מהרישי VS אושו

[יאללה שוב]

מהרישי VS אושו

לא שהתחיל להיווצר כאן דיון על משמעות הסבל, אבל שיהיה - זה לא שיש פה דיונים על כל נושא אחר


אז יש לנו את הדעה של אושו - הסבל הכרחי להתעוררות, או אם לנסח אחרת, הכרחי לצורך גדילה והתפתחות והבנה עמוקה יותר

ויש את הדעה המטופשת השניה - שאין שום צורך בסבל, והסבל לא עושה כלום חוץ מלהפריע, ולפיכך אין לו שום משמעות

וזה מביא אותנו לפוסט קצר שכתבתי פה פעם ושאף אחד לא הבין(ולמה באמת שתבינו?) שאומר שלפי כל הגליקרים וחסידי-מהרישי האטומים מספיק רק לתרגל מ"ט בחדר ריק וזו מהות כל החיים
(אז הנה, במילים פשוטות יותר הפעם - לא שאני מצפה שתבינו גם עכשיו - החדר הריק הוא מטאפורה למשהו שהוא "דמוי-חיים"... זוכרים את המטריקס? אז החיים של הכדור הכחול, חיי הנוחות והשקר, זה החדר הריק)

עכשיו מזווית שונה:
שאלתי פעם את גליקר אם הוא מאמין באלוהים שברא את העולם והוא ענה שכן
(אגב, אתם לא מתארים לעצמכם באיזה שטויות אחרות הוא מאמין, הלסת שלכם היתה נופלת שתי קומות למטה, אבל זה כבר סטיה מהנושא)
ואז שאלתי אותו אם אלוהים ברא את העולם ואלוהים הוא המוחלט והוא ההארה בהתגלמותה והוא האינסוף וידה ידה, כל השיט המשעמם הזה,
אז למה הוא ברא עולם עם סבל?
אם אתם אומרים שכל מה שחשוב זה ההארה עצמה וההגעה להארה, והסבל לא עושה כלום כלום כלום חוץ מלהפריע בדרך ושאין לו שום כלום של משמעות ושום תפקיד בעולם, ושהחכם לא חוקר את החושך אלא רק מדליק אור,

אז למה for fuck's sake אלוהים שהוא הוא ההארה בהתגלמותה ייברא עולם עם סבל???


רוצים לדעת מה היתה תשובתו המהוללת של הגליקר?
(נו, בטח שאתם רוצים, יש משהו שמאפיין אתכם יותר מסקרנות רעבתנית?)
התשובה שלו היתה שלאלוהים היה משעמם
כן, במילים האלה, נשבע לכם באמא שלי.

לאלוהים היה משעמם

 

[רועי החושב]

בבודהיזם יש משמעות מדוייקת לסבל

סבל הוא דוקהא, אי שביעות רצון, אי סיפוק.
אתה רוצה משהו ואתה לא משיג אותו- זה סבל בהגדרה הצרה, הבודהיסטית.
ולכן הפיתרון לסבל הוא אי השתוקקות, אי רצון.
אז הדיון הוא לא על סבל, הוא על רצון.
מי ששולל את הרצון מוותר על הסבל.
מי שמחייב את הרצון מאמץ את הסבל.
וזו לחלוטין שאלה קיומית ולא אינטלקטואלית.
זו כמעט שאלת להיות או לא להיות.
יש כאלה שמרוב סבל קשה מנשוא יבחרו לחיות את חייהם בלי רצון.
מדיטציית מנטרה, לדוגמה, מחלישה את שלהבת הרצון.
ולכן מקילה מעט על הסבל.
ויש כאלו שיגידו לחיים כן ולרצון כן ולסבל שהוא החיים כן. אנשים כאלו הם כשלהבות גדולות ומאירות והם חביבים עלי הרבה יותר ממבשרי החשיכה המזרחית הקרויים מוארים.
בודהא היה בעיני סוג של מוכר אופיום נחמד שדיבר בכנות על המוות המצפה למי שיקח את האופיום שהוא מוכר.
ומה שיפה כל כך הוא שאנשים לקחו את זה.
אנשים בחרו להגיד לא באופן מודע.
זה מוות מאד מכובד. הם מתו בעודם בחיים.
כמו שאתה מת ברגע זה. אבל הם היו מודעים לזה ובחרו בזה במודע ואילו אצלך הבחירה לכבות את השלהבת היא לא כל כך מודעת, לא מושכלת, ולא מכובדת כי אתה סתם נרקומן של שיטות מדיטציה שלא מבין את ההשלכות שלהן.
&nbsp

