מהי מטרת הפירמה?

[shayzo01]

מהי מטרת הפירמה?

במנה"ס לימדו אותנו שמטרת החברה היא מיקסום הרווח לבעלי המניות
אם זו אכן האקסיומה הבסיסית של הקפיטליזם יש פה בעיה מהותית שכן בסופו של תהליך זה יוביל אותנו לחברה מפוצלת עם אי שוויון מטורף (בעצם.... זה לא המצב שאנחנו הולכים אליו היום?)
דיון פילוסופי שמעניין אותי מאד – מישהו מכיר חומר קריאה רלוונטי לנושא?

 

[FineSilverMan]

מה?...

היכן למדת?
&nbsp
אותי לימדו שמטרת הפירמה היא החלפת ערך בערך. לא מדברים על מקסום רווח לבעלי המניות. מדברים על מותגים, על קשרי חברה-לקוח.
החברה מספקת מוצר או שירות ובתמורה מקבלת כסף.
החברה לא פועלת רק מול הלקוח, אלא בתחרות מול חברות אחרות, ביחסים מורכבים מול הממשלה והרשות המקומית, ביחסים עם הספקים, ביחסים עם הציבור שלא רוכש את המוצר ואולי כן ירכוש בהמשך...
כלומר נקודת המבט רחבה יותר מאשר רק שורת הרווח.
&nbsp
עכשיו, מה הקשר בין שורת הרווח לחברה מפוצלת עם אי שוויון מטורף?...
&nbsp
הפעילות הכלכלית מתחלקת בין כמה גורמים: הלקוחות, העובדים, המנהלים, בעלי המניות והמדינה.
כלומר הלקוחות משלמים כסף עבור המוצר והשירות שהעובדים יוצרים או משרתים. המנהלים מפקחים ומובילים את העניין ובעלי המניות משקיעים את הכסף ומרוויחים. וכמובן המדינה מקבלת מיסים וכו'.
&nbsp
אפשר להציג זאת כשתי פרמידות, כאשר המנכל בראש הפרמידה התחתונה ומעליו מועצת הדירקטוריון ומעליהם בעלי המניות.
&nbsp
לצורך הפשטות, נניח שיש שתי פירמות במשק: פירמה יצרנית (ב') ופירמה קמעונאית (א'). הלקוחות רוכשים מוצרים מהקמעונאית, נניח 100 ש"ח למוצר. לפירמה א' המוצר עולה 80 ש"ח. ב-20 ש"ח הפער היא משלמת 80% שכר לעובדים, 15% שכר למנהלים ו-5% רווח לבעלי ההון. העובדים הם 1,000 איש כך שכל אחד מקבל בממוצע 0.016 ש"ח ממכירת המוצר. המנהלים הם חמישה כך שכל אחד מקבל 3 ש"ח ממכירת המוצר ואילו בעל ההון הוא אחד ולכן הוא מקבל 5 ש"ח.
&nbsp
פירמה ב' מקבלת 80 ש"ח ממכירת המוצר. היא משלמת 80% לעובדים, 5,000 במספר, כלומר כל עובד מקבל בממוצע 0.0128 ש"ח, 15% למנהלים, 50 מנהלים, 0.24 ש"ח למנהל בממוצע והיתר לבעל ההון היחיד, 4 ש"ח.
&nbsp
האם המצב הזה צודק? שני בעלי ההון מרוויחים 7 ש"ח ביחד. המנהלים מרוויחים 27 ש"ח ואילו העובדים את היתר -- 66 ש"ח. האם היית משלם לעובד שתורם עבודה בשווי מסויים, יותר מאשר הוא תורם?

