מהי עברה לפי ההלכה

[כאוס מסודר]

---

שיטת יסוד בהלכות עריות, הסתכלות וזרע – חמשה עקרונות​

1. עיקר האיסור מן התורה – נשיקת איבר באיבר​

יסוד איסור עריות בתורה הוא מעשה החיבור עצמו, דהיינו "נשיקת איבר באיבר".
כל עוד אין חיבור פיזי ממש, אין כאן איסור תורה של גילוי עריות, לפי הרבה ראשונים.
המעשים המקדימים אינם ערווה מן התורה, אלא גדרים שחז״ל גזרו כדי שלא יבוא האדם לידי המעשה עצמו.

---

2. גדרות חז״ל – איסור הסתכלות, ייחוד ונגיעה כאשר האישה נוכחת במציאות​

מכוח "ושמרתם משמרת למשמרתי", גזרו חז״ל שלושה יסודות:

א. איסור הסתכלות של חיבה​

רק כשהאישה נוכחת ופיזית בעולם, והסתכלות עלולה להביא למגע אסור.

ב. איסור ייחוד​

כל אישה שאינה אשתו בקדושה, אפילו פנויה, ואף יותר כאשר מדובר בעריות החמורות.

ג. איסור נגיעה​

חיבוק, נשיקה או נגיעה המביאה לחיבה — גזירה מדרבנן שנועדה למנוע הגעה לביאת איסור.


המשותף לשלושתם:
הם עוסקים אך ורק בסיטואציות של קרבה ממשית.
רק כאשר קיימת אישה ממשית, נוכחת, מעוררת מגע או קרבה.

---

3. אין איסור כלל לראות אישה בתמונה או סרט​

בכל התלמוד, הגאונים והראשונים —
אין מקור אחד האוסר צפייה בתמונה או סרט.


הסיבות:

1. תמונה איננה אישה, ואין בה נוכחות ממשית או חשש למגע.
2. כל האזהרות נאמרו על "ראייה המביאה לידי עבירה", לא על ראייה שאין לה תוצאה מעשית.
3. כל גדרי חז״ל עוסקים בנשים חיות ונוכחות, לא בדימוי חזותי.
4. אין חשש ערווה בתמונה, כי אין ערווה בלי מציאות של אישה ממש.

לכן מבחינה הלכתית:
הסתכלות בתמונה או בסרט איננה אסורה, ואין היא בכלל "הסתכלות אסורה" שדיברו עליה חז״ל.

---

4. רווקים – מאחר שאין להם אישה בהיתר, הם בכלל “אונס רחמנא פטריה”; ואם אינם חוטאים — מדרגה גבוהה​

חז״ל קבעו:

“רווק הדר בכרך ואינו חוטא — הקדוש ברוך הוא מכריז עליו בכל יום.” (קידושין מ ע״א)

בכרך של זנות, הפיתוי הוא ממשי ונוכח.
אם הגמרא אינה אומרת שרווק שנכשל עובר איסור —
אלא רק משבחת מי שלא נכשל — משמע:

✔ עצם הכשל של רווק איננו ודאי איסור.​

✔ הימנעות מן החטא היא מעלה, לא חובה.​

✔ רווק שאין לו היתר — מוגדר מבחינה הלכתית כמי שאינו יכול להינצל לגמרי.​

✔ ולכן: אונס רחמנא פטריה — אין בו דין של "עבירה ברצון".​

הגמרא מרחיבה ומביאה דוגמאות של רווקים שעובדים בעבודה שיש בה נשים נוכחות וזמינות (רב חנינא ורב אושעיא).
השבח הוא לדרגה גבוהה, לא לחיוב הלכתי.

---

5. איסור הוצאת זרע לבטלה – שייך רק למי שיש לו אישה בהיתר​

לפי שיטה זו, יסוד האיסור הוא:

א. מי שיש בידו דרך מותרת לקיים מצווה (אשתו בקדושה וטהרה)​

ובכל זאת בוחר לפרוק תאוותו בדרך אחרת —
מבטל מצווה ועושה פעולה המנוגדת לתכלית האישות.

ב. רווק שאין לו דרך מותרת​

אינו מבטל מצווה בפועל, ואין לו אלטרנטיבה מותרת.
ולכן אינו בכלל האיסור.


זה תואם:

• את גדר “אונן” שרצה להימנע ממצווה קיימת
• את דיני אישות שנאמרו לאדם רק כשהוא נשוי
• את העובדה שהגמרא לא אוסרת מפורשות אוננות לרווקים
• את ההבחנה ההלכתית הבסיסית: איסור חל רק במקום שיש בחירה ממשית

לכן על פי יסוד זה:

✔ האיסור חל רק על בעל אישה.​

✔ לרווק אין לאו זה כלל.​

✔ ההימנעות – מעלה גדולה, לא חובה.​

---

סיכום השיטה בחמש נקודות​

1. איסור תורה ⇒ רק נשיקת איבר באיבר.
2. גזרות חז״ל ⇒ הסתכלות, ייחוד, נגיעה — אך ורק עם אישה נוכחת.
3. תמונה/סרט ⇒ אינם אסורים כלל, כי אינם “אישה” ולא מולידים מעשה.
4. רווקים ⇒ מותר להם מצד אונס רחמנא פטריה; מי שנמנע — בעל מדרגה נדירה.
5. זרע לבטלה ⇒ שייך רק למי שיש לו אישה בהיתר ובוחר לפרוק תאווה מחוץ למסגרת הקדושה.

---