 

[סינבד]

אתה מדבר על הרצון כמקור לסבל

בהסתכלות שלי יש הבדל בין רצון לבין השתוקקות. מי שחווה את ההשתוקקות שאני מדבר עליה מכיר את התחושה שפשוט אין אוויר לנשום מרוב השתוקקות. זה המקור לסבל. רצון בריא יכול להיות שימושי ומועיל בחיינו בעולם הזה ובלבד שלא יהפוך להשתוקקות. אם אני רוצה להבין מה מקור האושר ולצורך כך אני לומד ומתרגל מ"ט, או (יותר עדיף לדעתי) כל מדיטציה אחרת יש סיכוי טוב שאגלה דברים מעניינים על עצמי, על החיים ועל העולם. אם אני משתוקק להיפטר מהסבל שמלווה את חיי ולצורך כך אני מתרגל מ"ט. קרוב לוודאי שאגיע למקום שבו עומדים גליקר ידידנו וחבר מרעיו.

 

[יאללה שוב]

ניסיתי להיות ממוקד בדיון

בלי לדבר על הגישה הקלאסית של הבודהיזם
רק בשאלה הצרה שעלתה כאן בפורום

הגישה של אושו כפי שהציג אותה לייטפלייק
מול הגישה של אגודת-הכת של מהרישי ששוללת כל משמעות וכל טעם לסבל

אושו איננו יוצא דופן בגישתו
כל דוקטרינה רוחנית מאז דברי ימי העולם מצאה לנכון לעסוק בשאלת הסבל
וכולן מייחסות משמעויות שונות ופותרות את הבעיה בדרכים שונות, כל גישה ודרכה שלה

יוצאת הדופן היחידה היא זו של הכת המהרישית
הם בכלל לא מסתכלים על הסבל
מפנים לו עורף לחלוטין
כמו שהם מפנים עורף לחיים

ולכן גליקר יכול היה לפלוט מתוכו תשובה כה אווילית לשאלה כל כך כבדה
"לאלוהים היה משעמם"
תרבויות וציוויליזציות שלמות קמות, עולות, משגשגות, דועכות מקדמת דנא
כשהן שוברות את הראש על השאלה הכבדה מכל
וזה אצל גליקר מקבל את התווית "השעמום של אלוהים"

 

[רועי החושב]

והסברתי לך

ששתי הגישות הן פני השטח של שאלת חיוב או שלילת הרצון.
פני השטח הם לא דבר מעניין.
אושו הוא לא הוגה מעניין.
מהרישי לא הוגה מעניין.
וגליקר שלך בכלל לא ראוי לאיזכור. עצם העובדה שאתה חש צורך להתעמת עם טיעוני הבל של אנשים שיטחיים מלמדת שטרם הבקעת דרך לעומק הדברים.
לא שופט אותך, רק מציין מה שרואה.
אם מה שמעניין אותך זה להסתלבט על טימטום של גליקר או מודטחדש אז זה משהו אחר אבל זה לא דיון רציני.
אתה לא רציני, תקשיב.
תעמיק במקום להילחם אוטומטית.
לא צריך להגיב לכל מה שאומרים.
תרכז את האנרגיה שלך ותבקיע דרך לעומק.

 

[יאללה שוב]

אתה פשוט לא מרפה

תגיד, איך החברים שלך סובלים אותך?
(יש לך בכלל?)

 

[יאללה שוב]

ורק כדי להיות ענייני

אתה טועה לחלוטין
זה ממש לא פני השטח של חיוב או שלילת הרצון

יש פה התייחסויות אחרות
אבל אתה נעול על מה שכבר למדת ויכולת השיפוט שלך שטחית לגמרי
וכל מטרתך היא ביטול מי שמולך והאדרת האגו והאיטלקט שאין לך
אתה שטחי כמו בלון של מסטיק בזוקה

 

[רועי החושב]

אז איפה הטיעון הענייני בדיוק?