 

[paretomc]

המטרה המוצהרת של רוב לקוחותי היא מיקסום הרווח לבעלי המניות

זו המטרה בהקמת העסק וזאת עובדה, לא פילוסופיה.
&nbsp
המטרה האמיתית היא פעמים רבות עיסוק משמעותי ורב סיפוק בהקמת עסק חי, נושם ומפרנס, לעתים גם מיקסום האגו של הבעלים, וכמובן לתת ערך ללקוחות, לעובדים ולבעלים. בחברות גדולות יותר, המנהלים דואגים גם לעצמם, בכל ההיבטים הנ"ל.
&nbsp
אבל כמו שציין FineSilverMan, אין קשר בין רווח לבעל מניות לבין חברה צודקת.
חברה היא בדיוק כמו אדם פרטי בהיבט זה.
מה שקובע אם החברה תהיה צודקת בעיני אזרחיה אלו נורמות חברתיות מחד, ופעולות הממשלה מאידך.
&nbsp
חומר קריאה בנושא? אדם סמית'...

 

[FineSilverMan]

 

[FineSilverMan]

וזה...

https://www.facebook.com/Py1000Ywtr...41826.145707032285653/312613538928334/?type=1

 

[גרי רשף]

מסכים עם paretomc

מטרת הפירמה (או ליתר דיוק- הסיבה בגלל טורחים להקים חברה בע"מ..) היא רווחים. לא בכל מחיר, לא בניגוד לחוק, לא מפני שזה הדבר היחידי החשוב לנו בעולם וכו', אך עדיין זו המטרה המוצהרת.
&nbsp
הלאה: מה הכוונה ב"אקסיומה הבסיסית של הקפיטליזם"? פירמה אינה אקסיומה.. יכול להיות שהתכוונת לעשיית רווחים? להעמדת עצם עשיית הרווחים כערך עליון? הניסוח שלך אינו מוצלח ולא ברור מה שאלת; ולכן גם לא ברורה המסקנה לגבי החברה המפוצלת ואי השיוויון "המטורף".

 

[shayzo01]

ממקד את השאלה

כנראה שהניסוח לגבי "האקסיומה הבסיסית של הקפטילזם" לא היה מוצלח והכוונה הייתה לעשיית רווחים.
בכל מקרה למיטב ידיעתי, המטרה של פירמה כפי שלימדו וכפי שמתנהל העולם האמיתי היא עשיית רווחים לבעלי המניות

התגובות שלכם מיקדו אותי לכיוון של חלוקת העוגה הרצויה בפירמה בין המנהלים / העובדים ובעלי המניות וכן הייחסים בינהם

אם מטרת החברה היא למקסם את ערך החברה אז בסופו של תהליך המטרה היא גם להפחית ככל הניתן את ההוצאות על עלות השכר על מנת להגדיל את שורת הרווח. התוצאות של זה לעובדים בפרט ולחברה (לא בע"מ) בכלל בטווח הארוך הינם בעייתיות.
כל ההגדרות על מטרת החברהשנתקלתי בהם מדברים על לפתור בעיה מסויימת או רווחים.
האם אין מקום להכניס את העובדים בהגדרת מטרות החברה?

אני תומך נלהב של עבודה מאורגנת כמנגנון מאזן בחלוקת העוגה בין העובדים להנהלה והקטנת פערים בחברה אך כל עוד אחת ממטרות החברה המוצהרות אינה כוללת בתוכה את העובדים ההתחייסות לעובד או לאגוד עובדים תהיה כאוייב ולא כשותף והם יהיו ביחסי מלחמה כל הזמן (גם בתקופות שקטות יש מתח מתמיד).
האם זה המצב הרצוי בחברה?

 

[FineSilverMan]

