מהרישי VS אושו
לא שהתחיל להיווצר כאן דיון על משמעות הסבל, אבל שיהיה - זה לא שיש פה דיונים על כל נושא אחר
אז יש לנו את הדעה של אושו - הסבל הכרחי להתעוררות, או אם לנסח אחרת, הכרחי לצורך גדילה והתפתחות והבנה עמוקה יותר
ויש את הדעה המטופשת השניה - שאין שום צורך בסבל, והסבל לא עושה כלום חוץ מלהפריע, ולפיכך אין לו שום משמעות
וזה מביא אותנו לפוסט קצר שכתבתי פה פעם ושאף אחד לא הבין(ולמה באמת שתבינו?) שאומר שלפי כל הגליקרים וחסידי-מהרישי האטומים מספיק רק לתרגל מ"ט בחדר ריק וזו מהות כל החיים
(אז הנה, במילים פשוטות יותר הפעם - לא שאני מצפה שתבינו גם עכשיו - החדר הריק הוא מטאפורה למשהו שהוא "דמוי-חיים"... זוכרים את המטריקס? אז החיים של הכדור הכחול, חיי הנוחות והשקר, זה החדר הריק)
עכשיו מזווית שונה:
שאלתי פעם את גליקר אם הוא מאמין באלוהים שברא את העולם והוא ענה שכן
(אגב, אתם לא מתארים לעצמכם באיזה שטויות אחרות הוא מאמין, הלסת שלכם היתה נופלת שתי קומות למטה, אבל זה כבר סטיה מהנושא)
ואז שאלתי אותו אם אלוהים ברא את העולם ואלוהים הוא המוחלט והוא ההארה בהתגלמותה והוא האינסוף וידה ידה, כל השיט המשעמם הזה,
אז למה הוא ברא עולם עם סבל?
אם אתם אומרים שכל מה שחשוב זה ההארה עצמה וההגעה להארה, והסבל לא עושה כלום כלום כלום חוץ מלהפריע בדרך ושאין לו שום כלום של משמעות ושום תפקיד בעולם, ושהחכם לא חוקר את החושך אלא רק מדליק אור,
אז למה for fuck's sake אלוהים שהוא הוא ההארה בהתגלמותה ייברא עולם עם סבל???
רוצים לדעת מה היתה תשובתו המהוללת של הגליקר?
(נו, בטח שאתם רוצים, יש משהו שמאפיין אתכם יותר מסקרנות רעבתנית?)
התשובה שלו היתה שלאלוהים היה משעמם
כן, במילים האלה, נשבע לכם באמא שלי.
לאלוהים היה משעמם
לא שהתחיל להיווצר כאן דיון על משמעות הסבל, אבל שיהיה - זה לא שיש פה דיונים על כל נושא אחר
אז יש לנו את הדעה של אושו - הסבל הכרחי להתעוררות, או אם לנסח אחרת, הכרחי לצורך גדילה והתפתחות והבנה עמוקה יותר
ויש את הדעה המטופשת השניה - שאין שום צורך בסבל, והסבל לא עושה כלום חוץ מלהפריע, ולפיכך אין לו שום משמעות
וזה מביא אותנו לפוסט קצר שכתבתי פה פעם ושאף אחד לא הבין(ולמה באמת שתבינו?) שאומר שלפי כל הגליקרים וחסידי-מהרישי האטומים מספיק רק לתרגל מ"ט בחדר ריק וזו מהות כל החיים
(אז הנה, במילים פשוטות יותר הפעם - לא שאני מצפה שתבינו גם עכשיו - החדר הריק הוא מטאפורה למשהו שהוא "דמוי-חיים"... זוכרים את המטריקס? אז החיים של הכדור הכחול, חיי הנוחות והשקר, זה החדר הריק)
עכשיו מזווית שונה:
שאלתי פעם את גליקר אם הוא מאמין באלוהים שברא את העולם והוא ענה שכן
(אגב, אתם לא מתארים לעצמכם באיזה שטויות אחרות הוא מאמין, הלסת שלכם היתה נופלת שתי קומות למטה, אבל זה כבר סטיה מהנושא)
ואז שאלתי אותו אם אלוהים ברא את העולם ואלוהים הוא המוחלט והוא ההארה בהתגלמותה והוא האינסוף וידה ידה, כל השיט המשעמם הזה,
אז למה הוא ברא עולם עם סבל?
אם אתם אומרים שכל מה שחשוב זה ההארה עצמה וההגעה להארה, והסבל לא עושה כלום כלום כלום חוץ מלהפריע בדרך ושאין לו שום כלום של משמעות ושום תפקיד בעולם, ושהחכם לא חוקר את החושך אלא רק מדליק אור,
אז למה for fuck's sake אלוהים שהוא הוא ההארה בהתגלמותה ייברא עולם עם סבל???
רוצים לדעת מה היתה תשובתו המהוללת של הגליקר?
(נו, בטח שאתם רוצים, יש משהו שמאפיין אתכם יותר מסקרנות רעבתנית?)
התשובה שלו היתה שלאלוהים היה משעמם
כן, במילים האלה, נשבע לכם באמא שלי.
לאלוהים היה משעמם