אה.. אתב בטח מתכוון שבגלל שכתבת "זה לא" אז זה נקרא טיעון ענייני.
שום נימוק, שום הסבר, שום טיעון.
אתה מטומטם גמור? רק להג תגובתי רפטטיבי כדי לשקם את הערך העצמי הפגוע שלך? שום יכולת מינימלית לתת טיעון של ממש.
פשוט בלתי אפשרי לגרום לך להשקיע גרם אחד של תשומת לב לתוכן כלשהו מלבד לערך העצמי הפצוע שלך. אתה ישן? מישהו בבית? טוק טוק טוק. תוציא את הראש מהתחת ותתחיל להגיד דברים של טעם מתוך תשומת לב עילאית.
בשביל מה אתה פה? מה הטעם שאתה מוצא בדיבור על נושא כלשהו אם אינך מוכן להתעמק בו?
המצב חמור.
אני ממליץ לך להרגע ולדבר לעניין. אני מבין שזה קשה, שזו הפרעה ברמת חרדה מסויימת. אבל וואלה... פשוט תרגע... תנשום עמוק.
נשמת?
תנשום.
ועוד פעם.
עכשיו- קאט דה קראפ. יש לך טיעון ענייני?
אם לא, לא נורא. אבל שאט דה פאק אפ.

 

[יאללה שוב]

נו טוב

לפחות בעומק(עומק...

) המלל הילדותי הזה
אפשר לראות שאתה מודע לכך שאני פשוט לא טורח לנמק את עצמי
(ולא שאני לא מסוגל לנמק)

זאת כבר התקדמות
עכשיו נותר לך רק לגלות למה אני לא טורח

בהצלחה

 

[רועי החושב]

כן, תציג את חולשותיך כבחירה אישית

ככה לעולם לא תצטרך להתמודד איתן.
ואם מישהו יגיד לך, כמוני למשל, שאתה חלש, אז תציג את זה כבחירה אישית נגדו ותציף אותו במבול קללות כדי ליצור נפח מסביב לשקר הזה.
אתה רק רוצה להפוך את התגובתיות לערך העצמי הנמוך שלך לסיפור של התקפה מודעת ומכוונת שבו אתה יוצא גבר גבר.
המאצ'ואיזם שלך משגע אותך סופית.
אתה כל כך מופרע ומתוסבך חביבי.
אתה גבר גבר? לא נראה לי. סורי. אתה פשוט נשי מאד ותגובתי לערך עצמי נמוך. זה מאד נשי.
אתה בבירור, ובלי שום ספק, מאד מאד אישה.
וקשה לך עם זה, אני מבין.
תתחיל ללמוד לקבל את עצמך. אין לך הרבה מאפיינים גבריים.
ואם תקבל את עצמך כפי שאתה גם הסביבה תקבל אותך, בין אם היא תרצה בכך או לא.
אבל כל עוד אתה בקונפליקט לא תוכל לקבל את ההערכה שמאד נחוצה לך.
אז קח לך, כאמור, נשימה עמוקה ואל תגיב לדברי בכלל.
אלא רק תתבונן ותן למציאות להיות מה שהיא.

 

[יאללה שוב]

תאמר לי בבקשה

זה נראה לך כמו תרחיש מציאותי שאני הולך להיכנס איתך(איתך?) לדיון על נבכי נפשי ועל הפסיכולוגיה שלי? כאילו, באמת?

אתה מדבר איתי על קללות...
להזכיר לך את התשפוכת המביכה שלך מההודעה הקודמת?(ואת אלו שקדמו לה)
אתה בכלל קולט במילימטר מה הולך סביבך?