אתן לך דוגמה

פאב.
בעל הפאב ועובד אחד שעובדים לפעמים ביחד ולפעמים בנפרד.
העובד מתוגמל הן פר שעה והן בטיפים.
כאשר בעל הפאב לא נמצא ומגיעים החברים, הם משלמים בהנחה מסויימת... לפעמים אפילו בחינם.
על חשבון בעל הפאב וללא הסכמתו.
&nbsp
לעובד יש אינטרס לעבוד כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר ואילו למעסיק יש אינטרס שהעובד יעבוד כמה שיותר ולשלם לו כמה שפחות.
כאשר השכר נמוך ביחס למה שהעובד חושב שראוי, או שהוא יעבוד גרוע או שהוא יעזוב.
אבל לא גרוע מדי כדי לא להיות מפוטר, בהנחה שלא מחכה לו משרה אלטרנטיבית בתנאים דומים... כמובן שאם לעובד יש אופציה לעבור למשרה טובה יותר...
&nbsp
כך נוצר שיווי משקל בין שכר העבודה לאיכות העבודה.
&nbsp
אבל במערכת היחסים המודרנית בין עובדים ומעבידים יש מעבר לשכר...
יש את התיאוריה של X ו-Y למשל.
&nbsp
http://en.wikipedia.org/wiki/Theory_X_and_Theory_Y
&nbsp
תיאוריה משנות ה-50 שנמצאת במרכז עולם העסקים המודרני...
יש משרות שהן X מובהקות, למשל ייצור, מכירה...
ויש משרות שהן Y מובהקות -- פיתוח, יצירה...
&nbsp
השכר תמיד חשוב, אבל לאנשי Y יש דברים נוספים שחשובים: עניין בעבודה, היחס לקולגות, לבוסים (כלומר יחס הדדי), אפשרות ללמוד ולהתפתח...
&nbsp
זה לא ממש נכון להכניס את העובדים למטרת החברה. החברה היא כמו חץ -- החברה לוקחת הון גולמי והופכת אותו להון סחיר...
המעבר הזה מתרחש בעזרת העובדים.
העובדים הם גו"י.
&nbsp
במבט ציני על הדבר, זה כאילו שבעל מחלבה לא יפעל בזמן וכך החלב יחמיץ לפני שהוא הספיק למכור אותו הלאה.
כלומר החברה צריכה לדאוג לרווחת העובדים. במיוחד המוצלחים שביניהם שיכולים לעזוב את החברה למתחרים...
למשל מלחמת הון אנושי בין אפל, גוגל, פייסבוק ועוד כמה חברות...
כל חברה מנסה לגנוב את העובדים הטובים של המתחרים וכך להגיע ליתרון יחסי עליהן...
וכך השכר עולה.
&nbsp

 

[shayzo01]

אתה מסתכל מנקודת הראות של החברה (בע"מ) אך אותי מעניינת נקודת

אתה מסתכל מנקודת הראות של החברה (בע"מ) אך אותי מעניינת נקודת הראות של החברה בכללותה

שתי נקודות מחלוקת על דבריך:

1. "החברה צריכה לדאוג לרווחת העובדים. במיוחד המוצלחים שביניהם שיכולים לעזוב את החברה למתחרים..."

לראייתי יש לחברה אחריות על העובדים שעובדים אצלה ולא רק על אלו שיכולים לעזוב. אתה מניח הנחה שהעובדים רציונאליים ויכולים להחליף עבודה במידה ושיווי המשקל נשבר – אך לרע המזל זה לא המציאות. הנטיה האנושית היא להמנע משינויים ולהישאר במקום – ישנם מחקרים רבים על כך שההחלטות שאנו מקבלים אינם רציונליות גם בשוק המניות וגם בהחלטות שאנו מקבלים בחיים.
שינוי מקום העבודה נכון במצב שאנו מדברים על יישות רציונלית אך במקרים רבים ובעיקר בשל טבע האדם העובד יפחד לבצע את השינוי וישאר במקום העבודה.
דוגמא קלאסית היא עובד בגילאי ה-50 שיפחד לצאת החוצה מחשש להיפלט לשוק העבודה שאינו מחייך לאנשים בגילאים אלו. רב המעסיקים גם מכירים במצב ועל כן לא יששו להעלות את שכרו גם אם העליה מוצדקת ואף להפחיתו שכן – מה הוא כבר יעשה.
דוגמאות נוספות לא חסרות – תקופות של בעיות אישיות, לידת ילדים, חוסר אפשרויות תעסוקתיות במקצוע באזור מסויים וכו'
2. "לעובד יש אינטרס לעבוד כמה שפחות ולהרוויח כמה שיותר ואילו למעסיק יש אינטרס שהעובד יעבוד כמה שיותר ולשלם לו כמה שפחות."
לא מסכים אם החלק הראשון של המשפט – לעובד יש אינטרסים נוספים רבים – לדוגמא ביטחון תעסוקתי. העובד יהיה מוכן ללכת רחוק עבוד מקום שיספק לו ביטחון שכזה. כמו כן תשלום נמוך יותר לא יגרום לא לעבוד יותר וגם להיפך.
גם החלק השני בעייתי – שכן זה יגרום ישר לניצול מצד הצד החזק שלרב הוא המעביד מהסיבות שפורטו מעלה

המצב שאתה מתאר יגרום בסופו של יום להגדלת הפערים בחברה שכן העובדים החלשים ירוויחו פחות ופחות (הם לא רציונליים!! במיוחד החלשים שבהם) ולשבירת האיזון בחברה (כבר קרה?)

