיות היחידה בסוג יחסים כזה הוא אחריות משותפת

 

[מיכלי מיקמיק]

 

[A לוןA]

הוצאת לי את המילים מהמקלדת

 

[humbe]

גידי, האמנם?!

אם אני מתמסר ומעביר את השליטה אל השולט, איפה האחריות שלי מתחילה ונגמרת? הרי אני מציית ללא בקרה... זו בשבילי משמעות הכניעות. האחריות היחידה שאני מחזיק לעצמי היא להיות אחראי לקשר שלי עם השולט ולבצע כל מה שהוא דורש ממני. כל העניין של 'גבולות' וחוזים, ומילות ביטחון, נראה לי יותר קטע של משחק תפקידים. אני לא במשחק הזה, אני מאמין שזה מאד אמיתי אצלי. כשזה אמיתי, משמעות המושג שולט היא מאד מחייבת. כשאתה בסאב ספייס ואני לא מגיע לסאב ספייס עם שולט שאין לי אמון בו, אני מוסר את עצמי בידיו... הוא יכול להרוג אותי בתנועה קלה של היד בפיסטינג... הוא יכול להרוס אותי מבחינה מקצועית ומבחינה חברתית ומשפחתית וכלכלית. איפה האחריות שלי באה לידי ביטוי?

 

[gidionline80]

אם

נניח השולט שלך יחליט על סשן ואינו יודע שאתה עם חום גבוה האם תשתף פעולה או תדאג לידע אותו? ואם הוא מחליט להמשיך ולקיים למרות שידעת, אתה אמור לדעתי לתת לו מילת בטחון או לבקש לומר לו שאינך בכיוון. בשורה תחתונה תפריד בין ההתמסרות לבין אחריות של שני אנשים בוגרים הדדית. סה מטרת הקשר והדינמיקה היא להנות יחד מבלי לסכן או להפגע.

 

[humbe]

גידי

ברור שאני צריך לידע את השולט. אני צריך לתת לו את כל המידע הרלוונטי לקשר ביננו. אכן, זו אחריות, אבל המילה האחרונה שלו. אם הוא יחליט לקיים את סשן גם כשיש לי חום, אקבל את זה - אחרת אין משמעות לדעתי למושג "שליטה". אני נותן לו את כל הנתונים, אבל האחריות להתפתחויות הם שלו. אני חושב שרמת האמון בינינו צריכה להגיע לכך שאני יודע שהוא לא יסכן אותי כי הוא לוקח אחריות על הבריאות שלי. האחריות הזאת לא שלימה ללא כל הנתונים שאני צריך לספק.

 

[seelinewoman]

בנוגע למה שכתבת

יש לי בעיה עם כמה דברים, ואסביר איך אני רואה זאת, מניסיוני באובדן שיקול דעת עצמי. אובדן שיקול דעת קורה כשמישהו מוכן לשקול את האפשרות שלמרות שגופו אינו כשיר לכך, הוא יסושן. לי זה נראה מהצד שאתה מאבד קשר עם עצמך ומבטל אותך עד כדי כך שלא משנה לך מה יקרה לך גם כשכל בר דעת מבין שיש כאן קו אדום אנושי. הייתי שם בעצמי וזה מפחיד אותי לחזור לנקודה נמוכה ושגויה בעיניי, כיום. נראה לי שיש כאן גם בלבול לא רק בין המושגים אחריות ושליטה, אלא גם בהגדרת האוטונומיה שלך. אתה הוא זה ששולט בגופך, בחייך ובבריאותך. אין כזה דבר להעביר שליטה מוחלטת לשולט, נהדר וידען ככל שיהיה, משום שאז עלול לקרות, לטעמי לפחות, שתאבד שיקול דעת מרוב רצון לרצות אותו ולהוכיח לו עד כמה אתה טוטלי. טוטליות היא בעיה של אגו, תמיד. היא הקצה השני של אפסיות מוחלטת, ושני הקצוות קיצוניים ואינם מעידים על מידתיות. שני הקצוות מסמנים אגו מודע לעצמו ושולט גם כשהוא כביכול "מוסר" שליטה. נוסף על כך, כל מה שכתבת מעיד על אובדן אמון מוחלט בעצמך, ומשום כך אתה "מעביר" את האמון לאדונך. גם אם אני סובלנית לקינקיות מסוג קיצוני, זה גורם לי אי נוחות לשמוע מישהו שאינו מאמין בעצמו.

 

[humbe]