מדבר איתי על נשיות-גבריות

וואלה, אתה בטוח שזה משהו שאתה רוצה לפתוח?(סמוך עלי, אם יש מישהו שלא כדאי לו להיכנס לפינה הזו זה אתה

)
רמז: תנסה לחשוב רגע מי צריך פה להיגמל מהצורך התלותי האובססיבי העצוב שלו לחפש את קרבתי, לכרכר סביבי ולצפות לתגובה שתבוא לו טוב



כן... להיות אתה זו אכן פאדיחה.

 

[רועי החושב]

ידידי, אין לי דבר נגדך

וכל שאיפתי בשיחה איתך היא לגרום לך להגיד דברים יותר מעניינים ממה שאמרת עד עכשיו.
עד עכשיו רק הגבת לערך העצמי הנמוך שלך.
וכל מה שאני עושה זה להצביע על העובדה הברורה והמאד פשוטה והכל כך בולטת לעין הזו.
אתה לא רוצה להתמודד איתה אבל אני מאלץ אותך כי אני לא אדם שמרחם על אנשים רכרוכיים.
הרכרוכיות הבכיינית הזאת שאתה מפגין פה היא כל כך פתאטית ואני במקומך הייתי מתבייש מאד על כל הדרמה המגוחכת הזו שאתה מייצר בשביל לסחרר את כולם, כולל את עצמך, כדי שלא ישימו לב לתגובתיותך לערך העצמי הנמוך שלך.
אני רק משתף אותך במה שאני רואה ולא שופט אותך בכלל.
אני לא שופט אנשים בלתי מודעים לעצמם אלא אם כן אני מוכרח, בשביל צרכים מעשיים כלשהם אבל איתך אין לי צורך מעשי שמחייב זאת אלא מה שאני אומר לך נובע ממודעות שמייצרת שיקוף שאתה יכול לקחת אותו לכיוון שהוא די מעשי מבחינתך שהוא לדבר לעניין.
היכולת שלך "לדבר לעניין" היא בשפל שלא ראיתי אצל אף אדם מעולם.
ולפיכך הייתי ממליץ לך להיעזר בשיקוף שהצגתי כרגע בפניך.
בהצלחה.

 

[יאללה שוב]

והבדיחה ממשיכה...

אז אתה באמת מאמין שמישהו יכול לאלץ מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה בהתקשקשות חסרת-משמעות בפורום בתפוז? (על אחת כמה מבוכה מהלכת כמוך)

זה רק מראה איזה משקל הפעילות הזאת תופסת בחיים שלך

יאללה, שיקפת, איבחנת, הצבעת
תן גז






נ.ב.
לא באמת אכפת לי אם יש לך משהו נגדי או לא
זה חסר חשיבות באופן שאני בטוח לגמרי שאתה לא מתאר לעצמך

 

[רועי החושב]

אני לא מאמין, אני יודע

כאשר מדובר על פעולות קוגניטיביות שנובעות מהעובדות הרי שחשיפת העובדות כופה שינוי על ההכרה.
האשליה שלך היא שההכרה שלך היא בשליטתך.
אבל למעשה כל עובדה שתיחשף אליה תיכפה על הכרתך להשתנות בהתאם אליה.
כאן נעוצה אשליית הכוח המדומה שלך כאילו אתה תחליט מה יהיו העובדות.
אשליית הכוח הזו היא תגובה לשיקופים שמציבים בפניך.
והיא מהווה ניסיון מגוחך בתכלית הגיחוך לברוח מהעובדות.
אין לך תגובה אחת שאינה בריחה מהעובדות.
כמה עוד תנסה לברוח? אין לך סיכוי. אתה משתולל אבל נלכדת ולעולם לא תשתחרר.
העובדות חזקות ממך וכפויות על הכרתך ואין לך דרך לברוח. תברח, תברח, אתה קשור ברצועה ולא תגיע רחוק. תעשה כל מה שאתה יכול. תתנגד הכי חזק. אך העובדות חזקות ממך.
כל שאיפתך היא לברוח אבל אתה לא יכול לברוח אז מה תעשה?
מה תעשה כשהשקר שלך נחשף?
מה התגובה הנכונה?
לשקר עוד?
תשקר עוד...
או שאולי יש יש אפשרות אחרת...