דוגמא נוספת לדיסוננס בין בעלי החברה לעובדים היא העדפת רווחים לטווח הקצר כמו לקיחת סיכונים מיותרים או מכירת החברה מתוך ידיעה שהרוכש יפרק את החברה ויפטר את העובדים כאשר לחברה יש עתיד גם במצבה הנוכחי.

אני שב וחוזר על השאלה האם אין מקום בפירמה להכניס גם שיקולי העובדים? אני חושב שלחברה בכללותה יש אינטרס בכך.

קואופרטיבים הם הצד השני של המטבע והניסיון מראה שהם לרב מחזיקים מעמד יותר שנים מחברות פרטיות.
האם יש מודל שמשלב אלמנטים קואופורטיבים בחברה בורסאית?
הכוונה היא לחברה בורסאית שמטרתה היא העלאת שווי החברה וחלוקת דיבידנדים אך מצד שני בקווי היסוד שלה יש דאגה לעובדים ו אולי אף נציג עובדים בדירקטוריון?
האם כחברה אין מקום לתת הטבות מס לחברה שכזו שכן היא מספקת מקום עבודה יציב ועוזרת להקטנת הפערים בחברה?
כמשקיע יש הגיון להשקיע בחברה שכזו שכן היא תיצור חברה יציבה יחסית שגורמת להזדהות של העובדים עימה

 

[FineSilverMan]

אתה מסבך יותר מדי את המצב...

1. לא משנה לגבי הפסיכולוגיה וכו', בסוף זה מתורגם לכסף. אם יש נטיה להשאר, זה פשוט פועל לטובת המעסיק.
זה לא צריך להטריד אותנו יותר מדי...
&nbsp
2. "ביטחון תעסוקתי" משמע אי-פיטורין גם כאשר האיכות יורדת...
בגדול העובדים נותנים תפוקה אחידה כלשהי ומקבלים עליה שכר קבוע ואילו המנהלים ובעלי ההון גורפים רווחים משתנים...
(כאשר למנהלים יש שכר בסיס ובונוסים בהתאם להצלחה...)
&nbsp
3. לגבי הפערים בחברה...
http://www.themarker.com/career/1.592075
&nbsp
אם נניח שמשפחה ממוצאת מרוויחה 10,000 ש"ח ומוציאה בסביבות 9,000
ואילו משפחה מהמאיון העליון מרוויחה 100,000 ומוציאה 20,000...
מן הסתם הפערים יגדלו.
כי החיסכון משמעותי.
&nbsp
הפערים יגדלו בלי קשר... השאלה היא במהירות הגידול.
זה טבע המערכת.
כפי שעורכי דין יוצרים לעצמם את העבודה.
&nbsp
האם אתה חבר בקואופרטיב?
בזה של מילו?
&nbsp
למה כל כך אכפת לך מהפערים בחברה?

 

[shayzo01]

המצב מסובך גם כך...

אכפת לי כי פשוט אכפת לי. לגבי המחקר של פיקטי אני מכיר אותו (לא קראתי את הספר) והוא בהחלט עורר סימני שאלה אצלי.
המצב של הפערים בחברה מדאיג ומצריך שינוי וללא שינוי בחברה זה רק ילך ויחמיר
.
1.מה שאתה מגדיר כ "לא צריך להטריד אותנו יותר מדי" מטריד אותי מאד
2. לגבי ביטחון תעסקותי - לא מקבל את ההגדרה שלך בכלל. אני בהחלט חושב שיש לחברה אחריות לעובדיה. לפטר עובד אחרי 20 שנה ולקחת עובד צעיר במקומו זה לא אתי בעיני.
לגבי צורת התגמול - אפשר להכניס בונוסים גם לעובדים כמו למנהלים