סיליין

מבין מאד את נקודת המבט שלך. אני מבין את הבלבול עליו את מדברת. אני מניח שלחיות בין שתי זהויות זה מבלבל גם אותי. האם יש פה פיצול אישיות בהגדרה הקלינית? אני מאמין שלא, שהרי אני מודע כל הזמן לשתי הישויות שלי: האדם השקול, המשפחתי, המקצועי לבין הנשלט, הכנוע, העבד... האם אני אפס מוחלט בפן הכנוע שלי? האם אני באמת מוותר על שליטה? אני חושב שיש מצב אחד של מודעות שמרחף מלמעלה, אותו מצב של הישרדות קיומית שמהווה מן "מפקח קיומיות" ולא נרדם. המשימה העיקרית שלו זה פיקוח על מקדם האמון עם השולט. לדוגמה: יש לי שולט שהבין את הנטיה שלי לחשיפה... כמובן שאני לא יכול להרשות לעצמי להיחשף - זו תהיה התאבדות חברתית ומקצועית בשבילי עם השלכות קשות מאד על המשפחה... אבל הריגוש והסיכון בחשיפה גורמים לי לקחת סיכונים (כמו למשל הסיכון שהשולט בי יצלם את המפגשים הוירטואליים ביננו ויפיץ אותם, למרות שהזהות שלי סמויה.. או הצורך שלי לספר על הכניעות שלי לאנשים שמכירים אותי בזהות האמיתית שלי (יש שלושה כאלה)... בכל אופן, השולט בו מדובר רצה שאחשוף בפניו את זהותי האמיתית... שם, כתובת, טלפונים של בני המשפחה ואבצע עבורו משימות של עברה על החוק - כמו לשלוח לו תמונות ערום של אשתי (לצלם אותה בלי ידיעתה), לחשוף את עצמי במקומות ציבוריים וכד'. הקשר שנוצר ביננו היה עמוק מאד ואמנם חשפתי בפניו חלק מהפרטים האישיים שלי, אבל איפה שהוא מנגנון ההישרדות שלי כל הזמן שידר - עצור.. מקדם האמון ביניכם עוד לא מספיק בכדי למסור בידיו את המפתח לחיים שלך... ועצרתי.. ההשפעה של אותו מנגנון היתה כל כך משמעותית שממש התקררתי, נבהלתי והתחלתי להסיר עקבות ברשת. סיפרתי לו על מה שאני עובר והוא מיתן מאד את הציפיות שלו. אבל... את האמת? הרבה מתוך הפוטציאל הריגושי של הקשר ביננו נעלם. אני מקווה שתיווצר הזדמנות לבסס יותר האמון ביננו שאוכל לוותר לחלוטין על מנגנון הבקרה הזה.

 

[JamesNox]

אתה נשמע בדיוק כמוני

ההתמסרות הטוטלית הזו מוכרת לי מאד, כי גם אני כזה. ולצערי האקס שלי היה אדם מהסוג שלא היה מסוגל למתן את עצמו כשאני נתתי את כל השליטה בידיו (שזה הניסוח הכי עדין שיכולתי לחשוב עליו). וכן, גם כשהייתי חולה עם חום גבוה זה לא עצר אותו. כולל לאסור עלי לקחת תרופות, כי הוא אהב לזיין אותי כשאני בוער מחום. וסשנים של ברנדינג שהגיעו לרמה כזו שהיום אני לא יכול ללכת לים. וקשירות של ימים, שהובילו לבעיות גב איומות. וזיהומים פנימיים מסוגים שונים. ועוד כל מני נזקים שאני לא רוצה להרחיב עליהם. האם למדתי לקח? לא ממש. היום אני מסור לבן זוגי באותה המידה. הוא יכול לעשות בי מה שהוא רוצה, והוא יודע את זה. ואנחנו חיים יחד, ונשואים, ומגדלים בת וכל החלום הבורגני. והכל עדיין תלוי ברצון הטוב שלו. כי אם הוא יחליט שנמאס לו להיות נחמד, נמאס לו למתן את עצמו, נמאס לו להפנות את האלמנטים היותר קשוחים במיניות שלו כלפי הבחורון שאנחנו נפגשים איתו בדיוק למטרה הזו, הוא יודע ואני יודע שאני אאפשר לו את זה. והוא לא אוהב את זה בכלל. הוא אומר שזה לא בריא וזה לא כיף. כי אין עונג בהתגברות על כח הרצון של מי שאין לו כח רצון.

 

[humbe]

ג'יימס

אני חושב שיש משהו מאד עמוק במשפט האחרון שלך: "כי אין עונג בהתגברות על כח הרצון של מי שאין לו כח רצון." אתה יכול להסביר יותר? תודה

 

[JamesNox]

אני לא כל כך יודע איך להסביר

אבל אני אנסה: הוא, אהובי ז"א, דום מטבעו. עד לאחרונה לא היו לו התנסויות בדסמיות, אבל זה הטבע שלו. אז בוא נניח בצד סקס לרגע: גם במערכת היחסים שלו איתי, וגם עם אשתו לשעבר. הוא אוהב שדברים נעשים בדרך שלו, הוא שתלטן, קונטרול פריק, יודע הכל תמיד וכולי. הוא גרוש כבר 12 שנים, והוא עדיין מארגן לגרושתו (ולבעלה) את החיים. ובטח שהוא מארגן את החיים שלי. ואם קורה שאנחנו מתווכחים, לא מספיק לו שאני אכנע לרצונו. אני צריך להשתכנע שהוא צודק. ואותו הדבר בסקס. מה שהוא רוצה זה לא שאציית לו כי לא אכפת לי מה קורה, או כי אין לי כח להתווכח. הוא רוצה שאני אקבל את רצונו. שארצה את מה שהוא רוצה. וזה מתסכל אותו, כי רוב הזמן אני פשוט נהנה מזה שהוא נהנה. ומזה שלא ממש אכפת לי מה קורה לי גופנית. אני לא נהנה כמוהו.