 

[יאללה שוב]

כן, אני משתולל אחרי שנלכדתי

אחי, לך תמצא מה לעשות עם עצמך
תאכיל יונים בגינה עם הקשישים או משהו

 

[רועי החושב]

נלכדת במקום מוצף אור

ואתה לא יכול להסתיר את השקרים שלך.
מכיוון שאתה לא יכול להסתיר את זה אתה צועק כאילו מישהו נגדך.
זה נובע מטירוף מוחלט, אתה פשוט חולה נפש.
כל דבריך נובעים מהמחלה הזאת.
אתה יודע שאתה חולה? אתה בכלל מבין את זה?
אם היית מבין כמה אתה חולה לא היית מדבר כאילו אתה יודע הכל, כאילו אתה שולט במצב, כאילו אתה תחליט מהי האמת.
אתה כל כך בחרדה תגובתית לנוכח הביקורת הקטנה ביותר עד שאינך מסוגל להתמודד עם הטענות הכי פשוטות ברמת תוכן בסיסי של שיחה נורמטיבית.
כל מה שאתה עושה זה תגובות פסיכיות. כל הודעתיך הן תגובות פסיכיות. אין לך אפילו הודעה אחת שלא נגועה בתגובתיות פסיכית. אפילו לא אחת.
אתה ממש לא מ ס ו ג ל לדבר לעניין. זו לא בחירה, זו חולשה.
התכחשותך המוחלטת לחולשה הזאת מחלישה אותך עוד יותר.
כל עוד אתה משקר לעצמך כאילו אתה בוחר אינך רואה את החולי והחולשה שלך.
אינך בוחר בדבר. ה"בחירה" שלך היא רק מסך עשן להסתיר את התגובתיות האוטומטית שלך לכל ביקורת שעלולה לערער את הערך העצמי השברירי שלך.
&nbsp

 

[יאללה שוב]

מה, שוב?

תשמע, תראה...
אתה מטומטם מביך, עם הרבה מאוד זמן פנוי ואובססיה לפורום מדיטציה


לא יודע מה הקטע שלך בחיים עם הקיבעון הפסיכוטי הזה אלי.
(ות'אמת, לא בדיוק אחד הדברים הכי מעניינים)

 

[רועי החושב]

שאלתי אותך מה הטיעון הענייני

שהתיימרת שטענת אותו.
ובמקום להציג את "הטיעון הענייני" שלך כל מה שיכולת לעשות הוא בריחה.
זה נובע מזה שאין לך טיעון ענייני. לא כתבת שום דבר ענייני.
אין לך אפשרות לייצר שיחה ברמה גבוהה.
אתה פשוט עם ברמה של מוכר בטטות בשוק בסעודיה.
פשוט דביל, אוויל וחושב שאתה איזו הברקה.
אבל איזה נפל אתה כשזה מגיע ליכולת בסיסית ליצור טיעונים הולמים.
פשוט כלום מבחינה אינטלקטואלית.
אתה אפס ואין לי אפילו קצת סימפתיה לאפסים יומרניים כמוך.
אני חושב שאתה אחד האפסים הנבובים ביותר שיצא לי לפגוש פה.
אז לך תחזור למהרישי ולשאר הטמבלים שאתה שונה באיוולתם.
תחזור לכלום שמהווה את "הירהוריך" האפסיים.

 

[יאללה שוב]

כל כך חבול ופגוע
כל כך היסטרי
כל כך נשי

 

[רועי החושב]

ראה כיצד אתה בורח מהעובדה

שאתה אפס.
מדוע אתה בורח מזה?
אין לך אפשרות לברוח מזה.
כל תגובותיך הן בריחה מהעובדה הזו שאתה אפס.
וכל תגובה היא רק אפס בעצמה. ניפוח מוח ריק.
אתה רק מייצר כלום. מילים ריקות.
אתה מקיף את עצמך בהוגים ריקים כדי להסתיר את אפסותך.
אם לא היית כל כך אפס היית יכול להתעמק בנושאים שמדברים איתך עליהם.
אבל אתה לא יכול כי אתה א פ ס.
אתה לעולם לא תשתנה. אתה תמיד תהיה אפס.