לפי כללי השוק שלך שוק התעסוקה לרב העובדים במשק נראה בצורה הבאה:
עובד נכנס לשוק העבודה בגיל 25 - מחליף מקום עבודה / מפוטר כל 4 שנים בממוצע, חווה תקופות אי תעסוקה נפלט מהשוק בגיל 50-55 כי הוא יקר מדי ועובר לעבוד בשכר מבזה כי יודעים שאין לו הרבה אופציות

לא מקבל את הקביעה שהפערים ילכו ויגדלו. יש לצמצמם ובהחלט יש מקום למיסוי אגרסיבי על העשירים ביותר כולל מס ירושה.

באופן אישי השאלות הללו עלו בשל כניסה למו"מ קיבוצי שאני חלק ממנו:
האם הסיטואציה מחייבת שיהיה מאבק תמידי בין ההנהלה לעובדים?
האם יש שביל זהב שהחברה ועובדיה יכולים לעבוד בהרמוניה?

ברור לי שזה לא יקרה בחברה שאני עובד בה אבל זה רעיון תיאורטי מעניין שאפשר לקחת ממנו אלמנטים מסויימים

מי זה מילו?

 

[FineSilverMan]

ראוי בהחלט לקרוא את המחקר לפני

אני לא מאמין שהמחקר שלו רלוונטי לי כרגע אז...
&nbsp
למה המצב של הפערים מדאיג?!
&nbsp
2. עובד עם ניסיון של 20 שנה שמוחלף בעובד חדש, זה די באשמת העובד המבוגר שהוא לא רלוונטי לתפקיד, או לא אטרקטיבי למעסיק... או לא אטרקטיבי מספיק ביחס לעובד החדש.
זה לא נכון שמישהו סיים תואר ראשון וזהו, הוא יודע הכל... כל הזמן צריך ללמוד, להתייעל.
לא לנוח על זרי הדפנה.
מערכת היחסים בין מקום העבודה לבין העובד זו מערכת יחסים דו סיטרית. כל צד מקבל ונותן.
&nbsp
להעסיק מישהו בתפקיד כלשהו כאשר הוא לא מתאים אליו מספיק ביחס לאחר, זה לא אתי כלפי שאר השחקנים במשחק הזה.
&nbsp
לגבי בונוסים לעובדים, כמובן שניתן... בתנאים מסויימים זה כדאי. השאלה מה מקבלים בתמורה. למשל בונוס על עמידה ביעדים או בונוס על פיתוח ויעול התהליכים...
&nbsp
לא, לפי כללי השוק שלי, כל שחקן משתדל למקסם את מצבו, בהתאם לטעמיו.
זה אומר שאולי יתאים לו ללכת לעתודה ולפתח קריירה צבאית. אולי יתאים לו לרדת מהארץ, אולי יתאים לו...
אני לא דיברתי על 25 ו-50.
יש עיסוקים שצריך בהם צעירים, יחסית. למשל תכנות. מתכנת טוב לא יכול להיות מבוגר מאוד... (כמובן יש מתכנתים מבוגרים שעוסקים בתכנות ללא לחץ...)
וכך בני 40+ נפלטים מהתעשיה הזו.
זה לא אומר שהם מחוסרי עבודה. הם פשוט עוברים לתעשיה אחרת. נדל"ן, למשל.
&nbsp
כמובן שלא חייב שיהיה מאבק בין העובדים למעסיקים...
יש תחום של "הנעת עובדים".
האידיאל הוא ששני הצדדים ילכו יחדיו מתוך כבוד.
כך זה בגרמניה -- השכר נקבע בהסכם קיבוצי ברוב הסקטורים. נציגי המעסיקים, המדינה והעובדים נפגשים ומסכימים על טבלאות שכר. כך שמצד אחד האינפלציה נמוכה ומצד שני יש בונוסים לתעשיות.
&nbsp
מילו הוא אחת הדמויות ב"מלכוד 22". ספר מומלץ.
&nbsp